חרדים על מדים: "הזהות החרדית היא מקור הכוח שלנו"

ש', חסיד עם פאות מסולסלות מאחורי האוזניים, מביט בגאווה על הדיסקית שלו שעליה כתוב: "מחזור ניסן". "הייתי משתמט במשך 900 יום, וישבתי בכלא כדי להסדיר את המעמד שלי ולהתגייס", הוא מספר.

"גדלתי במקום חסידי עם נטייה לקיצוניות, לא בדיוק מהזרם המיינסטרים", ש' מודה, וסיפורו הוא תמונת מראה לשינוי שעובר על צעירים רבים במגזר. הוא לוחם בחטיבת "חשמונאים" החדשה, החטיבה החרדית הסדירה הראשונה שהוקמה בצה"ל, ומתאר הכשרה אינטנסיבית שמזכירה יחידות מיוחדות.

"היו לנו כמעט 50 שעות ללא שינה, אחרי נסיגות והקפצות", ש' משחזר, "אבל בתוך הטירוף הזה, הזהות החרדית לא נמחקת - להפך, היא הופכת למקור כוח. הרב נותן לנו שיעורים הלכתיים מדויקים מה מותר ומה אסור. אחת הדוגמאות שלו היא השאלה אם מותר להחזיק נשק בשבת, או מי מברך ברכות השחר אחרי לילה לבן כשאף אחד לא ישן".

מדבריו מתברר שה"רעל" הצבאי בחשמונאים מתערבב עם ה"שטייגען" (הרבצת תורה, בעגת בני הישיבות). "אנחנו לומדים 'מחנה ישראל', שזה הלכות מלחמה. קמים לרוץ לפני עלות השחר, מתפללים, ורק אז עושים גלח"ץ (גילוח־צחצוח, בעגה הצה"לית; י"ה). בשבת הולכים עם בגדי שבת, לא עם מדים, וקבלת השבת נמשכת שעה וחצי של ריקודים באווירה מטורפת. אבל בסוף אנחנו לוחמים. אנשים מגיעים לכאן 'חלביים', בלי כושר, ומגיעים לדברים הכי מטורפים".

ש' מחטיבת חשמונאים: "בשבת הולכים בבגדי שבת, לא במדים, אבל בסוף אנחנו לוחמים - קמים לרוץ לפני עלות השחר, מתפללים, ורק אז עושים גילוח־צחצוח"

ספרא וסייפא גם יחד

ההצלחה של חשמונאים, לפי גורם בכיר באכ"א, היא לא פחות מהיסטורית. "לא הוקם בצה"ל סד"כ חטיבתי מאז חטיבת כפיר - וגם היא הורכבה מיחידות קיימות", הוא אומר. "כאן הקימו חטיבה מאפס, עם מאפיינים חרדיים ייחודיים, שבתוך פחות משנה כבר נכנסה לפעילות מבצעית בעזה. זה חסר תקדים".

ובעוד ש' וחבריו מייסדים מורשת ל"חשמונאים", בגדוד הוותיק "נצח יהודה" ממשיכים הלוחמים לשאת בנטל הלחימה השוטף. מ', לוחם בפלוגה המסייעת, מגיע מקהילת ברסלב בירושלים וגם הוא, כמו ש', החל את דרכו כ"משתמט במשך כשלוש שנים", כלשונו. "חשבתי שכל עניין הצבא זה סרטים ו'שופוני', ושרק אלו שלא מוצאים את עצמם הולכים לצבא".

הסטירה המצלצלת הגיעה ב־7 באוקטובר. "חבר קרוב שלי נפל בקרבות, וכשאתה רואה את הזוועות זה גורם לך לרצות לקום ולעשות מעשה". בעקבות כך, מ' הסגיר את עצמו וישב 17 יום בכלא 10. באוגוסט 24' הוא התגייס, והספיק מאז להפוך לחובש פלוגתי ואף לקבל הצטיינות מח"ט.

"במסגרת הקורס תרגלנו תצפית וירי על אמצעי חדש", הוא מספר. "בשעות הבוקר זיהיתי חמישה חשודים, ככל הנראה חמושים, שמכינים מארב לכוח מילואים שהיה אמור לעבור על הציר. מייד הערתי את הסמג"ד, ביצענו ירי וחיסלנו ארבעה מחבלים. אחד ברח, לצערי" .

עבור מ', השירות בנצח יהודה הוא ההוכחה שאפשר לשלב ספרא וסייפא. "יש זמנים מוגדרים לתפילות שחרית, מנחה וערבית. יש ספר תורה ובית כנסת בכל מוצב, לא משנה אם זה בעזה, בלבנון או באיו"ש. ויש גם זמנים מתים שבהם אפשר לשבת וללמוד".

א' מחיל האוויר: "במבצע עם כלביא היה קשה לחבר'ה, כי זה כביכול חילול שבת, למרות שזה פיקוח נפש גמור ומבצעי, אבל זה הכבוד של השבת שלנו - להגן על המדינה"

בזכות המוח החרדי

המהפכה החרדית לא עוצרת בגדודי החי"ר. בחיל האוויר ובאגף התקשוב הבינו שפוטנציאל המוח החרדי עשוי להיות שובר שוויון טכנולוגי ומבצעי. "אנחנו רוצים לראות חרדים בכל המערכים, מחשמל ואלקטרוניקה ועד מודיעין", פורס סא"ל י' - המוביל את פרויקט שילוב החרדים בחיל - את חזונו השאפתני. "גולת הכותרת היא הדת"ק (דיר תת־קרקעי) - האגף הטכני בטייסת המבצעית. יש לנו כבר שני דת"קים פעילים רק לחרדים, ואנחנו פועלים לפתוח את השלישי. החזון הוא שבכל בסיס יהיה דת"ק כזה".

א', אחד מאותם חיילים בדת"ק, עזב ישיבה ליטאית נחשבת כדי להתגייס - צעד שהוריו עדיין מתקשים לעכל במלואו. "הם מאוד רצו שאעשה שירות ואתרום, אבל העדיפו שירות לאומי", הוא אומר, ומתאר כיצד השירות מפגיש בצורה הקיצונית ביותר בין הקודש לחול: "כשאתה מחמש מטוס ויודע שהוא הולך לתקוף באיראן או בלבנון, ואז הוא חוזר תקין ושלם - זו תחושת סיפוק אדירה. זהו הסיפור היהודי־ישראלי".

ב' מהתקשוב בצריפין: "דווקא בגלל שהמפקד שלי לא חרדי, הוא ישב איתי ודאג להבין כל צורך וצורך. אין שום דבר שאני עושה שסותר את הערכים שלי"

המבחן האמיתי מגיע בשבתות. "את השבת הראשונה שלנו סגרנו במבצע עם כלביא", הוא נזכר. "היה 'אטרף' של עבודה, כולם עבדו ברצף, משמרת של 30 שעות. זה היה קשה לחבר'ה, כי זה כביכול חילול שבת, למרות שזה פיקוח נפש גמור ומבצעי. אחד החברים אמר שהחבר'ה בבית הולכים לבית הכנסת עם בגדי שבת, ואנחנו פה מסורבלים, מסריחים ומלאים בגריז. אבל זה הכבוד של השבת שלנו - להגן על המדינה".

ב', חייל חרדי בן 20 מירושלים, מציג פן אחר של השילוב. לאחר ישיבת הסדר חרדית המשלבת לימודי קודש עם השלמת בגרויות ולימודי הנדסאי, הוא משרת כעת בתקשוב בצריפין. "להיות חרדי בבסיס מעורב כמו צריפין זה דבר שמתאפשר מאוד", הוא מפתיע. "דואגים לכל הצרכים - אוכל מהדרין של העדה החרדית, זמני תפילות, שיעורי תורה. המפקד שלי לא חרדי, להפך - דווקא בגלל זה הוא ישב איתי ודאג להבין כל צורך וצורך. אין שום דבר שאני עושה שסותר את הערכים שלי".

בכיר באכ"א: "אנחנו חייבים ליצור סביבה מאפשרת, ולא מוותרים על זה: בונים תשתיות של כשרות ובית כנסת, נותנים שעת תפילה וקובעים שעות לימוד תורה - בפקודה"

"ציפור עם שתי כנפיים"

מאחורי הסיפורים האישיים עומדת תפיסה מערכתית חדשה לחלוטין. בשיחה נדירה עם גורם בכיר באכ"א, נחשפת האסטרטגיה שהחליפה את הגישה הישנה של "כור ההיתוך הצה"לי". לדבריו, "הצבא עשה כברת דרך מדהימה בהבנה של הציבור החרדי. הבנו שאי אפשר להתייחס אליו כמקשה אחת, שאצל חרדי ההחלטה להתגייס היא לרוב החלטה של הרגע האחרון, ללא הכנה מוקדמת כמו בציבור החילוני, ולעיתים ללא גב משפחתי".

בעיניו, האסטרטגיה החדשה נשענת על מה שהוא מכנה "ציפור עם שתי כנפיים": אכיפה ורתימה. "מצד אחד, יש חובה חוקית וצווים יוצאים. מנגד, אנחנו חייבים ליצור סביבה מאפשרת. חייל חרדי צריך להיכנס חרדי ולצאת חרדי. אנחנו לא מוותרים על זה. אנחנו נותנים שעת תפילה, קובעים שעות לימוד תורה - בפקודה - ובונים תשתיות של כשרות ובית כנסת".

אחד החידושים המרכזיים הוא העברת האחריות למפקדים בשטח והקמת מנגנון ביקורת קפדני. "זה כבר לא רק 'ענף חרדים' במטכ"ל. הטמענו את המדיניות אצל המפקדים", אומר בכיר אכ"א. "כמו כן, הקמנו יחידת ביקורות מיוחדת המורכבת מקצינים חרדים בדרגות סרן ורב־סרן, שמסתובבים ביחידות, משוחחים עם החיילים ומוודאים שהפקודות נשמרות. אנחנו 'נותנים בראש' כשצריך".