סגירת המעגל המרגשת של פצוע הפיגוע בת"א: "יודע איך זה מרגיש"

לפני עשר שנים, בחודש ינואר 2016, בעת שחגג יום הולדת לחבר בצהרי יום שישי, כדור בודד שנורה בפיגוע הירי בפאב הסמטה בתל אביב פגע בגבו של ישראל אביטן. 

בתוך שניות, חייו השתנו והתפצלו לשניים: עד אותו ערב הוא היה איש חינוך ומדריך בצופים, מי שמלווה אחרים במסלולי חיים. מאותו רגע הוא מצא את עצמו בצד השני של המשוואה: פצוע קשה, תלוי במערכות שיקום, מתמודד עם כאב פיזי מתמשך ועם בירוקרטיה. 

אביטן, כיום בן 39, היה יכול לבחור להתרחק מהעולם הזה, אבל הוא בחר לחזור אליו, הפעם כמי שמחזיק בעמדת מפתח. כמעט עשור אחרי הפיגוע, הוא מנהל את אזור דן ותל אביב בחברת Manpower Care, תפקיד שהפך מאז המלחמה האחרונה לאחד המורכבים והרגישים במדינה.

תחת אחריותו פועל מערך רחב של מאות מלווים מקצועיים, המלווים נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה בשגרת חיים שנקטעה באחת.

העבודה הזו מתרחשת בקו התפר החשוף ביותר של החברה הישראלית. לוחמים שאיבדו את מאור עיניהם או את גפיהם, פצועים מורדמים ומונשמים הזקוקים להשגחה רציפה, לצד חטופים ששבו מהשבי ומנסים כעת לאסוף את שברי חייהם.

המלווים שמנהל אביטן מסייעים בכל פעולות היומיום: נהיגה, בישול, קניות וסידורים, ובמקרים הקשים גם בפעולות רפואיות חודרניות ובהשגחה 24/7. הייחוד של אביטן אינו רק בניהול המערך בצורה מקצועית, אנושית ושירותית, אלא ביכולת להביט בפצועים בעיניים ולדבר איתם ממקום של חוויה אישית.

"אני לא מגיע אליהם רק כמנהל, אני מגיע כאדם שהיה שם. אני יודע איך זה מרגיש להתעורר יום אחד בלי העצמאות שלך, ואני יודע שאפשר, לאט ובכאב, לבנות אותה מחדש", סיפר.

זהו סיפור על סגירת מעגל נדירה: איש חינוך שהפך לפצוע, ופצוע שהפך לדמות מפתח במערך השיקום הלאומי. סיפור על טראומה שהפכה למנוע של שליחות, ועל האנשים השקופים שמאפשרים לגיבורי ישראל לחזור ולחיות באמת.