מהממ"ד ב-7 לאוקטובר להובלת תהליך השיקום: סיפורה של יפעת פורת

טבח 7 באוקטובר, שאותו חוותה מקרוב, הוביל את יפעת פורת, אם לשלושה מקיבוץ מפלסים, לקבל החלטה ששינתה את חייה: לעזוב קריירה מבטיחה ויציבה ולבחור בעשייה שנוגעת ישירות למקום שבו היא חיה.

באותו בוקר התעוררה פורת עם בנה הבכור בביתם, בעוד ששאר בני המשפחה לנו ב“זיתים” של הקיבוץ - מחוץ לגדר - כחלק ממסורת שמחת תורה.

“מיד התקשרתי לבעלי, שנשכב על הילדים כדי להגן עליהם מהטילים", היא משחזרת. בסופו של דבר, בני המשפחה הצליחו להגיע חזרה הביתה בנסיעה עוקפת, כשרקטה מתפוצצת סמוך לרכבם.

זמן קצר לאחר מכן הוקפץ בעלה, חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ, עקב דיווח על יריות - ובינתיים ניסתה יפעת לנהל שגרה בממ"ד עם טלוויזיה והאזנה לחדשות.

בסביבות השעה 8:45, ראתה יפעת דמות מתקרבת לדלת הבית. "חשבתי שזה בעלי, ואז הוא ניסה לפתוח בכוח", היא מספרת. "רצתי לממ"ד ונעלתי אותנו. לא הייתה קליטה וחשמל, ניסיתי לכתוב בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ, אך אף אחד לא הגיע".

בחלוף תשע שעות, לאחר שבעלה כתב לה שעליה לקחת את הילדים ולצאת מהקיבוץ, היא יצאה עמם לראשונה מהממ"ד והמשיכה בנסיעה עד לבני משפחה בכפר סבא.

הקריירה נותרה מאחור

לפני המלחמה הייתה פורת סמנכ"לית בחברת גמל ופנסיה, וניהלה כ-200 עובדים. במהלך תקופת הפינוי היא חזרה לעבוד, אך חשה לדבריה "דיסוננס עמוק", מה שגרם לה להחליט לעזוב את התפקיד.

"זה הרגיש מנותק מהחיים שלי, רציתי לעצור, לקחת הפסקה, ולחפש משהו שקשור לשיקום, לצמיחה, למקום עצמו". היא החליטהלהצטרף לצוות ההתיישבות של מנהלת תקומה, המובילה את שיקום העוטף, שבו היא משמשת כאחראית על הליווי והתכלול של שער הנגב והיישובים מול המנהלת ומשרדי הממשלה.

"התפקיד שלנו הוא לחבר בין אנשים ליכולות, בין יישובים לתקציבים ובין מועצה למשרדי הממשלה", הסבירה.

כיום, כעובדת מדינה, יפעת רואה בעשייה החדשה “אחריות אישית להחזיר את האמון ולהראות שהמערכת יודעת לעבוד אחרת”, והיא משוכנעת שלאזור צפוי עתיד ורוד: “זה לא רק שיקום, זו הזדמנות לבנות משהו נכון יותר, הרבה יותר טוב ממה שהיה”.