פרויקט מיוחד שפורסם במגזין החרדי בתוך המשפחה (מבית עיתון משפחה) מעורר סערה ציבורית, לאחר שהביא לקדמת הבמה את קולן של אימהות לצעירים חרדים שבחרו שלא להתייצב בלשכות הגיוס. במסגרת הפרויקט מוצגים טקסטים המשווים בין לוחמי צה״ל לבחורי ישיבה, ומתוארת מערכת הגיוס במונחים טעונים.
אחת האמירות הבולטות בכתבה מיוחסת ללאה שפירא, מחנכת בסמינר, שמתייחסת ישירות להשוואה בין שירות צבאי ללימוד תורה: "החייל הוא בדרגה אחרת? לא, התורה היא הדרגה הגבוהה", אומרת שפירא. לדבריה, "ודאי שחיילים שמחרפים נפש מעלתם גדולה מאוד, וגם סיוע וחסד הם חשובים ומאוד, אבל כשבחור עוסק בתורת השם - זו כבר דרגה אחרת".
שפירא דוחה גם את הטענות על "פינוק" בקרב בני הישיבות: "יש כאלו שיאמרו שבחורי הישיבות מפונקים, אבל רק מי שמכיר מקרוב את צורת החיים של בחורי הישיבה יודע היטב שאין בה פינוק. זו צורת חיים של התגברות, של הסתפקות במועט לאורך כל החיים".
אסתי ברזיל מתארת בפרויקט את הרגע שבו הפך בנה, לדבריה, לעריק בעיני החוק, ואת האופן שבו היא מגדירה מחדש את מושג הגיוס. "כשהתקשרו יום אחד מלשכת הגיוס ושאלו אותי למה אהרון לא מתייצב, אמרתי בקול, כשאני מדברת בעיקר לאוזניים של הבן שלי: 'אהרון כבר מגויס'".
בהמשך היא מתארת את החוסן שהיא מצפה מבנה לגלות מול רשויות המדינה: "אף אחד לא רוצה להגיע לידי ניסיון, אבל בינתיים אני חושבת שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לבורא העולם ולגדולי ישראל שמנווטים את דרכנו - בנחישות ובעוצמה שלא נופלות במאומה ממגזרים אחרים".
רבקה כהן, אם לבחורים הלומדים בישיבת "באר התלמוד", משווה את המצב הנוכחי לגזרות הגיוס הכפוי ברוסיה הצארית: "אי אפשר לומר שהבחורים שלנו דומים לקנטוניסטים, אבל זה ניסיון מאותה משפחה. אם עד עתה בחורי הישיבות למדו בשלווה - הגיעה שעת המבחן".
כהן מתארת גם חשש אישי מפני אכיפה: "דמיינתי איך אני לא פותחת את הדלת, אבל השוטרים בועטים ושוברים אותה. יש לי זיכרון ישן מאוד שלפני שנים לא התייצב מישהו, והמשטרה הצבאית הגיעה לביתו באישון לילה ושברה את הדלת בברוטליות. זה כבר היה מפחיד הרבה יותר".
חלק נרחב מהכתבה מוקדש לתחושה שלפיה הציבור החרדי הספרדי סומן כמטרה ראשונה לגיוס, בשל מצבו הסוציו־אקונומי או מיקומו בפריפריה. "במשך שנים הזהירו אותנו שגזירת הגיוס תפגע דווקא בבחורי הישיבות הספרדיים", נטען. לדבריה, "טענו שהם, אנחנו, החוליה החלשה ביותר, כזו שתישבר הכי מהר. זו לא הייתה טענה גזענית, גם ראשי הישיבות הספרדיות השמיעו אותה".
עם זאת, לדבריה, התוצאה הייתה הפוכה: "דווקא העצורים הללו התגלו במלוא הדרם. הם עמדו בגבורה בניסיון, וניצלו את ימי הכלא כדי להתרומם. גם הבחורים שגדלו בבתים מסורתיים לא נשברו ולא התגייסו, וגם ההורים שלהם, הפלא ופלא, היו שותפים לעמידתם האיתנה".
מלכה זילברמן מסכמת את התחושה בציבור החרדי: "הציבור שלנו הוא לא חוליה חלשה כל כך. הבחורים הספרדים, גם מהפריפריה, איתנים בדעתם וחזקים באמונתם ובהשקפתם לא פחות מבחורים אחרים. אנו צריכים להסביר בעיקר לעצמנו שלומדי התורה הם שמחזיקים את העולם כולו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו