הימים שקדמו למינויו של דוד זיני לראשות שירות הביטחון הכללי היו טעונים במיוחד. בתוך המערכת ומחוצה לה נשמעו אזהרות, חששות ולעיתים גם תחזיות קודרות.
איש ביטחון חובש כיפה, שגדל בהתיישבות ביהודה ושומרון, כך נטען אז, עלול להפוך את שב"כ לגוף פוליטי שמשרת את הדרג המדיני ולא את תפיסת הביטחון המקצועית. בכירים לשעבר דיברו על פגיעה בעצמאות הארגון, ואנשי שטח תהו כיצד קצין צה"ל ללא רקע מודיעיני עמוק ינהל את אחד הגופים הרגישים במדינה.
חלפו מאה ימים מאז כניסתו של זיני לתפקיד, וזהו זמן סביר לעצור ולבחון מה השתנה בפועל, ובעיקר כיצד השתנתה או לא השתנתה גישת שב"כ לתופעת ההתפרעויות ביו"ש מצד יהודים. מדובר בנושא נפיץ, שמטלטל את היחסים בין מערכת הביטחון לבין ההתיישבות, ובמיוחד מול נוער הגבעות.
בחודש האחרון נכנס לשימוש כלי חדש בהתמודדות עם הסוגיה: איזוק אלקטרוני. האמצעי הוצג לדרג המדיני על ידי זיני ואלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, בישיבה ייעודית שעסקה באלימות נוער הגבעות. על פי גורמי ביטחון, כלי זה נועד לאפשר פיקוח הדוק על פעילים קיצוניים בלי להידרש למעצרים ממושכים או להליכים פליליים מורכבים.
הצעד עורר ביקורת חריפה בחלקים מההתיישבות, ואף מתקפות אישיות נגד זיני שנתפס בעיני מבקריו כמי שמאמץ קו נוקשה כלפי נוער הגבעות. מנגד, במערכת הביטחון מדגישים כי המהלך מבטא קו ברור של אכיפה שוויונית גם מול אלימות מצד יהודים. לדברי נער מחווה בבנימין, "האיזוק האלקטרוני בעייתי, זה צעד לכיוון מסוכן, אבל אני שומע פוליטיקאים ואנשים בתקשורת קוראים לזיני להחזיר את המעצרים המינהליים, והעובדה שהוא לא עשה זאת מעודדת אותי".
ירון רוזנטל, ראש מועצת גוש עציון: "יש מגוון פעילויות של שב"כ, ויש קיצונים יהודים מהשמאל ומהימין. 99.9 אחוז מהמשאבים מושקעים בטרור הערבי, והשאר מופנים לפעילות אחרת"
לא מעלים עין
עבור ירון רוזנטל, ראש המועצה האזורית גוש עציון, העימותים סביב אלימות יהודית אינם זרים. לפני כמה חודשים הוא דרש לפנות גבעה בשטח המועצה שממנה יצאו אירועים אלימים, ושלטענתו אנשיה השתלטו על קרקע שאינה שלהם. לאחר שפורסם ב"ישראל היום" כי הוא זה שפנה לשר סמוטריץ' בדרישה לפינוי, הותקף רוזנטל בקמפיין חריף שטען כי הוא פוגע בהתיישבות וכי עמדתו לא שונה מזו של בכירי מערכת הביטחון.
כאשר שואלים אותו על תקופת זיני בשב"כ, רוזנטל מנמיך ציפיות. לדבריו, אין קשר ישיר בינו לראש השירות, אך מטרות הארגון לא השתנו. "99.9 אחוז מהמשאבים מושקעים בטרור הערבי", הוא אומר, "והשאר מופנים לפעילות אחרת. יש מגוון פעילויות של שב"כ, ויש קיצונים יהודים מהשמאל ומהימין". בעיניו, מי שחשב שזיני יעלים עין מאלימות יהודית לא מבין את הציונות הדתית.
בראיון ל"ישראל היום" לפני כמה שבועות דרש רוזנטל מכוחות הביטחון לפעול נגד מה שהגדיר כגורמים אנרכיסטים יהודיים שפוגעים בהתיישבות. כעת, על הטענה שזיני יאפשר לאותם גורמים לפעול בחופשיות הוא אומר בחדות: "אלה שטוענים כך לא מבינים את האירוע. זיני מגיע מבית המדרש הממלכתי ביותר שיש. מי שגדל שם מבין שאלימות יהודית היא דבר מסוכן, גם אם היא לא מגיעה מההתיישבות עצמה. מי שחשב שזיני לא יטפל בזה לא מבין את הציונות הדתית".
נער מחווה בבנימין: "האיזוק האלקטרוני המינהלי הוא צעד לכיוון מסוכן, אבל העובדה שזיני לא החזיר את המעצרים המינהליים מעודדת אותי"
"סיפור של תפיסת עולם"
עם זאת, בשטח נשמעת גם ביקורת אחרת. תושב יישוב גדול בבנימין מספר כי בעיני רבים בהתיישבות צה"ל נתפס תמיד כגוף מגן, בעוד לשב"כ יצא מוניטין אנטי־התיישבותי. "כנער שראה ביקורים של אנשי המחלקה היהודית בשב"כ אני זוכר בוז ואגרסיביות", הוא אומר. "כשאני מדבר היום עם אנשים, לא נראה שמשהו השתנה. יכול להיות שזיני מנסה לא לעשות רעש, אבל בפועל שב"כ ממשיך לפעול כמו קודם".
גם בתוך הארגון עצמו נשמע קול זהיר. איש שב"כ צעיר מספר כי ערב המינוי שררה תחושת חשש, בעיקר בקרב הדור הוותיק שראה בזיני קצין ללא ניסיון רלוונטי. "אמרו שהוא יפעל בצורה פוליטית", הוא מספר, "והיו כאלה שהאמינו שזה ישפיע לרעה. עברו כמה חודשים, ולפחות מבחוץ כלום לא השתנה. כמו בצה"ל, גם כאן המציאות שונה מהכותרות".
את המבט החריף ביותר מספק פעיל הימין נתנאל בלייכר, שטוען כי לא חש בשינוי לטובה ביחס של שב"כ לנוער הגבעות, והוא גם לא ציפה לכך. בעיניו, הבעיה עמוקה יותר מזהותו של העומד בראש הארגון. "זה סיפור של תפיסת עולם. רוצים גאולה, ריבונות והכרעה, אבל מתקשים להכיל איך זה נראה בשטח. המציאות מחוספסת, לא סטרילית, ובמציאות כזאת קורים גם דברים אלימים".
לשיטתו, האיזוק האלקטרוני המינהלי הוא בעיקר סמל. "המערכת כשלה בשליטה על המרחב, והגבעות יצרו שינוי עמוק. במקום להכיר בזה, הממסד מגיב באזיקים ובהגבלות. זה לא פתרון ביטחוני אלא ביטוי לפחד".
אחרי מאה ימים קשה לקבוע אם זיני שינה את שב"כ או אם שב"כ שינה את זיני. דבר אחד ברור יותר מכל: מי שציפה למהפכה מהירה, לטובה או לרעה, גילה שמערכות ביטחוניות גדולות נעות לאט. בינתיים, המתח בין השב"כ להתיישבות נותר כשהיה - עמוק, מורכב, ובעיקר רחוק מפתרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו