כמה מתושבי הצפון שוקלים לשנות את ההצבעה בבחירות?

יותר משנה חלפה מאז שהושגה הפסקת האש עם חיזבאללה בצפון. בירושלים מדברים על "שיקום הצפון". שנה חלפה עד שהשכילו שם להיווכח בשקיעתה של קריית שמונה. מה שברור לתושבי הצפון נסתר מעיניהם של מקבלי ההחלטות.

שרים, חברי כנסת, פתאום כולם עולים לרגל. שנת בחירות, ונזכרו שיש אצבע לגליל. אבל מאחורי הסיסמאות מסתתר פער עמוק בין מה שהם תופסים כשיקום לבין מה שתושבי הצפון מבינים כחיים.

40% מתושבי הצפון ענו בסקר "ישראל היום" שהם שוקלים לעזוב את האזור. גם אם עשרה אחוזים יעזבו - זו מכת מוות לצפון. רק 16% מהנשאלים בסקר, שנערך לקראת משדר "חוזרים לצפון", חושבים שהממשלה באמת פועלת ומשקמת את היישובים. מחצית מהנשאלים חושבים שהיא כמעט ולא פועלת. הנתונים הללו מצביעים על תחושת נטישה, ולכן לא פלא ש־40% מתושבי הצפון שוקלים לעזוב את האזור. לא מדובר כאן במשבר זמני, אלא באיום אסטרטגי על עצם קיומו של הצפון.

הפינוי של קריית שמונה ויישובי קו העימות ב־7 באוקטובר, שנתפס בעיני הרוב (55%) כצעד מציל חיים, הותיר חותם עמוק. 36% מהנשאלים סבורים בדיעבד שהפינוי גרם לכך שתושבים רבים לא חזרו. התושבים קיבלו רילוקיישן על חשבון המדינה - והתבססו מחוץ לצפון.

שליש מהנשאלים מעדיפים ביטחון כלכלי. 44% רוצים תמריצים כלכליים כדי להישאר בצפון בשנים הקרובות. המשמעות ברורה: הפגיעה היתה תודעתית. הבעיה איננה חלוקת הסכומים, אלא סדרי העדיפויות.

מספרים וסיסמאות

ממשלת ישראל הצהירה שהיא מתכננת להשקיע 15 מיליארד שקלים בשיקום הצפון. המספרים הופרחו לאוויר, הסיסמאות בעקבותיהם. אבל כשצוללים לעומקם של המספרים מגלים שרוב הכסף כבר הושקע - בעיקר בכבישים, במדרכות ובכל מה שהתושבים לא מרגישים.

3 מיליארד שקלים נלקחו מהתקציב לטובת "הצפון הרחוק", זה שלא בקו העימות. מ־12 מיליארד השקלים הנותרים, 4 מיליארד כבר הושקעו במענקים שניתנו לתושבים כפיצוי על הפינוי ב־2025 - מענקי עזובה, מענקי חזרה, שיקום מבנים שנפגעו מהזנחה. כולם כבר שכחו שתושבי הצפון הורשו לחזור במארס, אך בפועל רובם חזרו בקיץ.

הממשלה מנותקת מהצפון

הממשלה מנותקת מהצפון. תוצאות הסקר לא מפתיעות - תושבי הצפון יודעים שחייבים בסביבתם תעסוקה, מקומות עבודה חדשים וחינוך. כל תחלואות האזור צפו אחרי שנתיים של פינוי. הן היו ידועות גם קודם, אך אז קולם של התושבים לא נשמע. בתקופת הפינוי הם הבינו שהגיעו מים עד נפש, "אל תמרחו אותנו בהבטחות".

כבר 25 שנה שמבטיחים לנו אוניברסיטה בגליל. עוד לפני המלחמה היא אושרה, עכשיו התקדמה. עלות ההקמה שלה, 600 מיליון שקלים, יגיעו כמובן מתקציב השיקום של הצפון. כך גם תקציבי החינוך - 1.4 מיליארד שקלים - יושקעו בחמש השנים הקרובות באזור הצפון.

במציאות התקציבים הללו מחולקים לפי מספר התלמידים וגודלם של בתי הספר, בפועל בתי הספר קטנים וכך גם התקציבים המיועדים להם. והתלמידים, שנמצאים בפיגור של שנתיים, יישארו מאחור וכנראה ישכחו אותם - כמו את ההבטחות שייעלמו אחרי הבחירות. אגב, בחירות - למרות המצב, 46% מהתושבים לא מתכוונים לשנות את הצבעתם בבחירות הקרובות. 35% השיבו שישנו, ו-19% השיבו כי טרם החליטו. 

שיקום איננו החזרת המצב לקדמותו. הוא יצירת מציאות חדשה. והנתונים מראים בבירור: בלי הבנה עמוקה של הצרכים האנושיים, הכלכליים והאזוריים - הצפון לא ישוקם. הוא פשוט ימשיך להתרוקן, בשקט, במספרים, ובחסות תוכניות שלא נוגעות בלב הבעיה.