"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דוד ואריאל קוניו בראיון בארגנטינה: "לא ידענו אם השני חי"

השניים, שנפגשו בבואנוס איירס עם נשיא ארגנטינה חבייר מיליי, תיארו תקופה ממושכת של הסתתרות במנהרות, בתי חולים ובתים של משפחות פלסטיניות, תחת איומים מתמשכים • “עם הזמן אתה מאבד אמונה, אתה מחפש משהו להיאחז בו - ואין”

,עודכן
0השמעה
דוד ואריאל קוניו בבואנוס איירס. צילום: Fuente Latina

האחים דוד ואריאל קוניו, שנמצאים במסע ראיונות ופגישות בדרום אמריקה, בהמלכו נפגשו גם עם נשא ארגנטינה חבייר מיליי, התראיינו לתקשורת הארגנטינית וסיפרו על 738 הימים שבהם הוחזקו בידיחמאס. השניים מתארים תקופה ממושכת של הסתתרות במנהרות, בתי חולים ובתים של משפחות פלסטיניות, תחת איומים מתמשכים וליווי חמושים, ללא קשר ביניהם וללא ידיעה אם האחר חי.

שורדי השבי דוד ואריאל קוניו במסר ראשון // מטה המשפחות להחזרת החטופים

דוד קוניו נחטף יחד עם אשתו ושתי בנותיו התאומות, אך ביום ה-49 לשבי הופרד מהן ללא כל הסבר. "זה היה עינוי פסיכולוגי נוראי", הוא מספר. לדבריו, במשך כמעט שנתיים לא ידע דבר על גורל משפחתו, וחשש כי נהרגו במהלך מתקפת 7 באוקטובר בקיבוץ שבו התגוררו. רק רגע לפני השחרור, כשנדרש למסור מספר טלפון של הוריו, הבין כי ייתכן שכולם שרדו.

אריאל קוניו מתאר חשש דומה: משפחתו המורחבת חיה בשש בתים שונים בקיבוץ, וכולם נחשפו לחדירת מחבלים. "האפשרות שמישהו ייפגע הייתה עצומה", הוא אומר, ומוסיף כי המחבלים עברו בכל הבתים, כולל בבית סבתו.

דוד ואריאל קוניו אחרי שחרורם מהשבי,צילום: לע"מ

מנהרות, ניתוק ורעב

דוד מספר כי הוחזק תחילה בבית פרטי, לאחר מכן בבית חולים, ובהמשך הועבר למנהרות, שם שהה 689 ימים. "לא ראיתי אור יום", הוא מתאר. לדבריו, הוא הועבר ממקום למקום בעקבות הפצצות, לעיתים ללא מזון מספק. "הלכנו 13 שעות ברצף במנהרות נמוכות, בלי אוכל ובלי מים. מתחת לאדמה יש הכול – אוכל, נשק, חדרים. זו ממש עיר תת־קרקעית".

Entrevista a David y Ariel Cunio, los hermanos argentinos que estuvieron dos años secuestrados en Gaza: “No sabemos si podremos volver a ser como antes”https://t.co/84kbU0vxkLpic.twitter.com/8EmyX5QWKZ

— infobae (@infobae)January 15, 2026

אריאל, לעומת זאת, הוחזק בבניינים מעל הקרקע, בבתים פרטיים ובתי עסק, והועבר ממקום למקום בלילות, כשהוא מוסתר ברכבים מתחת לשמיכות. "שעות בתוך רכב, כמעט בלי אוויר", הוא מתאר.

דוד ואריאל קוניו בפגישה עם נשיא ארגנטינה חבייר מיליי,צילום: באדיבות Fuente Latina

השניים מספרים על רעב מתמשך, מנות מזון זעומות, שינה מקוטעת ולחץ תמידי. "ידענו אם יום או לילה רק לפי התפילות – חמש פעמים ביום", אומר דוד.

פחד מתמיד ואלימות

שני האחים, שמלווים בסיור שלהם על ידיחברת Funte Latinaשעוסקת בהסברה בקרב דוברי ספרדית בדרום אמריקה, ספרד וארה"ב, מעידים כי חיו בתחושה מתמדת שייהרגו. “עם הזמן אתה מאבד אמונה”, אומר דוד. “אתה מחפש משהו להיאחז בו – ואין”. אריאל מוסיף כי היה מנותק לחלוטין משפה מוכרת: “לא שמעתי עברית שנתיים. רק ערבית. אפילו המחשבות משתנות”.

השניים סיפרו על טרור פסיכולוגי שיטתי, לצד אלימות פיזית. דוד מספר כי שוביו ניסו לשכנע אותו שאשתו עזבה אותו וכי משפחתו מתה. “זה שובר אותך”, הוא אומר. אריאל מתאר מכות, איומים בסכינים ובנשק: “כדי להרגיש כוח, כדי שתפחד”.

מאז שחרורם, השניים נמצאים בתהליך שיקום נפשי. דוד מספר כי הוא נעזר בפסיכולוגים ומנסה לעבד את מה שלא ידע בזמן השבי. “אני עם הבנות, עם אשתי, עם המשפחה – וזה מה שנותן כוח”. אריאל אומר כי בחר לא לחיות בשנאה: “אני מעדיף לחשוב על העתיד – להתחתן, להביא ילדים, לחיות”.

דוד קוניו באיחוד עם בנותיו לאחר החזרה מהשבי,צילום: שאולי לנדנר / לע"מ

לשאלה אם שלום אפשרי, דוד השיב כי עם חמאס אין אפשרות כזו, ומוסיף כי שוביו אמרו לו שינסו לחזור על המעשים. עם זאת, הוא מבקש להדגיש כי יש עדיין חטופים בעזה: “רן גואילי חייב לחזור הביתה. זה לא יכול להיגמר ככה”.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר