לנשום, לטייל, לשתף: חוששים מאיראן? אתם לא היחידים

כמעט כולנו ערים ללחץ, שלא לומר להיסטריה, שמעוררת האפשרות של תקיפה אמריקנית באיראן, ועוד יותר מכך - האפשרות שאיראן תתקוף בתגובה בישראל.

הלחץ הזה מתבטא מדי יום בשיח ער של פרשנים בתוכניות החדשות והאקטואליה, והוא מחלחל לציבור וגורם לו להצטייד שוב במלאי מזון, מים, סוללות גיבוי וטרנזיסטורים, וכן לרענן מקלטים וחדרים מוגנים.

אזרחים רבים פונים למוקדי הרשויות המקומיות, המקיימות הערכות מצב עם ראשי המכלולים, שבסופן הן משגרות בתגובה הודעות הרגעה, אבל אלה לא ממש מצליחות להוריד את רף ההיסטריה.

וכאילו זה לא מספיק, הרשתות החברתיות מתמלאות הערכות של "גורמים יודעי דבר" מגובות  בדיווחים מהתקשורת הישראלית והבינלאומית על כך שצה"ל השלים את ההערכות לקראת תקיפה אפשרית זו ותקיפת נגד איראנית. הערכות אלה כוללות בדרך כלל גם את המערך של חיל האוויר, פיקוד העורף וההגנה האווירית.

אבל כל אלה אינם מצליחים להרגיע את הציבור, להפך. כל ההערכות רק מלבות את הדאגה: "האם באמת תהיה תקיפה? המתח והלחץ האלה לא הגיוניים. מפמפמים לנו בשכל שהנה זה כבר קורה, כוחות צבא מגיעים, אבל לא דובים ולא תקיפה". גם המסרים המרגיעים של בכירים בצה"ל לא ממש עוזרים. מפקד חיל האוויר ביקר לאחרונה במערך ההגנה האווירית והצהיר שהצבא הפיק את הלקחים ממבצע עם כלביא וש"אנו מגיעים חזקים יותר".

בתגובה לגל השמועות העיקש על הורדת מחלקות בתי חולים אל מתחת לפני הקרקע, יצא שוב דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, בהודעת הרגעה הסותרת מידע זה ומדגישה כי "אין שינוי בהנחיות פיקוד העורף, אנחנו נדאג לעדכן אתכם אם יהיה שינוי. המשיכו להקשיב אך ורק לגורמים המוסמכים ולדובר צה"ל, ואל תשתפו פעולה עם שמועות".

מיסטיקה והימורים

בתוך כך, ניתן לראות גם פעילות מוגברת באתרי המיסטיקה מצד אחד ובאתרי ההימורים מצד אחר. אלה משקללים את "מדד הפיצה", מחירי הנפט ושוקי החיזוי, ומנסים לנבא אם ומתי תהיה תקיפה ואת היקפה.

"המתח משפיע על כולם, גם על כאלה שלא חוו טראומה באופן ישיר", אומרת העובדת הסוציאלית גילי גמיש, מנהלת תחום קווי הסיוע בעמותת נט"ל (נפגעי טראומה לאומית), המטפלת בימים אלו במאות שיחות בשבוע. 

בעמותה מכנים את מצב האומה כרגע כ"טראומה מתגלגלת", הנמשכת כבר יותר משנתיים, בלי יכולת לעצור ולעבד אותה, לא כפרטים ולא כחברה. על פי גמיש, לחץ זה משפיע על רוב האוכלוסייה, ובמיוחד על אלה שחוו פוסט־טראומה ועל המעגלים שסביבם.

"במונחים מקצועיים, מה שקורה לנו בתקופה הזאת הוא עוררות פיזיולוגית. המערכת הסימפתטית, שמתריעה לנו אם אנחנו נמצאים באיום, נמצאת בעוררות כבר שנתיים ומשהו, ואנחנו פועלים כאילו הסכנה כבר כאן.

"עכשיו, במצב של איום וחוסר ודאות, החוויה מעמיקה. לא רק הנפש מגיבה, גם הגוף. מתקשרים אלינו אנשים שמספרים על חוסר שינה, על דריכות גדולה, על עייפות כרונית, על קושי תפקודי. יש כאלה שמתקשרים בתוך התקף חרדה שנגרם בעקבות צפייה בחדשות ובתוכניות אקטואליה. אז נכון, חשוב מאוד־מאוד להיות אחראים ולעקוב אחר החדשות, אבל כרגע אין כלום. אנחנו צריכים לתת לגיטימציה לתחושות של הציבור, לא סתם הוא נמצא במתח ובדריכות. לצד זה, חשוב מאוד להמשיך בחיי השגרה, כמו שרוב האנשים שיש להם משאבים לכך יכולים לעשות".

גמיש מבקשת שנהיה קשובים לעצמנו ונבחין מה מעלה אצלנו את הלחץ. היא מצביעה על חשיפה לפרשנויות ולספקולציות בתקשורת ובמדיה החברתית כגורם מציף, למבוגרים ובוודאי לילדים. "זו אחריות של המבוגרים לפקח על התכנים שילדיהם צורכים. צריך לדבר עם הילדים על המצב ולנרמל אותו בשבילם, להיות בהסחת דעת באמצעות פעילות חיובית, להעביר להם מסרים חיוביים כמו 'אנחנו יחד בזה, אחד בשביל האחר'".

להתחבר למקורות הכוח

גמיש טוענת שהפנייה לקווי הסיוע מעידה על חוסן, "כי הפונים יודעים שהם לא רוצים להיות לבד עם התחושות שלהם, אז הם עושים את הצעד ומתקשרים. הם צריכים מישהו בצד השני שיגיד להם שכל תגובה היא נורמלית במצב הלא רצוי שאנחנו מצויים בו. חשוב מאוד לתת לגיטימציה למתח הזה". 

לאחר נטרול הגורמים מעוררי החרדה, כדאי להתחבר למקורות הכוח, המשתנים מאדם לאדם: לעשות ספורט, יוגה, מדיטציה, הליכות מרגיעות בטבע, לשהות עם אנשים אהובים, להימנע מבדידות. "לכל אחד מאיתנו יש מה שהוא יודע על עצמו שעוזר לו: לדבר עם מישהו, לקרוא ספר או לראות סרט, לצאת לטייל. גם לבכות ולשתף מישהו בתחושות זה טוב. וכן, גם שוקולד. אם זה מה שעוזר - לכו על זה", היא אומרת בחיוך. 

קו הסיוע של עמותת נט"ל מעניק סיוע ותמיכה נפשית 24/7 לנפגעי טראומה על רקע מלחמה וטרור במספר 3362* ובצ'אט באתר