המציאות המורכבת בקו התפר: "בלילה אתה כל הזמן דרוך"

הקור חודר לעצמות. אחרי יום עבודה ארוך, בעל החווה יושב על כיסא פלסטיק מחוץ לקרוואן, כוס קפה ביד אחת, העיניים כבדות. הוא מנסה להישאר ער. העדר כבר שקט, הכלבים דרוכים, והשטח חשוך. זו השעה שבה צריך להיות הכי חד, דווקא כשהגוף כבר מבקש לעצום עיניים. הלילה, כמו רבים לפניו, הוא לילה של שמירה. זו שגרת הלילה בחוות קו התפר.

אוריה טיירי, בעל חוות חסד עולם שבשומרון, מתאר מציאות של שחיקה מתמשכת. לדבריו, הלילות הם החלק הקשה ביותר. “ביום אתה רץ בין עבודה, בעלי חיים ועניינים מול רשויות. בלילה אתה לבד. כל הזמן דרוך. לפעמים זה שבועות בלי שינה רצופה”, הוא אומר. “כשיש מתנדבים שמגיעים, זה לא רק שמירה פיזית, זו הקלה נפשית. לדעת שאתה לא לבד”.

המציאות הזו משותפת לבעלי חוות רבים לאורך קו התפר. חקלאים המפעילים חוות במיקומים מבודדים מוצאים עצמם מתמודדים עם עומס פיזי ונפשי, במיוחד בתקופת החורף. “אין לנו זמן”, סיפר אחד מבעלי החוות בעייפות בשיחה לילית, שנקטעה שוב ושוב. “אתה קופץ מדבר לדבר, כל הזמן יש מה לעשות ואין מספיק שעות ביממה. אני לא מתלונן, בחרתי בחיים האלה למען המדינה, אבל הקושי קיים. בעיקר עכשיו”.

בתוך המציאות הזו פועל ארגון השומר החדש, שמנסה לשלב בין שני מאמצים אזרחיים מקבילים: סיוע במאבק נגד חדירת שוהים בלתי חוקיים משטחי הרשות הפלשתינית לישראל, והענקת סיוע לבעלי החוות עצמם, בעיקר בשעות הלילה. מתנדבי הארגון מגיעים לחוות בשעות הערב ונשארים לאורך כל הלילה, מגבירים נוכחות ומאפשרים לבעלי החוות לישון מספר שעות רצופות, לעיתים לראשונה מזה ימים.

בשבועות האחרונים מתרבים התיעודים של שב״חים המטפסים על גדר ההפרדה וחוצים פרצות לאורך קו התפר, לעיתים בסיוע אזרחים ישראלים. נוכחות אזרחית רציפה, כך סבורים בארגון, מצמצמת תופעות של חדירה, גניבות והצתות, אך גם מפחיתה את תחושת הבדידות של מי שנמצאים בשטח.

שכבה אזרחית משלימה

בצלאל גנוסר, מנהל מרחבים בארגון השומר החדש, אומר כי הפעילות אינה באה להחליף את כוחות הביטחון. “אנחנו שכבה אזרחית משלימה”, הוא מסביר. “אנחנו נמצאים בשטח, ואם רואים משהו חריג או מסוכן, מדווחים מיד לרשויות. מעבר לזה, יש כאן גם ממד אנושי. אנשים שחיים בקצה, וזקוקים למישהו שיהיה איתם בלילה”.

ברקע לפעילות זו עומד מפעל החוות, שקיבל בחודשים האחרונים רוח גבית משמעותית מצד הדרג המדיני. בשלוש השנים האחרונות הוקמו למעלה מ־120 חוות חדשות, רבות מהן במיקומים אסטרטגיים לאורך קו התפר. גורמים המעורים בפרטים מספרים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו העלה את נושא החוות מספר פעמים בדיוני קבינט, הביע תמיכה בתרומתן לשמירה על אדמות המדינה, ואף ביקש מהשרה אורית סטרוק לקדם הקמה של חוות נוספות. גם אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, ציין לאחרונה כי חוות הממוקמות בנקודות אסטרטגיות תורמות להגנת השטח.

ייחודן של החוות בכך שלעתים משפחה אחת, בסיוע מספר מצומצם של מתנדבים, מחזיקה בפועל שטחים נרחבים, לעיתים גדולים משטחם של יישובים שלמים. הן פועלות בשטחי C, שומרות על רצף קרקעי ומונעות השתלטות בלתי חוקית, אך המחיר האישי שמשלמים המפעילים גבוה.

בין גדר, עדר וקפה שמתקרר בכוס, בעלי החוות ממשיכים לנסות להחזיק מעמד. עבורם, לילה עם מתנדבים אינו הצהרה אידיאולוגית, אלא רגע נדיר של נשימה, לפני עוד יום ארוך בשטח.