"קול בנינו זועק מן האדמה": משפחות שכולות וארגוני מילואים יקיימו עצרת גיוס

המונים יצעדו ביום חמישי הקרוב מגשר המיתרים בירושלים ועד לכנסת, שם תתקיים "עצרת הגיוס הלאומית" בקריאה להעביר חוק גיוס שיביא לגיוס כלל החברה הישראלית. את העצרת ארגנו יותר ממאה משפחות שכולות וארגוני המשרתים השונים.

"התאחדנו מתוך חובה מוסרית עמוקה", אומרות המשפחות מ"פורום משפחות למען גיוס", "כדי לוודא שחוק הגיוס המקודם בימים אלה לא יעבור במתכונתו הנוכחית. מדובר בחוק שאינו עונה על צורכי הביטחון של צה"ל, ולא נותן מענה למציאות שבה מדינת ישראל נמצאת".

בין המשתתפים נמנים מיה אוחנה מורנו (אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל), משה שפירא (אביו של הלוחם סמ"ר ענר שפירא ז"ל), צבי ושרית זוסמן (הוריו של הלוחם רס"ל במיל' בן זוסמן ז"ל) והרב בני קלמנזון (שאיבד את בנו הבכור ואת אחיינו במהלך המלחמה). לצידם, עוד עשרות משפחות שכולות שמבקשות להעביר את המסר וקובעות: לא מדובר בעצרת פוליטית, אלא בעצרת לאומית.

"כשענר עמד בפתח המיגונית והחליט, ערכית, לחצוץ בין המחבלים לעשרות המסתתרים כשהוא ללא נשק, ללא מדים ובלי שקיבל שום פקודה – הוא הציב מראה מוסרית להתנהגות הראויה מאדם ערכי הנאמן למצפונו", מציין משה שפירא, אביו של ענר. "הוא נלחם גם כשידע שייתכן והדבר יעלה לו בחייו. ואכן, ענר כתב ושר את מסר האחדות והערבות ההדדית, ובסופו של דבר הקריב על ערכים אלה את חייו. על פי אמות המידה הללו אני בוחן את החקיקה המוצעת. 'קול דמי אחי ובני זועק אלי מן האדמה', ואני תובע את עלבונם של הנופלים ואת עלבונה של התורה. בזמן שרעמי הפגזים נשמעים ונציגי הצבא מתריעים כי המצב הקיים לא יכול להימשך, בוחרת הנהגת המגזר לקבע את המציאות הזו וליהנות מפירות המאמץ של החברה בישראל. מתוך אהבה גדולה לאחינו החרדים, דאגה לעתיד המדינה ובשם המוסר היהודי לכבודה של תורה ולזכרם של כל הנופלים והפצועים, אני קורא לכלל חברי הקואליציה – אל תיתנו יד לחוק רע שכזה. בואו נבנה חברה יהודית המבוססת על צדק, אחווה ומוסר".

דוד והייזל בריף, הוריו של הלוחם רס"ל יונה בצלאל בריף שנפטר אחרי שנפצע במהלך המלחמה, מדגישים גם הם את הצורך בחוק שוויוני: "במהלך 471 ימי האשפוז של יונה דיברנו איתו לא מעט על חוק הגיוס. יונה רצה שכולם יתגייסו למען עם ישראל, ואנחנו בטוחים שכיום הוא גאה בהשתדלות שלנו לייצר חוק גיוס שוויוני. אם אנחנו לא נעמוד ביחד, יש סיכוי שניפול ביחד.

"אנחנו, כהורים של יונה אשר רץ להציל חיים למען עם ישראל,  לא מוכנים לתת לזה לקרות. אנחנו בטוחים שרק יחד ננצח, ואנחנו רוצים שנגיע למצב שבו כולם מרגישים התחייבות להיות חלק מהעם. יש לנו תורה אחת, מדינה אחת, צבא אחד ו־ה' אחד. עמדנו יחד עם אחינו החרדים במעמד הר סיני כמשפחה, וגם כעת יש הכרח לעמוד יחד, כמשפחה. כמו שבננו היקר היה בן תורה ונלחם, גם לכם יש התחייבות ללמוד וגם להגן על עם ישראל".

"שותפות גורל"

מארק אביטבול, אביו של רס"ן (מיל') אליאב עמרם אביטבול, סגן מפקד בגדוד 8207 בחטיבת "אלון" שנפל בדרום לבנון, מוסיף: "אני ואשתי עלינו מצרפת ובחרנו לגדל כאן ילדים מתוך אמונה עמוקה בערבות הדדית, באחריות ובחובה להיות שותפים לגורל. ב־7 באוקטובר חמישה מילדיי יצאו לקרב. הם באו מעולמות שונים בתוך הציונות הדתית, ועדיין יצאו בלי היסוס.

"כך חינכנו אותם. חוסר האמפתיה של חלקים בחברה החרדית כלפי החיילים, הנופלים והמשפחות השכולות הוא פצע פתוח. בלי להיות עם אחיך בצרתו, אין עם. אליאב אמר פעם, באחד מימי המילואים בצפון, כשחרדים הגיעו להביא אוכל: 'האם היינו צריכים את 7 באוקטובר כדי להתאחד? חייבים לנצל את הערבות ההדדית – כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר'. זה קולו, וזו הבחירה שעומדת בפנינו עכשיו: להיות ביחד, או לאבד את מה שמחזיק אותנו כאן.

"לבן אחות, מיקה, שמשרתת כיום כמדריכת מרגמות חי"ר ואח, בועז, שנמצא כעת במכינה לקראת גיוסו בקרוב לשירות קרבי בצה"ל", מציינים שרית וצבי זוסמן, הוריו של בן שנפל בקרב בעזה. "אנחנו דואגים לביטחון המדינה ולעתיד ילדינו, לשלום משפחתנו, לחברים של בן ולחברים שלנו – שחלקם, גם אחרי גיל 50, ביצעו מאות ימי מילואים במהלך השנתיים האחרונות ועומדים לקרוא להם לימי שירות נוספים. אנו סבורים שנדרש סיוע מהיר לאלה הנושאים כעת בנטל, ולאלה שעתידים להמשיך ולשאת בו ומשלמים מחירים יקרים בגוף ובנפש, אישיים ומשפחתיים, חברתיים וכלכליים".

מיכל ברקאי, מייסדת "המתמרנות" שתשתתף גם היא בעצרת, משתפת: "בעלי שירת 240 יום במילואים, ואת הבן השלישי שלנו ילדתי עם עוד תינוק וילדה קטנה בבית. המילואים השפיעו דרמטית על חיינו, על העסק שלי שבהתחלה קרס, על מערכות היחסים ועל הבריאות הפיזית שלי. אסור לנו לנתק את החוט של נצח ישראל, שמבקש מאיתנו לדאוג לצבא חזק, לעם חזק ולרוח חזקה".

קריאות דומות מגיעות מכיוונה של דניאל לוין מ"שדולת המשרתים", אשר בעלה שירת מאות ימים במילואים. "מאז פרוץ המלחמה הבית שלנו עבר ויתורים כואבים בכל היבט – מבחינת קריירה, מצב כלכלי, חינוך הילדים וניהול הבית. הכל הותאם למציאות שנכפתה עלינו מתוך מחויבות מלאה להגנת המדינה. אנחנו נמשיך להתייצב בכל פעם שניקרא, אך אי אפשר להמשיך כך בלי שינוי אמיתי. ההנהגה צריכה להתעלות לגודל השעה ולקחת אחריות אמיתית".

ד"ר תהילה אליצור מ"פורום שותפות לשירות", אשר נשואה לקרדיולוג ששירת יות מ־500 יום במילואים ואמא לשני לוחמים, מוסיפה: "החוק שיגייס חרדים הוא זה שקיים כיום בתוספת סנקציות אישיות משמעותיות שיחולו באופן שווה על כל חייבי הגיוס, כזה שיגדיר מכסת פטור 'עילוי מצטיין' ולא יעדי גיוס אמורפיים, שמטרתו למלא את צורכי הביטחון ולעמוד בצורה מיטבית באתגרים בכל הגבולות והחזיתות. בידינו למנוע חוק שמעגן השתמטות ולהבטיח חוק גיוס שיאפשר לכולנו לעמוד מול אויבים; לא כי חפצי מלחמה אנחנו, אלא כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, להיות 'עם חופשי בארצנו' שיכול לשקם, לבנות וגם ללמוד תורה וללמדה".

"בעד הביטחון"

משרתי המילואים עצמם, אשר נקראו במהלך השנתיים האחרונות לסבב אחר סבב, יגיעו גם הם לעצרת. לדבריו של רס"ן (מיל') דוד שרז מ"אל הדגל", שמשרת במילואים בסיירת מטכ"ל, משרתי המילואים נשחקים – והמדינה לא מתייחסת לכך בהתאם. "בבוקר 7 באוקטובר נקראתי אל הדגל. היו לא מעט רגעים שהחמצתי עם הילדים, פחדים ומחירים אישיים שנאלצתי לשלם – אותם אני מוכן לשלם שוב אם אקרא. ובכל זאת, חשוב לי לומר: משרתי המילואים הם משאב מוגבל והוא נשחק. אי אפשר להמשיך לבנות את ביטחון המדינה על אותו ציבור קטן שוב ושוב, אנחנו חייבים להרחיב את מעגל השירות. אנחנו לא נגד לימוד התורה ולא נגד החרדים, אלא בעד ביטחון מדינת ישראל".

יונתן בהט מתנועת "המילואימניקים", אשר שירת במילואים עד לפציעתו בינואר 2024 וביצע עשרות ימי מילואים בשנה עוד טרם המלחמה, מתחבר לדברים: "בישראל יש צורך בחוק גיוס אמיתי שכולל סנקציות אישיות ומשמעותיות על מי שאינו משרת ונושא בנטל, בלי קשר למגזר". לטענתו, "החוק שמציע ח"כ ביסמוט אינו חוק גיוס אלא חוק השתמטות, שמטרתו שימור הקואליציה ולא חיזוק הביטחון, החברה או הכלכלה. הממשלה יושבת עם גורמים לא ציוניים, נסחטת על ידם ומקבלת החלטות לא ציוניות. זו מציאות שמחלישה את המדינה ופוגעת בעתיד הילדים שלנו. העדפת ותגמול המשרתים, לצד הרחבת מעגל הנושאים בנטל, חייבים להיות נושא מרכזי בבחירות הקרובות".

עבור רס"ב ניר יששכר, חבר ב"הרבעון הרביעי", העברת חוק שוויוני היא אמירה מוסרית וערכית שמדינת ישראל מחויבת לה: "השבוע מתקיימת האזכרה של חברי לצוות ניצן שסלר ז"ל שנפל בינואר 2024 בקרב בחאן יונס. אנחנו נהיה שם לזכרו ולכבודו. אנחנו חייבים להבטיח חוק גיוס שוויוני ואמיתי, ולו רק למען חברינו הנופלים, שהקריבו את חייהם למען ביטחון ישראל ועתידה. המחויבות שלנו היא אליהם".

אלון קמינר, שנפצע בעת שירות מילואים במלחמה הוסיף: "ב־7 באוקטובר קפצתי למילואים בחיל הים, וב־14 באוקטובר, במהלך תאונה מבצעית, נפצעתי קשה; נתתי שתי ידיים, רגל ועין למען המדינה. כשקיבלתי את ההצעה להשתתף בעצרת הגיוס הלאומית, לא הססתי. זו קריאה ברורה וחדה לחוק גיוס אחר ואמיתי - כזה שיביא ביטחון ויתניע תהליך של שינוי עומק בחברה הישראלית".

בין משרתי המילואים ובני משפחותיהם נמצא גם דור הלוחמים הבא. על פי עירא חזן־ארנוף, מלש"ב ותלמיד כיתה י"ב בתיכון "שחרית" בירושלים מבית האגודה לקידום החינוך, "עוד מעט אני אעלה על מדים, בתקווה להתחיל את המסלול בדרך לתפקיד משמעותי. אני מתגייס אחרי אסון גדול שקרה לנו ועל הדור שלי מוטלת משימת התיקון והריפוי של הצבא, החברה והמדינה. לכן, אני מאמין שצריך את הגיוס של כולם כדי שנעמוד מאוחדים כי רק יחד נוכל להגן על המדינה ולבנות משהו חדש ויותר חזק מתמיד".

"אנחנו מאוכזבים מהממשלה וממנהיגי הציונות הדתית", מציינים דוד והייזל בריף. "מנהיגי הציונות הדתית לא מחזקים את הערכים של תורה ועבודה, וזה הזמן שלנו להצביע עם הרגליים. כולנו אזרחים שווים, ואין למגזר מסוים זכויות יתר". בכלל, נראה שהאמירה הזו מלווה את רוב המרואיינים שעתידים לקחת חלק בעצרת ביום חמישי. "מדינת ישראל אינה זקוקה ל'חוק גיוס' אלא לחוק אחד לכולם", אומר אבוטבול.

"אל תסטו מהערכים"

"הבעיה איננה לימוד התורה, אלא הרעיון שהלימוד פוטר מהחיים עצמם, מהסיכון ומהשותפות. מעולם בתולדות עם ישראל התורה לא היתה תירוץ להתבדלות, אלא להפך; היא היתה נר לרגלי העם – לא חומה בינו לבין עצמו. עם זאת", הוא מציין בתסכול, "אני לא נאיבי. אינני מאמין שאוכל להשפיע על הנהגת החברה החרדית, אבל אני כן מצפה ממנהיגי הציונות הדתית ומהליכוד דבר אחד: שלחתם את ילדינו לקרב, חינכתם אותם לערכים הללו – עמדו בהם. סטייה מערכים בשביל עוד רגע פוליטי היא בגידה בדורות הבאים".

"אני מבקש מהמנהיגות שתראה את הציבור המשרת ולא רק את השיקולים הקואליציוניים", ממשיך רס"ב יששכר. "חוק גיוס אמיתי חייב לשלב חובת שירות אישית לכולם עם סנקציות אמיתיות על מי שלא מתגייס, במקביל למסלולים מותאמים לאורח חיים חרדי, אבל בלי קומבינות ובלי דחיות אינסופיות". ברקאי, מצידה, מוסיפה: "יש צורך בחוק ראוי שיצליח לגייס חרדים בפועל, בעוד שהחוק המונח על שולחן הוועדה כרגע סוגר הרמטית את הסיכוי לגיוס מאסיבי שלהם".

"במקום להפחית על נטל המשרתים במילואים ומשפחותיהם הממשלה מקדמת מתווה סרבנות המונית ופוטרת עשרות אלפי אזרחים מהמגזר החרדי משירות בצה"ל מבלי לתת מענה לצורכי הצבא", מסכמים שרית וצבי. "התחושה היא שהממשלה פוגעת בביטחון ובחוסן החברתי למען שיקולים קואליציוניים צרים.

"מייד אחרי הטבח האמנו וציפינו שהציבור החרדי יבין בעצמו ויתגייס בהמוניו במטרה לתמוך במאמץ המלחמתי מול אויבים שרצו להשמיד אותנו. בצער ובכאב רב גילינו שמנהיגי הציבור פגעו בביטחון המדינה, בזמן מלחמה, ובשל כך איבדנו אמון בהנהגת הציבור החרדי. ניתן ללמוד תורה ולשרת, ניתן לשמור על אורח חיים דתי ולשרת, אבל קודם כל – צריך להבין את הזכות והחובה, ואכן לשרת".