סביב העצרת לגיוס חרדים שהובלנו כמאה משפחות שכולות, התבקשתי להתראיין. כהכנה, פתחתי את התיקייה במחשב העוסקת בחוק הגיוס ולהפתעתי גיליתי שכמעט דבר לא השתנה; מה שאמרתי לפני שנה וחצי נכון למרבה הכאב גם היום. מולנו ניצבת טיוטת חוק רעה המסכנת את ביטחון המדינה.
בעוד בני יצא השבוע לסבב מילואים נוסף למרות היותו אח שכול, בכנסת נמשכים דיונים חסרי תוחלת, ובשטח נמשך עומס בלתי נסבל על הציבור המשרת. עד מתי?
אחת הסיבות להיעדר ההכרעה היא שרבים מהתומכים בחוק כלל לא קראו אותו. בעוד הציבור הציוני מסכים שיש צורך בגיוס החרדים ורואה באי־גיוסם חילול השם, הנהגתם של החרדים מתבצרת בהסדרי העבר. לצערי, אין לנו כרגע איתם שיג ושיח.
חשוב להבין מדוע הטיוטה הנוכחית של החוק היא רעה ואינה מקדמת באמת גיוס חרדים: מרבית סעיפיה עוסקים בהסדרת מעמד תלמידי הישיבה במקום ביעדי גיוס ובצורכי הביטחון. תהליך המיון אינו עובר דרך צה"ל אלא דרך רבנים, ללא קשר לכשירות או לצורך מבצעי.
אין בטיוטה התייחסות ממשית לגיוס לוחמים, והיעדים המופיעים בה נמוכים משמעותית מהצורך המוצהר של הצבא ב־7,000 לוחמים בשנה. בפועל, מספר המתגייסים לא ישתנה בהרבה מהמצב הקיים.
נוסף על כך, כל הסנקציות המשמעותיות בטיוטה מתבטלות. המימון שנשלל מהישיבות יוחזר לאלתר, ורק אם לא יעמדו ביעדי הגיוס בעוד כמה שנים הם יופעלו שוב. זו פגיעה קשה בכבוד החוק ובאכיפה שהתבצעה עד כה.
אני פונה אליכם: קראו את החוק לפני שתדונו בו. אל תסיטו את הדיון לקבוצות משתמטים אחרות, שכן הציבור החרדי הוא המסה הגדולה ביותר שיכולה לתת מענה לביטחון המדינה. במקביל, יש לאכוף אותן סנקציות גם על שאר המשתמטים.
אינני מונעת משנאה לחרדים ואינני אידיוטית שימושית של השמאל שמבקש להפיל את הממשלה. אני ורבים מהציבור שלי הצבענו לממשלה ורואים בה ברכה, אך בסוגיה זו אנו מונעים מתוך דאגה לביטחון המדינה.
צה"ל אכן נדרש להתאמות לאורח החיים החרדי, וישנם מסלולים כאלו.
איל, בני המתוק, הי"ד, שנפל בערב חג החנוכה תשפ"ד, ביחד עם גל איזנקוט במשימה לחילוץ גופות של חטופים, מלמד אותנו מסירות ונחישות בשילוב הבלתי מתפשר של ספרא וסייפא. הוא היה תלמיד ישיבה חכם ובן תורה - לא פחות מהיותו חייל, ולוחם למען העם והארץ.
שנהיה ראויים.