בת זוגו של ג'וש בון ז"ל נלחמת על הכרתו כחלל צה"ל: "הציעו לנו זר זיכרון"

ג'וש בון ז"ל וקרן אוליאל, היו אמורים לחגוג לפני יומיים (ראשון) שנה להיכרותם ולהפיכתם לזוג. למרבה הצער, ג'וש, שעלה לישראל מאיידהו בשנת 2017 כדי להתגייס, נמצא מת בביתו על ידי חבריו, לאחר שסבל מפוסט טראומה מתקופת השירות והמילואים. כעת, בת זוגו נאבקת על הכרתו כחלל צה"ל.

שוחרר לאחר 725 ימי מילואים ונפטר בבית: "מגיע לו להיקבר בהר הרצל"

"היינו אמורים להתארס באפריל ולהתחתן בנובמבר", שיתפה קרן את "היום". "שוחחנו על זה ממש שלוש שעות לפני שג'וש נמצא בביתו על ידי חבריו. הוא היה הנפש התאומה שלי. ג'וש היה אדם מואר שהפיץ אור סביבו. מבחינתו כל עם ישראל היה משפחה. מספיק שהיית מדבר איתו קצת והוא היה לוחץ את ידך כדי להרגיש קרוב משפחה שלך".

במקום חתונה, מצאה את עצמה קרן נאבקת מול משרד הביטחון כדי שחבר לחייה יוכר כחלל צה"ל. "עד לפני שבועיים הוא היה במילואים פעילים. ואז הוא יצא, כשלמעשה עד רגע מותו היה תחת השפעת השירות הזה. לכן אני וגם חבריו דורשים שהוא יוכר כחלל צה"ל. אין לנו דרישות נוספות ואנחנו לא מבקשים ממשרד הביטחון ומהמדינה עוד דברים מעבר להכרה בו כנופל ועריכה של הלוויה צבאית מלאה", הוסיפה.

"זר זיכרון"?

"משרד הביטחון מציע במקום משהו שלא מקובל עלינו: 'זר זיכרון עגול', הספד של המג"ד וקשר עם קצינת נפגעים. אבל זה לא לעניין. המג"ד והחברים יגיעו ללא קשר לטיב הטקס, אבל זה עוול. ג'וש לחם ותרם את גופו ונפשו למדינה וראוי שהוא ייקבר בהר הרצל לצד גיבורים נוספים שנתנו את חייהם למען עם ישראל. לכן חבריו פועלים למענו בכנסת ואני פועלת במישור האזרחי. אנחנו דורשים את ההכרה שראויה עבורו".

ג'וש עלה לישראל מאיידהו והתגייס לצה"ל כחייל בודד בשנת 2017. "הוא לא היה חייב להתגייס, אבל הרגיש קריאה פנימית לשמור על עם ישראל. הוא ראה בשירות בצה"ל שליחות ולכן המשיך לשרת כצלף במילואים בכל המבצעים מאז גיוסו, כולל במלחמת חרבות ברזל עד ממש לפני שבועיים. מדובר ב-748 ימים, מהם 700 בפעילות קרבית ממשית, שג'וש נתן לעם ישראל מאז פרוץ המלחמה", מספרת קרן.

מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ג'וש היה בארצות הברית, אך חזר לישראל עקב תחושה פנימית. "לפני המלחמה הוא היה בארה"ב", הוסיפה קרן. "אבל הוא הרגיש צורך פנימי לחזור לארץ, ואכן מספר חודשים אחרי פרצה המלחמה. כבר ביום הלחימה הראשון הוא היה אמור להגיע עם הגדוד שלו לרצועת עזה, אך ברגע האחרון הכוח נשלח ללבנון. לאורך כל השנתיים הוא היה במצב לחימה מתמשך. הוא הציל אנשים רבים והרג מחבלים רבים. עקב היותו צלף והאינטנסיביות של שירותו, הוא חווה קשיים נפשיים ושילם מחיר כבד".

פוסט טראומה

הלחץ המצטבר עימו התמודד ג'וש לבדו, כשרק קרן מהווה משפחה עבורו בארץ, והביא אותו לפתח פוסט טראומה. "הוא סבל אך סירב לספר על כך לצה"ל, כי חשש שלא יאפשרו לו להמשיך לשרת במילואים. בסופו של דבר הוא הסכים לטיפול פרטי. הוא היה זכאי גם להכרה ולטיפול של משרד הביטחון, אבל זה תהליך ארוך מאוד ולכן לא חיכינו והתחלנו לטפל בו", אמרה קרן.

כשנשאלה אם ג'וש שיתף בתחושותיו, השיבה: "ג'וש היה אדם מדהים שידע לדבר על מה שקורה לו. הוא שיתף בפלאשבקים שחווה, לעיתים נעצר פתאום ואמר: ‘אני לא איתך! תגידו לי שאני לא בעזה’. הוא התמודד עד הרגע האחרון".

אוליאל סיפרה כי ג'וש תכנן להתחתן ולעבור ליישובי עוטף עזה, שם תכנן להפוך למדריך ירי. "שלוש שעות לפני שג'וש נמצא מת שוחחנו על החיים בעתיד. על ההרפתקאות שעוד נכונו לנו. כך לא מדבר אדם שעומד למות. הוא לא השאיר מכתב או הכין את קרוביו וחבריו".