"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
בקטע טוב

מהממ"ד ב-7 לאוקטובר להובלת תהליך השיקום: סיפורה של יפעת פורת

כשהחלה המלחמה ישבה יפעת פורת עם בנה בממ"ד בקיבוץ מפלסים במשך 15 שעות • תוך זמן קצר היא החליטה לעזוב תפקיד בכיר בחברת ביטוח ולהצטרף למנהלת תקומה • "זה הרגיש מנותק, חיפשתי משהו שיעזור בתהליך השיקום", סיפרה

,עודכן
0השמעה
יפעת פורת. צילום: פרטי

טבח 7 באוקטובר, שאותו חוותה מקרוב, הוביל את יפעת פורת, אם לשלושה מקיבוץ מפלסים, לקבל החלטה ששינתה את חייה: לעזוב קריירה מבטיחה ויציבה ולבחור בעשייה שנוגעת ישירות למקום שבו היא חיה.

באותו בוקר התעוררה פורת עם בנה הבכור בביתם, בעוד ששאר בני המשפחה לנו ב“זיתים” של הקיבוץ - מחוץ לגדר - כחלק ממסורת שמחת תורה.

השורד היחיד מהמיגונית ליד קיבוץ מפלסים| גרגורי ירין

“מיד התקשרתי לבעלי, שנשכב על הילדים כדי להגן עליהם מהטילים", היא משחזרת. בסופו של דבר, בני המשפחה הצליחו להגיע חזרה הביתה בנסיעה עוקפת, כשרקטה מתפוצצת סמוך לרכבם.

זמן קצר לאחר מכן הוקפץ בעלה, חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ, עקב דיווח על יריות - ובינתיים ניסתה יפעת לנהל שגרה בממ"ד עם טלוויזיה והאזנה לחדשות.

בסביבות השעה 8:45, ראתה יפעת דמות מתקרבת לדלת הבית. "חשבתי שזה בעלי, ואז הוא ניסה לפתוח בכוח", היא מספרת. "רצתי לממ"ד ונעלתי אותנו. לא הייתה קליטה וחשמל, ניסיתי לכתוב בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ, אך אף אחד לא הגיע".

יפעת ובני משפחתה,

בחלוף תשע שעות, לאחר שבעלה כתב לה שעליה לקחת את הילדים ולצאת מהקיבוץ, היא יצאה עמם לראשונה מהממ"ד והמשיכה בנסיעה עד לבני משפחה בכפר סבא.

הקריירה נותרה מאחור

לפני המלחמה הייתה פורת סמנכ"לית בחברת גמל ופנסיה, וניהלה כ-200 עובדים. במהלך תקופת הפינוי היא חזרה לעבוד, אך חשה לדבריה "דיסוננס עמוק", מה שגרם לה להחליט לעזוב את התפקיד.

"זה הרגיש מנותק מהחיים שלי, רציתי לעצור, לקחת הפסקה, ולחפש משהו שקשור לשיקום, לצמיחה, למקום עצמו". היא החליטהלהצטרף לצוות ההתיישבות של מנהלת תקומה, המובילה את שיקום העוטף, שבו היא משמשת כאחראית על הליווי והתכלול של שער הנגב והיישובים מול המנהלת ומשרדי הממשלה.

"התפקיד שלנו הוא לחבר בין אנשים ליכולות, בין יישובים לתקציבים ובין מועצה למשרדי הממשלה", הסבירה.

כיום, כעובדת מדינה, יפעת רואה בעשייה החדשה “אחריות אישית להחזיר את האמון ולהראות שהמערכת יודעת לעבוד אחרת”, והיא משוכנעת שלאזור צפוי עתיד ורוד: “זה לא רק שיקום, זו הזדמנות לבנות משהו נכון יותר, הרבה יותר טוב ממה שהיה”.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר