מרפסות מאולתרות וקירות קורסים: הפקרות ופיראטיות במגזר החרדי

גל עכור של אסונות פוקד את המגזר החרדי בתקופה האחרונה - החל בטרגדיות כמו של התינוקות במעון שנפטרו בנסיבות מחרידות רק לפני ימים ספורים, דרך מפגינים שנדרסו ועד שורה ארוכה וכואבת של מקרי מוות ופציעה. לכאורה, אין קשר בין המקרים, אך יש מכנה משותף מטריד: זלזול עמוק בנוהלי בטיחות ובחוק, מתוך תפיסה שהחוק הוא בגדר המלצה בלבד.

בסיור שערכנו ביממה האחרונה בריכוזים החרדיים, המציאות טפחה לנו על הפנים: עשרות מרפסות בתוספות בנייה פיראטיות, תלויות לעיתים על מוט ברזל יחיד, מאיימות לקרוס בכל רגע. תרבות ה"סמוך" והבנייה הבלתי חוקית הפכו נורמה, ושיקולי נוחות גוברים על ערך קדושת החיים.

ובעוד המרפסות הללו עדיין תלויות על בלימה, יש מקומות שבהם התרבות הזו כבר הפכה לטרגדיה, אך האחראים ממשיכים בשגרת חייהם באין מפריע. לדברי ‏משה, תושב בני ברק, בהרבה מאוד דירות הוציאו בלי אישור מרפסת או סוכה, שהוקמו בכבלים או בשרשראות "ובכל מיני קומבינות", שנראות מפחידות מאוד למביט מבחוץ.

הוא מספר ששאל את שכנו "איך אתה לא מפחד לישון בסוכה כזאת?", והלה השיב ש"מהנדס נתן אישור, אז מבחינתי אני לא רואה בעיה". בתגובה שאל אותו משה "האם המהנדס עצמו היה ישן בכזאת סוכה?", והשכן ענה: "אני לא יודע ולא חושב על זה". הוא מציין שגם בבניין שלו "יש שתי סוכות שנבנו עם תשתיות של אפגניסטן וציוד של חאן יונס", כלשונו. "פשוט מפחיד, ואף אחד לא עושה כלום עם זה".

משה מוסיף דבר מדהים: לדבריו, "בעיריית בני ברק גובים ארנונה על כל בנייה גם אם אינה חוקית - סוכות, מרפסות, חדרים נוספים ויחידות דיור - על הכל גובים ארנונה. אם אחר כך מחלקת ההנדסה תהרוס את זה, אז יפסיקו לגבות". גורם בעירייה אמר לנו שאין קשר בין מחלקת ההנדסה לבין מחלקת ארנונה: "אם יש פה סוכה - אני לוקח עליה ארנונה. אם אחר כך מחלקת ההנדסה תהרוס את זה כי זה לא חוקי, זה עניין שלה".

בעיריית בני ברק מסרו בתגובה כי "על פי החוק, רשות מקומית רשאית ואף מחויבת לגבות ארנונה מכל נכס שמוחזק ומשמש בפועל, גם אם נבנה ללא היתר".

לא גזירה משמיים

בדיוק השבוע חלפו שנתיים לאסון הכבד בשכונה החרדית בית ישראל שבירושלים. קיר תומך שקרס על חדרו של בחור הישיבה, יצחק שטיינברגר ז"ל, הביא למותו הטרגי. זו לא גזירה משמיים, אלא רצף של מחדלי אנוש שזכו להתעלמות שיטתית. למרות חומרת האירוע ולמרות שחלפו שנתיים, עד היום לא הועמד אף גורם לדין.

בדיקת המסמכים מגלה תמונה בלתי נתפסת: חודשים לפני האסון, הרשויות ידעו על הסכנה. שורה של מסמכים רשמיים, חוות דעת הנדסיות וצווי הפסקת עבודה התריעו מפניה, אך דבר לא נעשה.

כך, למשל, במסמך הנדסי רשמי מיוני 2023 הועברה למפקח עיריית ירושלים, יהונתן מדמון, התרעה ברורה על סיכון ממשי ליציבות המבנים הסמוכים לאתר הבנייה. לאחר חמישה חודשים נשלח מכתב למהנדס העיר ירושלים ולגורמים נוספים, ובו אזהרה מעו"ד צחי איתן על חפירות פיראטיות מסוכנות. "במבנה מתגוררים 20 נפשות שנשקפת להן סכנה, יש חשש כי יקרוס על יושביו", נכתב, "ונדרשות הוראות ביצוע מיידיות".

חוות דעת הנדסית שנכתבה לאחר האסון, בינואר 2024, סגרה את המעגל וקבעה: המבנה הישן עמד יציב עשרות שנים, והעבודות החדשות והרשלניות הן שערערו אותו והובילו לקריסה הקטלנית.

מעיריית ירושלים נמסר: "לאתר הבניה היה היתר בנייה כחוק. במהלך הבנייה בוצעו חריגות מההיתר. מחלקת הפיקוח על הבניה ביצעו במקום כמה פעולות אכיפה, ובין היתר הוצא למקום צו הפסקת עבודה מנהלי. כמו כן, הוצא למקום צו הריסה, מילוי ואטימה מנהלי".

עו"ד בנימין ארביב, בא כוחה של משפחת שטיינברגר: "בחור צעיר, שכל חטאו היה לישון במיטתו, נהרג בגלל קיר שנבנה ברשלנות פושעת. חייבים להסדיר את הפיקוח הבטיחותי לפני האסון הבא"

עו"ד בנימין ארביב, המייצג את משפחת ההרוג, מתאר התנהלות מקוממת של המשטרה והפרקליטות שלדבריו, חרף הזמן הרב שחלף מהאסון, איש מהן לא יצר קשר עם המשפחה השכולה כדי לעדכן על התקדמות החקירה. "הכתובת היתה על הקיר, תרתי־משמע", הוא טוען. "נשלחו התראות לרשות המקומית, היו חוות דעת הנדסיות ואף יצאו צווי הפסקת עבודה, אך העבודות נמשכו באין מפריע עד לקריסה".

ביחס לחקירה עצמה, מספר עו"ד ארביב על גרירת רגליים מדאיגה: "עד היום אנחנו מקבלים תשובות לקוניות שהתיק בטיפול, בזמן שדמויות מפתח בפרשה אפילו לא נחקרו". הוא מסכם בכאב את האבסורד שבעטיו קיפח יצחק את חייו: "בחור צעיר, שכל חטאו היה לישון במיטתו, נהרג בגלל קיר שנבנה ברשלנות פושעת. הסכנה עדיין קיימת במרפסות רבות אחרות, וחייבים להסדיר את הפיקוח הבטיחותי לפני האסון הבא".

במכתב מצמרר בכתב ידה, מתארת האם השכולה את תחושת ההפקרה שמלווה את המשפחה מאז האסון: "שנתיים שלמות עברו מאז שקברנו את הילד שלנו איציק ז"ל. אנחנו צועקים את הקריאה שלו. זה לא היה צריך לקרות, זה היה הקיר שלנו שהרג אותו בבית".

בצערה ובכאבה היא מוסיפה כי "איציק לא מת ממחלה, לא בתאונת דרכים ולא בפיגוע חלילה. איציק נהרג על ידי עסק של בנייה שהתנהל באדישות, בחוסר אכפתיות ובשיא הרשלנות. עד היום לא התקשרו אלינו ההורים - אף משטרה, אף עירייה. כנראה שההורים והמשפחה צריכים לאסוף את השברים. אנחנו ההורים כנראה לא מעניינים כרגע אף אחד, כאילו לא קרה כלום, וכנראה גם המשיכו לעשות הלאה דברים נגד החוק".

את מכתבה היא חותמת בשאלה קשה: "אנחנו ההורים, לא מגיע לנו לדעת מה קרה לאיציק? אפילו את הבגדים שלו לא קיבלנו".