נשות ואימהות החיילים החרדים: "זה כמו חיבוק מהקב"ה"

האולם בבית שמש מלא בנשים חרדיות. על פניו זה נראה כמו עוד ערב התעוררות או הרצאה אמונית. אבל לא, זהו המפגש החמישי של עמותת "עושות חיל", אימהות חרדיות שבניהן לוחמים בצה"ל.

אחת ממקימות העמותה היא חוי ארנפלד (46), חרדית מבית שמש, נשואה+4, אשת מילואים ואמא לחייל לוחם. היא גדלה בבני ברק, ללא לימודי ליבה או מחשבות על גיוס. התחתנה אחרי הדייט הראשון לאברך, ושימשה מורה. כמו בספר. כשמשפחתה יצאה לשליחות ברוסיה, חוי מצאה את עצמה, בגיל 22, עומדת לראשונה בצפירת יום הזיכרון ומבינה את חשיבותו של הצבא. לדבריה, היתה זו נקודת המפנה. מאותו רגע חינכה עם בעלה את ילדיהם לשירות משמעותי, בניגוד לכל מה שהכירו.

למרות שחוי מחשיבה את עצמה כאישה משכילה ומעורבת שהתכוננה נפשית לגיוס בנה הבכור, התהליך היה קשה לה מאוד. "לא ידענו שום דבר, לא מה זו סיירת, מה זה צנחנים, גולני, דפ"ר, איך מתכוננים. שום דבר". כששיבצו את בנה להנדסה, נעזרה בשירותי גוגל.

אבל מנוע החיפוש לא עזר לה בהפנמה שהחל מאוגוסט 2023, רגע לפני פרוץ המלחמה, בנה הוא למעשה רכוש צה"ל. הוא לא יגיע בנקל לשמחות משפחתיות, היא לא תוכל לדבר איתו מתי שתרצה, הוא לא ייצא כרצונו הביתה, ואם הוא חולה, חלילה, היא לא זו שתיקח אותו לרופא.

וכשהבן יצא להילחם בעזה, גם היא, בדומה לאימהות רבות בארץ, לא ישנה בלילות ודמיינה את הגרוע מכל. אבל בניגוד אליהן – לה לא היה למי לשפוך את הלב. "בכל פעם שאנחנו נפרדים ממנו, אנחנו לא יודעים מה יהיה. אני מבינה שאני מיעוט בחברה החרדית והכללית. אימהות לא חרדיות לא מבינה מה עובר עלי. אין לי אמא או אחות שיבינו שלא ישנתי כל הלילה מדאגה".

ואם זה לא מספיק, יום אחד הודיע בעלה של חוי שהוא מעוניין להתגייס לשלב ב'. "הסתכלתי עליו המומה, אבל אמרתי שאם זה מה שהוא בוחר – אני איתו. אני מבינה שכולם כורעים תחת הנטל, ושתמיד היתה לו תחושת החמצה כשקיבל את פטור 'תורתו אומנותו'. מול כל השחיקה והקושי שיש בחיים, ההורות והפרנסה, לא באמת הבנתי למה נכנסתי. אמרתי לו 'אתה לא מבין מה קורה כשאתה הולך, אני לא יודעת להסתדר בלעדיך'".

בזמן שחיפשו שירות משמעותי לבעלה, גילתה חוי שהיא בהיריון שייחלה לו 14 שנה. "זה היה מבחן לא פשוט, ועברתי את ההיריון לבד. גם בלידה בעלי לא נכח, ועכשיו הוא עוזב שוב. ואני עדיין לא יכולה להתקשר לאמא שלי או לאחותי ולהגיד 'אני לא מרגישה טוב, אני באה אליכן לשבת'".

חוי ארנפלד: "גם אימהות חרדיות מפחדות מדפיקה בדלת. בעמותה המדהימה הזו הן מגלות פתאום את הגאווה ואת התרומה שנותן הצבא לבנים"

נופש משותף ותפילות

באחד הימים פגשה חוי אמא חרדית שנמצאה במצב דומה לשלה, וביחד עם מיכל חלמיש הקימו עמותה שגדלה בהדרגה. "רוב האימהות החרדיות לחיילים לא רצו בזה. הן מפחדות משתי דפיקות על הדלת - אחת של המודיעים מהצבא, חלילה, והשנייה של הבן שחוזר הביתה בלי כיפה. הקונפליקט מאוד קשה, אבל בעמותה המדהימה הזאת, שכוללת כיום 150 אימהות, הן מגלות פתאום את הגאווה ואת מה שהצבא עושה לבנים באופן חיובי.

"אלה ילדים שבדרך כלל לא היה להם קל במסגרות, ופתאום הם הופכים לחיילים מצטיינים עם סיכות ודרגות. האימהות לא ידעו שהצבא הוא דבר גדול שגם מטפח. עכשיו הן כותבות 'הבן שלי חזר, טיגנתי שניצלים'. רק אמא לחייל מבינה את ההתרגשות הזאת. זאת הרבה יותר מקבוצה. הפכנו להיות אחיות, ועולים המון דברים. מעבר לכתף יש שם גם עזרה מקצועית".

לאחרונה קיימה העמותה, ביחד עם קבוצת נשות חיילים, נופש של שלושה ימים. שם ילדים חרדים פגשו לראשונה ילדים אחרים שאבותיהם בצבא, ואימהות התרגשו למראה בניהן המוזמנים לעלות לתורה בבית הכנסת - סצנה שלא קרתה בשכונת מגוריהם מאז שאבותיהם התגייסו.

ובכלל, מתברר שהמחיר שמשלמות המשפחות האלה הוא עצום. גיוס נחשב ל"פגם" ומשפיע לא רק על החייל אלא גם על כל אחיו. מרגע הגיוס לצבא, הצעות השידוכים שהם יקבלו יהיו פחותות ויכללו, למשל, בחורות שבמשפחתן יש פגמים גנטיים. כשבן של אחת מהאימהות בעמותה נפצע בשירות, היא לא יכלה לספר על כך במקום עבודתה, כי ידעה שיפטרו אותה בתגובה.

חוי מספרת גם על מחיר משפחתי אישי כבד, שגרם לקרע מאחיה, אחרי שיחה שבה הסביר האח לבנה שלבנו שלו, שלומד בישיבה, "קשה לא פחות" מאשר לו, שלוחם בעזה. "בקבוצה של המשפחה המורחבת אסור לדבר בעד גיוס, כי זה מצער את אבא שלי. בעלי והבן שלי קורסים תחת הנטל, אבל כיבוד הורים חשוב לי. איפה הכאב שלי, שלא יכול אפילו להישמע?!"

חוי מבקשת מהחברה הישראלית להבחין בקשיים שעימם מתמודדות משפחות החרדים שכן בוחרים להתגייס. "לחייל בצה"ל קשה, אבל לחייל חרדי קשה עוד יותר, וכך גם למשפחות. מעבר לבדידות, החברה החרדית רואה בנו פראיירים. הלוואי שהחברה החרדית היתה מבינה עד כמה הקושי והנטל האלה בלתי אפשריים. הרי זה הכי יהודי שיש, 'ואהבת לרעך כמוך'.

"אבל ההנהגה החרדית לא מבינה מה קורה. היא מרגישה שכולם נגד לימוד תורה, כולם נגד היהדות, ולכן היא מסתגרת עוד יותר, והכל הופך להיות נפיץ. אי אפשר לקיים דיון, ואז שני הצדדים משלמים מחיר. גם הגישה של הפוליטיקה והתקשורת מגבירה את פוטנציאל ההסתגרות. האווירה הכללית גורמת לכולם לקחת צעד אחורה ולחשוש".

מזל-טוב: "לפני שהצטרפתי לעמותה, הרגשתי מאוד-מאוד לבד, ופתאום אני במקום שמבינים אותי. עם עוד נשים שחוות אותן החוויות, שמרגישות כמוני"

"הבן התחזק מהגיוס"

לפני שבניה של מזל-טוב (46) חוזרים מהצבא, היא תולה דגל ישראל בבית. לא משהו שרואים בבתים חרדיים. היא היתה מאחוריהם מהרגע הראשון, כשבנה הבכור א', כיום בן 21, הודיע לה שהוא הולך למכינה קדם-צבאית חרדית ומשם לצנחנים. שנתיים אחריו התגייס גם אחיו, ל' (19), חייל מצטיין בחטיבת כפיר.

"בראש שלי היתה תמונה אחרת לגביהם: ישיבה גדולה, שידוך, חתונה. אבל אני יודעת שלכל אחד מהם יש נשמה נפרדת ממני, וגם תפקיד אחר בעולם. הם לא אמורים למלא אחר הציפייה שלי. אז אנחנו שם בשבילם. נותנים להם את האמון והכוח. כשאנחנו נוסעים לבקר אותם בבסיס אנחנו החרדים היחידים, אבל אנחנו שם".

גם מזל-טוב, כמו חוי, מרגישה שהחברה החרדית סביבה לא מבינה מה היא עוברת. "אני שולחת את הילד לכלוב של אריות וצריכה להמשיך לתפקד, עם המחשבות כל לילה, עם דפיקות הלב כשהטלפון מצלצל. בשביל להישאר שפויה אני מתפללת כל הזמן. גם החברים של שאר הילדים שלי לא מבינים מה עובר עליהם, מה מדאיג אותם, מה בתפילות שלהם".

מזל-טוב מוצאת ב"עושות חיל" בית וכתף להישען עליה. "העמותה הזאת היא כמו חיבוק של הקב"ה בשבילי. לפני שהצטרפתי אליה, הרגשתי מאוד-מאוד לבד. גם חברים קרובים שאמרו לי שהם איתי לא באמת הבינו אותי. ופתאום אני נמצאת במקום שבו מבינים אותי, עם נשים שחוות אותן חוויות, שמרגישות כמוני. אימהות שיודעות שגם כשהבן לא הולך בדרך שחשבנו - אנחנו עדיין אוהבות וגאות בו".

ולמרות הכל, חוי מלאת תקווה. "מתרחשת כאן מהפכה שקטה. נכון, היא לא עומדת ביעדים, ועדיין – היא קורית. מי שרוצה לתמוך, להתנדב, לתת כתף, מוזמן לעמוד מול המקום של חוסר האונים ולהשפיע באמת. אני מנתבת את האנרגיה שלי לשנות את המציאות, להפוך אמא לגאה, להיות חלק ממשהו יותר גדול. המהפכה מתחילה מלמטה. מאמא שאומרת לאמא אחרת 'תשלחי את הבן ל'חשמונאים' (חטיבת חי"ר שמותאמת למשרתים חרדים; ק"א), תראי איך הבן שלי רק התחזק מהמהלך הזה'. האחיין שלי, למשל, מתגייס ביום ראשון בדיוק ככה.

"לימוד תורה הוא ערך חשוב שאני מאמינה בו, אבל יש כיום מספיק חרדים שיכולים לקחת חלק בביטחון המדינה, במגוון אפיקים. זה לא קל, ויש הרבה מורכבויות מול הצבא, ואתגרים הלכתיים וכשרות והפרדה מגדרית, אבל אני בטוחה שביחד נמצא דרך, כדי שיהיה לנו ביטחון ותקווה לחיים משותפים פה".