שלוש שורות על המצבה - והוויכוח על מקום קבורת החיילים החרדים

יותר מקום להנצחה אישית - ומחלוקת על מקום הקבורה של חיילים חרדים

לאחר עשרות שנים של אחידות כמעט מוחלטת בבתי העלמין הצבאיים, חלה השבוע תפנית משמעותית במדיניות ההנצחה. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה את תקנות בתי הקברות הצבאיים, המרחיבות את האפשרות לביטוי אישי על מצבות הנופלים.

לפי התקנות החדשות, שקודמו על-ידי שר הביטחון, משפחות שכולות יוכלו לכלול שלוש שורות של כיתוב אישי על המצבה - במקום שתיים בלבד, כפי שהיה נהוג מאז 1997. המהלך נועד לאזן בין עקרון השוויון בין הנופלים, העומד בבסיס בתי העלמין הצבאיים, לבין הצורך של המשפחות להעניק ביטוי רחב יותר לכאב ולהנצחה פרטית.

במקביל, ובצל המלחמה, התנהל השבוע בוועדת העלייה והקליטה דיון טעון בסוגיה אחרת הקשורה לנופלים בצה"ל: מקום קבורתם של חיילים בודדים או חיילים המוגדרים כ"חסרי עורף משפחתי", בעיקר מקרב יוצאי החברה החרדית.

הדיון עסק במקרים שאירעו במהלך הלחימה, שבהם חיילים חרדים, שניתקו קשר עם משפחתם על רקע הגיוס, נפלו בקרב. לאחר מותם דרשו בני המשפחה לקוברם בקבורה אזרחית-חרדית, בעוד שמקורביהם טענו כי רצונם המפורש של החיילים היה להיקבר כחיילי צה"ל בבית עלמין צבאי.

הדס ארנברג, חיילת בודדה משוחררת ויוצאת החברה החרדית, אמרה בדיון: "כשחייל מתגייס צריכה להיות לו זכות הבחירה כיצד להיקבר במקרה אסון, חס וחלילה. אני מכירה יוצאי חברה חרדית רבים שמשרתים בצה"ל - כ-90% מהם היו רוצים קבורה צבאית".

כיום, החוק מעניק עדיפות כמעט מוחלטת להורים בקביעת מקום הקבורה, גם כאשר הדבר סותר את אורח חייו ואת בחירותיו של החייל בשנים האחרונות. בצה"ל ובמשרד הביטחון טרם קודמה חקיקה שתסדיר את הנושא ותיתן משקל לרצונו של החייל עצמו - מה שמותיר, גם במקרים עתידיים, את ההכרעה בידי בתי המשפט, לעיתים תחת לחץ כבד של זמן ונסיבות.