משפחות השבים: "האופוריה החזיקה מעמד יומיים"

עבור רוב משפחות החטופים שיקיריהן חזרו מהשבי, חלקם בחיים וחלקם חללים, הפרק הסיוטי, העזתי, אמור היה להיות שייך לעבר. אבל מתברר שדווקא כעת נולדו התמודדויות חדשות וכואבות. "האופוריה החזיקה בערך יומיים", מספר מיכאל, אחיו של אור לוי, שחזר מהשבי אחרי 491 ימים. "אתה נורא שמח שהוא כאן. זה כל מה שרצית, וישנם עדיין רגעים שאני מסתכל עליו ושואל 'הוא כאן, הוא לא כאן?'.

לדבריו, "זה לא מרגיש אמיתי. ואז מגיעים הריק וההתמודדות עם דברים שלא רק אני, אלא כל משפחתי, הדחקנו במשך התקופה שבה אור היה בשבי. סיפורים שסיפרתי לעצמי כדי לקום כל בוקר ולהילחם. הרי לקחתי את החיים, ארזתי היטב, דחפתי למגירה - והכל השתנה. המשפחה, הזוגיות, החברים, העבודה. הכל עצר. כשקמתי בבוקר אחרי שובו של אור ניסיתי לחזור לחיים שהכרתי, אבל הם כבר לא היו שם".

התחושות האלה מלוות הורים, אחים, בני דודים, ואפילו מעגלים רחוקים במשפחות החטופים. נראה שהמאבק האינטנסיבי ברחוב והדאגה האינסופית גבו מחירים כבדים, נפשיים ופיזיים.

יעל, שבנה החלל תמיר הוחזר: "רציתי לחזור לעבודה רק כדי להרגיש אדם נורמלי. קיבלתי הצעות, אבל רק עכשיו אני מתחילה להתמודד עם הכאב"

"כל העוגנים נעקרו"

"ישנה הקלה גדולה בהשבת בני", מספרת יעל, שבנה החלל תמיר אדר, שהיה חבר בכיתת הכוננות של קיבוץ ניר עוז, הוחזר אחרי 746 יום בשבי. "משקולת גדולה ירדה מצווארי, אבל הרבה משקולות אחרות צצו. הרי בשנתיים של מאבק כל העוגנים נעקרו: מגורים, תעסוקה, חיי חברה, משפחה.

"אילו הבן שלי לא היה נחטף והייתי קוברת אותו ב-8 באוקטובר, אני מעריכה שהייתי נשענת על אותם עוגנים, אבל בלית ברירה התפטרתי מהעבודה, כי הייתי חייבת להיות במאבק. הייתי במשך 20 שנה ראש מנהל חינוך ונאלצתי לוותר על התפקיד, כי המערכת צריכה יציבות.

"תמיד קיוויתי שאולי זו טעות, אולי תהיה הפתעה ותמיר יחזור בחיים. גם כשהוא זוהה בוודאות היתה התרגשות עצומה על העובדה שהוא כאן, אבל יחד איתה היה גם כאב עצום. אני מודה שחשבתי שתהיה הלוויה, שנסיים את ה-30 ואחזור למעגל התעסוקה, אפילו בחצי משרה, רק  כדי לנשום, להרגיש נורמלי.

"קיבלתי כמה הצעות, אבל אני לא יכולה. רק עכשיו אני מתחילה להתמודד עם הכאב ולטפל בעצמי על שנתיים איומות. אני צריכה לשקם את המשפחה ולקבל החלטות כבדות משקל על חיי, כמו היכן נגור. אין גוף במדינה שאכפת לו מהשלכות השנתיים האלה".

את דני, אביו של עמרי מירן, אין אחד שלא מזהה, אבל גם השמחה שלו על חזרת בנו מלווה בטעם מר וקושי. "אני שמח שבני חזר וכיום נמצא בשיקום", הוא מספר. "אני אמנם מתגורר ביסוד המעלה שבגליל העליון והוא חי בדרום, אבל אנחנו משתדלים להיפגש מדי שבוע. זה נחמד, אבל באופן אישי חיי נעשו קשים, כי חזרתי לבית שלא הייתי בו יותר משנתיים והכל הרוס: ביוב, חשמל, סדקים בקירות. מאה ואחד דברים שלא חשבתי עליהם ועד עכשיו לא סיימתי לטפל בהם, ואין למי לפנות.

"יש גם משפחות שבהן האב בן ה-60 עזב את העבודה ואף אחד לא מקבל אותו לעבודה חדשה. המחסור הכספי קשה, ויש אנשים שמתביישים לומר: 'אני לא גומר את החודש' - ואנחנו דואגים להגיע אליהם. כמו בפיגוע המוני, כששואלים למי לגשת קודם - לזה שצועק או לזה שלא מסוגל לצעוק. יש הרבה משפחות שלא מדברות, מתביישות. העזרה הממשלתית היא חובה, וגם במנהלת צריכים להזיז עניינים".

מיכאל, אחיו של אור לוי שחזר מהשבי: "המשפחה, הזוגיות, החברים, העבודה. אחרי שובו של אור ניסיתי לחזור לחיים, אבל הם כבר לא היו שם"

"בת 9 הפסיקה לאכול"

מיכאל, אחיו של אור לוי, רואה את המצוקה לא רק כשמדובר בו אלא גם בבנותיו. "אני עם שלוש בנות פוסט-טראומטיות", הוא מספר. "יש לי תאומות בנות 9 שאחת מהן הפסיקה לאכול. יש ביניהן הפרש של 9 קילוגרם במשקל ו-6 סנטימטרים בגובה. מבחינת מוסדות המדינה הן לא זכאיות לדבר, וזה לא עוזב, אתה הולך לישון עם זה וקם עם זה. העובדה שהשבויים חזרו או הושבו לקבורה לא אומרת שהסיפור נגמר, הוא רק החל.

"עד היום אני מנסה להבין מי אני ומה אני אמור לעשות עם חיי, וחושב שזה נכון גם לגבי יעל ודני וכל מי שהיה קשור. החיים שהכרנו השתנו. אתה קם בבוקר וסתם, בלי סיבה, עצוב. אין כוח לצאת מהמיטה. ועדיין - הייתי חוזר על הכל אלף פעם, כי זה מה שעושים כדי להחזיר אח. רק שעם ההשלכות אנחנו אלה שצריכים להתמודד".

יעל מקשיבה ויודעת על מה מיכאל מדבר: "הייתי במינהלת החטופים עם קבוצת משפחות שהחטוף שלהן הושב לקבורה, כדי לדבר על הצרכים שלהן", היא מספרת. "אחת הטענות שלי היתה שצריך לעבור בין המשפחות, לדבר וללמוד מה הן צריכות, ולבנות עבורן תוכניות ומענים. זה תפקיד המינהלת, אבל יש התעלמות מההשלכות. אין הבנה שזה הזמן לעצור ולזהות את אדוות מעגלי הפגיעה.

"מיכאל דיבר על ילדיו. אני רואה את ילדיי, חלקם בפוסט-טראומה, שורדי הטבח בניר עוז. אחד הבנים עזב כעת את העבודה. הכל מתחיל לצוף".

"שכחתי את הבית"

דני מספר שהקדיש את השנים האחרונות לחזרת בנו, אבל לא שם לב במהלכן לשני בניו ולבתו, שגם הם רצו חיבוק של אב. "ב-7 באוקטובר חרב עולמי, ולנגד עיניי היה דבר אחד בלבד: איך להחזיר את עמרי", הוא מודה.

"יום אחד בתי התקשרה ואמרה 'אנחנו מבינים אותך, אבל שכחת שיש לך עוד ילדים?'. שכחתי את הבית, שכחתי הכל, וגם הילדים שלי הפסיקו את חייהם. יש לי בן שהיה חקלאי ביסוד המעלה ואין לו היום למי למכור את הסחורה. אז אין אחד שיבוא וישאל 'מה אתה צריך?'"

כדי לחזק את משפחות החטופים קם ארגון 255, שמטרתו לתת מענה לצורכיהן ולעזור להן בשיקום ובהשתלבות מחודשת בחיים. מסקר שערך הארגון עלה ש-74% מהמשפחות העידו על פגיעה ביכולת להשתלב ולהתמיד בעבודה, ו-65% סיפרו על ירידה בתפקוד השוטף במקום העבודה.

"אנחנו מאמינים שמשפחות החטופים חייבות להיות שותפות לעיצוב המענים והמדיניות", אומרת מור פרץ, מנכ"לית 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם. "השאיפה שלנו היא לעבוד יד ביד עם המדינה, לבנות גשר של אמון ושיתוף פעולה, ולספק מעטפת משלימה שתלווה את המשפחות לאורך שנים, במציאות שאין לה תקדים".

יש רושם שרבים חזרו לשגרת היומיום, אף שרן גואילי עדיין לא חזר מהשבי. כל תמונה של חטוף במגרש כדורגל גוררת אחריה חיוך של הקלה - אבל מתברר שמאחורי תמונות הניצחון ישנה ערימה גדולה של קשיים.

"בכל יום שישי אני מקפיד לנסוע מיסוד המעלה לכיכר החטופים לקבלת השבת, בדרישה לחזרתו של רני גואילי", מספר דני מירן. "אסור להשאיר את משפחתו לבד במאבק. יש לנו התנסות איומה כשהפקרנו את משפחת גולדין במשך כמעט עשור, ולא הייתי רוצה שזה יקרה גם להם. אומרים 'זה רק אחד', אבל הוא מאה אחוז בשביל כולנו. אסור להגיד 'הם קיבלו את מה שרצו', כי משפחות שלמות צריכות כעת שיקום".

תגובת מינהלת החטופים: "משפחות השבים זכאיות למעטפת שיקום רחבה, הכוללת מענקי התארגנות עד גובה 30 אלף שקל, טיפולים רגשיים, אלטרנטיביים, נפשיים ורפואיים, לימודים, שיקום תעסוקתי, ועוד. זאת מתוך הבנה שגם לאחר שהחטוף שב, משפחתו עדיין זקוקה לליווי, שיקום וסיוע. 

"מדובר במעטפת זכויות שיקום ייעודית ל-4-3 שנים, הכוללת מימון טיפולים נפשיים והתערבות רגשית, לרבות סיוע במימון אבחון תעסוקתי-מקצועי, אבחון לקויות למידה ושיעורי הוראה מתקנת. שירותי השיקום כוללים מגוון הטבות רפואיות, ובהן סיוע במימון תרופות, התייעצויות עם מומחים והחזרים עבור טיפולי שיניים.  נוסף על כך, בימים אלו מתקיימים דיונים על הצעת חוק שתבטיח מעטפת זכאויות ומענקים גם ליתומים בגירים (מעל גיל 21).

"באשר לבן משפחה המלווה את השב אשר זכאי לתשלום בגין אובדן הכנסתו - במידת הצורך ישנה אפשרות להארכת הסיוע מעבר לשלושה חודשים ולהגדרת השב כזקוק למלווה. תשלום זה ישולם לבן המשפחה או למלווה בשכר".