המונים הגיעו להשתתף בהלווייתו של ג'וש (יהושע) בון, חייל המילואים ששרת 725 ימים ונפטר בנסיבות טראגיות. חבריו של בון, שהיה חייל בודד ונקלע למצוקה נפשית, ביקשו מהציבור להשתתף בלוויה.
חברתו שם ג'וש, קרן אוליאל, ספדה לו: "תודה על השנה לצידך, שהיתה השנה הכי טובה שלי בעולם. תודה שנתת לי להיות חלק מהחיים שלך. אני רוצה לומר לך תודה על התיקון שהיית בשבילי, על זה שתמיד הגנת עליי ושמרת עליי. אני יודעת שאתה מסתכל עליי ושומר עליי מלמעלה. אני מתגעגעת אליך ולנצח אתגעגע. מחכה כבר לפגוש אותך שוב".
היא הוסיפה: "אני מקווה שאתה רואה כמה כולם אוהבים אותך. אתה גיבור ישראל, נלחמת עבור כולנו ואנחנו נמשיך מפה להלחם בשבילך ועבורך. אני גאה בך יותר ממה שמילים יכולות לתאר. אני אוהבת אותך".
קרן סיפרה: "ביום ראשון, היה יום השנה שלנו. אם אתה מעז לחייך את החצי חיוך המטופש שלך, תחייך חיוך אמיתי כי אני רוצה את החיוך שאני אוהבת. ותודה על החוזק שאתה נותן לי, מחכה לפגוש אותך שוב ברגע שאלוהים יתן לנו את ההזדמנות. אני רוצה שתדע, האהבה שלנו לא נגמרה כאן, זה רק שינוי צורה. האור שלך ימשיך לזרוח בכולנו. I love you forever and ever and this life or the next".
בון, לוחם במילואים במשך מאות ימים במלחמת חרבות ברזל, אותר בביתו בבאר שבע ללא רוח חיים. אף שלא היה בזמן שנפטר תחת צו שירות פעיל - קרוביו וחבריו של בון דורשים שיובא לקבורה בבית עלמין צבאי ויוכר כחלל צה"ל. כיוון שפורמלית היה אזרח בעת פטירתו, בון אינו זכאי להכרה כחלל צה"ל.
בון עלה לארץ מארצות הברית והיה חייל בודד במהלך שירותו הצבאי. הוא התגורר תחילה בירושלים, ובאחרונה עבר לבאר שבע. בון, שהתגייס כצלף, שירת בקו הראשון בעזה ובלבנון לאורך כל המלחמה.
לדברי חבריו, בון חיסל לפחות 50 מחבלים במהלך שירותו. אולם המתח הנפשי הכבד של השירות הממושך הותיר את חותמו - בחודשים האחרונים החלו להופיע אצלו תסמינים של פוסט-טראומה והתמכרויות. הצבא הפנה אותו למוסד שיקומי ביהוד, אך בסוף דצמבר, לפני פחות משבועיים, שוחרר מצה"ל בשל מחסור בימי מילואים. בסוף השבוע האחרון עזב בון את המוסד ונסע לביתו, שם נמצא מת. נסיבות המוות עדיין נבדקות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו