המפגש הציני והרגע עם בכיר חמאס: "היו מקלחים אותנו" | העדות של גלי וזיו

במהלך ראיון שנערך הערב (שבת) בחדשות 12 עם שורדי השבי התאומים גלי וזיו ברמן, הם חשפו את חוויותיהם הקשות והמרגשות. השניים, שנחטפו במהלך הטבח ב-7 באוקטובר והוחזקו בשבי חמאס במשך 738 ימים, שיתפו על המפגש ביניהם לאחר חודשים של הפרדה, על רגעי פחד וחרדה, ועל הסיוטים שממשיכים ללוות אותם גם לאחר שובם הביתה.

⁨ גלי וזיו ברמן מספרים לראשונה על המפגש המרגש בשבי בעזה ועל איך הופרדו אחד מהשני על ידי המחבלים: “כל יום אמרתי למחבלים: ‘אני רוצה לפגוש את אח שלי’”⁩@igalmosko pic.twitter.com/13DKasOTtR

— החדשות - N12 (@N12News) January 3, 2026

גלי תיאר את רגע המפגש ביניהם בשבי: "שמים עליי מיקרופון, מעמידים מולי מצלמה ואומרים לי 'וולקאם'. מאחורי הקיר אני רואה את זיו ומתחיל לבכות. היה חיבוק של עשר דקות - שחמאס תיעדו". לדבריו, המפגש היה קצר במיוחד. "היינו יחד רק יומיים ואז הופרדנו. אמרו לנו 'אתם לא יכולים להיות ביחד, כי אם יקרה משהו - שאמא שלכם לא תבכה פעמיים'".

גלי שיתף גם על היום הקשה ביותר שעבר עליו בשבי, כאשר היה עד למחבלי חמאס שהתכוננו למתקפה על כוחות צה"ל. "הם חזרו עם הצלחה, והלב שלי התמלא בשנאה כלפי מה שקרה", סיפר. "לא יכולתי להסתכל עליהם, זה היה בלתי אפשרי עבורי". הוא הוסיף כי לאורך כל תקופת השבי לא הייתה לו כל גישה לעולם החיצוני: "הם היו סוגרים את הטלוויזיה ומונעים מאיתנו לדעת מה קורה בחוץ".

זיו תיאר את החיים בשבי לצד מחבלים חמושים. “היינו כל הזמן עם מחסניות מסביב, והיו רגעים של אלימות מיותרת”, סיפר. אחד האירועים שנחרתו בזיכרונו היה ירי בשוגג שבו נהרג אחד המחבלים. “הם ירו בטעות בגב של אחד מהם. הם בכו, הגיע האחראי, שאל מי עשה את זה, התפללו עליו - וזה נגמר”.

בהמשך סיפר זיו על המפגש עם החטוף איתן מור. "בהתחלה חשבתי שזה אחד מהם. רק אחרי זמן הבנתי שזה חטוף נוסף. היינו יחד תקופה ארוכה, אבל כל הזמן העבירו אותנו ממקום למקום". הוא תיאר גם רגעים שבהם חמאס ערך לחטופים מה שכינה "סיבובי פרידה". "עשו על האש, צילמו אותנו בסרטונים, עם פירות ושתייה. עז א-דין אל-חדאד ישב ודיבר איתנו בעברית", סיפר. "הוא התלהב מהעברית שלנו. זה היה רגע מוזר, אבל חלק מהמציאות הטראגית של היותנו חטופים".

שורדת השבי אמילי דמארי, חברתם הקרובה של התאומים, התייחסה גם היא לקושי שבחיים אחרי השבי. "לא כל הנוצץ זהב", אמרה. "כשאנחנו הולכים לישון בלילה זה לא פשוט - יש סיוטים, פלאשבקים. הדברים לא נגמרים בשחרור". אמילי סיפרה כי הסיוטים ממשיכים לרדוף אותה: "אני חולמת שרודפים אחריי, שאני בורחת, תופסים אותי ומנסים להרוג אותי".

זיו תיאר רגע מפחיד במיוחד שחווה במנהרה בצפון רצועת עזה. "הצבא היה מעלינו. פתאום נופל חול, כל המנהרה זזה, והמחבלים רצים וצועקים 'הצבא פה'", סיפר. "אני מתחיל להיכנס להיפרוונטילציה, האדרנלין בשמיים, הרגליים רועדות. היינו בטוחים שזה הסוף". לדבריו, המחבלים חשבו שהצבא מתקרב בעקבות מצלמות שהוחדרו למנהרה. לאחר כשעה, הכוחות התרחקו. "רק אחרי שחזרתי הבנתי שהצבא זיהה שיש חטופים ונסוג".

זיו סיפר גם על סירובו להשתתף בסרטוני תעמולה. "העירו אותנו בחמש בבוקר ואמרו 'בוא עושים סרטון'. צבעו אותי באדום, השכיבו אותי מתחת לאבנים. אמרתי להם שאין סיכוי שאני משתף פעולה", אמר. "הם צילמו כמה שניות בלבד וזה מה שפורסם. הכול היה פייק".

גלי שיתף כיצד נעזר בכתיבה כדי לשרוד נפשית את תקופת השבי. "לקחתי דפים ועטים, וכשסיימתי לכתוב החבאתי אותם", סיפר. הוא כתב על החלומות שרצה להגשים - זוגיות, פתיחת עסק, רישיון לאופנוע. הוא תיאר גם את הצביעות שחש מצד שוביו: "הם מדברים על מוסר ודת, ואז אתה רואה איך הם באמת מתנהגים". כשנשאל על פגיעות מיניות, השיב בפשטות: "קילחו אותנו. הייתי צריך מקלחת. היה קשה, אבל אין מה להתעסק בזה".