מחיר ההפקרות בדרום - מיליארדי שקלים במצטבר

כשחושבים על הפקרות בנגב, רובנו מדמיינים ירי לעבר יישובים, "תגי מחיר", גניבות רכוש ונהיגה פרועה. זה נכון, אך המחיר האמיתי הוא כלכלי, ביורוקרטי ומערכתי שחוצה את גבולות הנגב - במיליוני שקלים שיוצאים מהכיס הציבורי, בהפסדים כבדים של מוסדות המדינה ובאובדן היכולת להפעיל שירותים אזרחיים בסיסיים.

בחודשים האחרונים, בעקבות המבצע המשטרתי בכפר תראבין, הזרקור האיר את ההשלכות הכלכליות של המרחב הזה: חשמל ומים שנגנבים ומחוברים באופן פיראטי, מיסים וארנונה שכמעט לא נגבים, וביטוח לאומי ורשויות גבייה שמתקשות לפעול ללא ליווי ואבטחה. על פי גורמים במשטרה, רק כ-8% מתושבי תראבין מחוברים לתשתיות באופן חוקי.

גם בצמרת המשטרה מודים כי הבעיה רחבה בהרבה מאלימות או נשק. במהלך מבצע "סדר חדש" אמר מפכ"ל המשטרה דני לוי כי "משילות היא גם נורמליזציה - החזרת החוק, הסדר והשגרה לאזרחים שומרי החוק", והבהיר: "לא אאפשר מצב שבו גורם אכיפה לא יוכל לבצע את תפקידו בתראבין או בכל מקום במדינת ישראל". דבריו ממחישים את עומק הבעיה: מציאות שבה גם פעולות אזרחיות בסיסיות כמו ניתוק חשמל פיראטי או גביית חוב מחייבות מבצע משטרתי.

סכנה: תיקון תשתיות

תראבין אינו חריג בנוף. בחודשים האחרונים נרשמו בפזורה הבדואית עשרות מקרים של חיבורי חשמל בלתי חוקיים, כולל סניף של קופת חולים מאוחדת שחובר פיראטית לרשת החשמל. כל חיבור כזה הוא הפסד כספי ישיר, פגיעה בתשתיות והעמסה נוספת על מערך האכיפה והביורוקרטיה.

חברת החשמל פועלת בשטח תחת איום מתמיד זה שנים. מאז שעובד החברה נפצע מירי תועה בערערה, הכניסה לשטח נעשית כמעט תמיד בליווי משטרתי, וחלק מהאזורים לא מטופלים כלל משום שתיקון שנאי או בדיקת חיבור הפכו לפעולה מסוכנת.

לפי נתוני החברה, הדבר עולה כדי אובדן הכנסות של כ-127 מיליון שקלים, נזקים ישירים של כ-6 מיליון שקלים, ותיקוני תשתיות שמצטברים להיקף של כמיליארד שקלים. כל חיבור פיראטי, כל עקיפה של מונה וכל הפסקת חשמל אינם רק "תקלות טכניות", אלא ביטוי למערכת שמדממת כסף. כל מבצע אכיפה או תיקון שמלווה במשטרה עולה גם הוא לחברה כסף, שאותו היא מעבירה למשטרה בגין הליווי.

כפל מחיר

מהבחינה הכלכלית, התמונה רחבה עוד יותר, וגם רשות המיסים מעורבת בשנים האחרונות במאבק, כחלק ממבצעי "מסלול בטוח" ו"ערים" בשיתוף המשטרה. פעילותה כוללת חקירות פליליות בנושאי פרוטקשן, חשבוניות פיקטיביות, הברחות סיגריות והלבנת הון, לצד מבצעי גבייה אזרחיים שמצריכים ליווי משטרתי.

כך, בשנת 2025 בוצעו בנגב 33 מבצעי הוצאה לפועל שבמסגרתם נתפסו רכבי יוקרה וטופלו חובות מס בהיקף של כ-15 מיליון שקלים. במבצע אכיפה משולב ברהט נתפסו בחודש מאי רכבי יוקרה, מזומנים וזהב בשווי מיליוני שקלים, ובדצמבר עוקלו 12 רכבים של חייבי מס.

הנתונים מצטברים גם בציר הפלילי: ביולי 2024 נחשפה בפזורה הדרומית תשתית של "בנק מחתרתי" שניהל לפי החשד פעילות עבריינית בהיקפים של מאות מיליוני שקלים; בנובמבר 2025 נעצרו יותר מעשרה חשודים בחשד להנפקת חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון בעשרות מיליוני שקלים; ובספטמבר נעצרו 11 חשודים מרהט בחשד להלבנת הון ולהשמטת הכנסות של מאות מיליוני שקלים, כולל העסקת שב"חים במפעלים בדרום.

התמונה דומה גם בתחום המים: לפי גורמים בחברת מקורות, בכל רבעון מתגלים עשרות חיבורי מים לא חוקיים, חלקם מוזרמים לחממות סמים. כל מקרה כזה מחייב ליווי של כוחות אכיפה, תיאום בין רשויות והוצאה תקציבית נוספת מעבר לעלות הישירה של הגניבה.

בסיכומו של דבר, מחיר ההפקרות בנגב כפול ואף משולש: למדינה מדובר במיליארדים מהכיס הציבורי, לעובדים זו סכנה ממשית לחיים, ולתושבים הבדואים הנורמטיביים שמשלמים מיסים ומבקשים שירותים - זו פגיעה ישירה בשגרה, בתשתיות וביכולת להתקיים בכבוד.

זה אינו כשל מקומי של הדרום, אלא כשל משילות ארצי שמבצע משטרתי יכול רק לחשוף, אך לא לפתור - והמחיר בינתיים ממשיך להיגבות.