נאצים, מאפיה ומלחמה קרה אחת. פרופסור דני אורבך מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים מדבר על חשיפתו של המרגל הישראלי אלי כהן בצורה שמעולם לא הכרנו. סיפור הכולל ניאו נאצים אשר פעלו בשנות ה-60, כאשר כמעט לכל המדינות היו מרגלים במדינה - ומציג נקודת מבט אחרת על הסיפור המוכר, ובו מאפיה ומהלכים מפוקפקים.
חפציו של אלי כהן שהובאו במבצע חשאי// דוברות רה"מ
"ההסתכלות על מרגל כהתמודדות של אדם בודד אינה מייצגת את המציאות ומתאימה יותר לסרטים", מסביר פרופסור אורבך. "יש להתייחס למקרה וללמוד אותו כחלק בלתי נפרד מהמערכת המודיעינית הישראלית ואף בהתייחס לשיח בחברה.
"הוויכוח המוכר והמסקרן ביותר לגבי אלי כהן הוא מדוע נתפס. עם זאת כשרגע עוצרים ומסתכלים על הראיות אנו רואים שחשדו בו בשלב יחסית מוקדם, ההלשנות עצמן התקבלו כשנה לאחר שהגיע ונשאלת השאלה אם כך מדוע הוא נלכד ונאסר ב-1965 ולא ב-1963 שנה לאחר הגעתו".
"לשם כך", הוא מוסיף, "צריך לצלול רגע למתרחש בסוריה באותן השנים ובשנים שקדמו להגעתו של כהן. סוריה לאחר יציאתה מהאיחוד עם מצרים ב-1961 עסוקה בעיקר בנושאי מודיעין ובדגש על ניסיונות הפיכה אפשריים.
"דיווחים והלשנות שלא נבדקו"
"נוכחות שירותי ביון במדינה פחות הטרידו אותם. המאמץ המרכזי הושקע בניסיון לגלות איזה גנרל יוביל הפיכה צבאית ומתי ומי המרגלים המעורבים. על פי המחקר שעשיתי היו דיווחים והלשנות שלא נבדקו, בהם כאלו על אלי כהן. מעבר לזה, סיפור הכיסוי של אלי כהן לא היה שורד תחקיר בטחוני אפילו לא הבסיסי ביותר. כהן היה אמור להיות מהגר סורי מארגנטינה אך בפועל אף סורי מארגנטינה לא הכיר אותו, מה שאומר שמדובר בסיפור כיסוי זמני שגם לא היה מחזיק מעמד מול תחקיר בטחוני רציני ומעמיק".
אתה מזכיר ניאו-נאצים שפעלו בסוריה בשנות ה-60. מי היו האנשים האלה, ומה הקשר שלהם לפרשת אלי כהן?
"החל מסוף שנות ה-60 פעלה בסוריה קהילה לא גדולה של יועצים גרמנים בשלל נושאים. נוצרו תנאים בינלאומיים ייחודיים: מצד אחד מדינות מתפתחות להן תקציב מועט כמו סוריה צריכות יועצים ממדינות חזקות ומצד שני יועצים טובים ומבוקשים כגון האמריקניים היו יקרים מאוד. ברקע- גרמניה הנאצית מתפוררת ולפתע ניתן למצוא בשוק יועצים בעלי רקע נאצי ללא פרנסה, מומחים באיכות גבוהה ובמחיר זול. סיטואציה המשרתת את שני הצדדים.
"מטבע הדברים חלקם הקטן היו פושעי מלחמה נמלטים ובהם - פרנץ שטנגל מפקד טרבלינקה, ולטר ראוף ממציא משאיות הגז, אלויס ברונר מספר 2 של אייכמן וגם פרנץ ראדמאכר שהיה המקביל של אייכמן במשרד החוץ הגרמני, הוגה תוכנית מדגסקר. חלק מהאנשים האלו היו יועצים של הרשויות הסוריות".
לפי פרופסור אורבך, גם מהלכים מפוקפקים בסגנון מאפיה היו מעורבים בפרשה: "ככל הנראה היועצים האלו מתפרנסים ומעורבים בין השאר בעסקים מפוקפקים-סחר נשק למדינות כמו אלג'יריה, 'רוכלי מודיעין'. כל עוד סוריה סובלת מרגלים מבחוץ היא אינה נוקטת בפעולות נגדם. ברגע שנחצה הקו היא מתחילה לטהר אותם החוצה מהמדינה. חריג לכך היה ברונר, והסיבה שהם מוכנים לתת לו מקלט בגלל היותו אויב משמעותי מאוד עבור ישראל".
"כשאלי כהן נכנס לסוריה", מתאר פרופסור אורבך, "אחת מהמשימות שהוא מקבל ולא בהכרח אחת המרכזיות היא לאתר מידע על הנאצים בסוריה ובעיקר על ברונר. הוא מתקשה בכך בגלל ניסיון חיסול כושל שהיה נגדו בעבר. הוא כן מצליח להגיע לפרנץ ראדמאכר ואפילו מצליח להוציא תשדורת לתל אביב על איתורו".
"בתוך כך, חשוב להזכיר כי סיפור הכיסוי של אלי כהן שטחי ומשום כך עליו להימנע ממצבים שיחייבו חשיפתו לתחקיר בטחוני מעמיק. כדי להמנע מכך עליך לא להצטרף לשום מפלגה וגם לא להתחבר לאנשים מפוקפקים או חשודים. מי שנפגש עם אדם מפוקפק הופך ליעד למעקב.
"בהמשך לכך, ראדמאכר נעצר ב-1963 ונכנס למעקב של הרשויות הסוריות. האירוע המכריע ככל הנראה מתרחש כשאלי כהן חוזר בפעם האחרונה לסוריה. הוא מנסה לשדר והתשדורת מאוכנת. לפי אחת הגרסאות השגרירות ההודית שהייתה ממוקמת בסמיכות אליו, התלוננה שמישהו מפריע לשידוריה. ככל הנראה, השידורים נקלטו מזה זמן, אך הסורים לא הצליחו לפענח את הקוד. הפענוח בוצע רק לאחר תפיסתו של אלי כהן".
פרופסור אורבך יהיה אחד מתוך מרצים רבים שיגיעו ל"אנו-מוזיאון העם היהודי" שמעלה סדרת מפגשים חדשה, בשם "בארץ הצפון מבטים על יהודי סוריה", אשר תאיר היבטים שונים מחיי הקהילה היהודית בסוריה.
עודד רביבי, מנכ"ל אנו-מוזיאון העם היהודי: "מפגשי התוכן הללו לא רק שומרים על זיכרון העבר, אלא גם מציעים פרספקטיבה חדשה על ההווה. כשאנחנו מבינים את המורכבות של הקיום היהודי בסוריה - את התרבות העשירה, את מערכות היחסים הבין-דתיים, ואת המורשת הרוחנית - אנחנו מבינים טוב יותר גם את מפת היהדות העולמית של ימינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו