"מנכ"ל המלחמות": האיש שמנסה להחזיר את הר החרמון לשגרה

כמעט שלוש שנים שלא נראו גולשי סקי במורדות החרמון. שלג אומנם נערם לעיתים, אבל הרקטות שהתעופפו בסביבה והכטב"מים ששייטו מעל - סגרו הרמטית את האזור בפני מטיילים. כעת, למרות האיומים על אפשרות לחידוש הלחימה, עדיין מקווים לראות בחורף הקרוב את ההמונים חוזרים.

"הסופה האחרונה אכזבה", הודה מנכ"ל האתר, רפאל נוה, כשהביט מהחלון על הלבן הדליל בפסגת ההר. "היא התחילה ברעש והיו כאלה שאמרו 'מינימום מטר שלג', אבל זה תלוי באיזו שעה מסתכלים על המודלים. בלילה הם אוהבים להיות מנופחים וביום הם יותר מדויקים.

אבל עובדה שאנחנו פתוחים - ראית את המכוניות בחניה ואת האנשים בפסגה. אם נגיע החורף ל-60 ימי גלישה אני אומר תודה רבה ואהיה מבסוט לגמרי. 400-450 אלף מבקרים זה יבשר שהייתה לנו שנה טובה".

האכזבה, הנזקים והטראומה

נוה, בן 38, יליד מושב נווה אטי"ב הסמוך, גדל על נופי החרמון. אלא שבשש השנים האחרונות, מאז מונה למנכ"ל האתר, הוא נאלץ להתמודד עם טראומת הקורונה ונזקי המלחמה.

"יש כאלה שמכנים אותי 'מנכ"ל המלחמות'", הוא מחייך. "זה מתסכל, כי בסוף אתה רוצה להפעיל את המקום ולא להתבסס על המדינה והפיצויים, שמדשדשים ברמות פסיכיות. הנושא הכלכלי הוא מכה עבורנו. לקחנו הלוואות רק כדי לשרוד. אני בחוסר של עשרות מיליוני שקלים, וברמת העיקרון המדינה צריכה לשלם לפי חוק נזקי מלחמה - אבל הכול סחבת. זה לוקח זמן, ובינתיים צריך להפעיל את המקום. מה תעשה, תרים ידיים?"

באתר עדיין אפשר לראות את שברי הרקטות שפגעו בשניים מהרכבלים במהלך הלחימה וגרמו לנזק, שרק לפני כשבועיים הושלם תיקונו. "אתה מרגיש את אפקט המלחמה בכל ההתנהלות", מספר נוה.

"הזמנו חלקים לתיקון הרכבלים שנה מראש, וחודשיים לפני מועד ההתקנה הודיעו לנו שעדיין לא התחילו לייצר אותם. הסבירו שגם הטכנאים שאמורים להגיע - מקורקעים, כי הגולן עדיין מוגדר באירופה כאזור אדום. בסוף מצאנו באוסטריה חלקים יד שנייה, ורק לפני שבוע סיימנו לבצע לרכבל את הטסט".

החזון

בלי עיכובי המלחמה כבר היו אמורים לפעול באתר תותחי שלג, שמייצרים פתיתים גם בימים שבהם השמיים שובתים. כך, גם בעונות שחונות, ניתן היה ליהנות מגלישה ומזחלות בתחנה העליונה. כעת מדברים על כך שבחורף הבא התותחים יותקנו - אם כמובן ירצה השם והרמטכ"ל יחליט לשמור על השקט.

בינתיים, גם בימי שגרה ושקט יחסי, השלג מתעכב. בעת הביקור נערמו סביב הפסגה כחמישה סנטימטרים בלבד, ומספר המבקרים היה מצומצם - רחוק מהפקקים הארוכים ותורי הענק ליד הקופות.

תגובות המטיילים

"עזוב שאין בישראל חורף, אני שואל - איפה האנשים?", תוהה יוסי כרבי, שהגיע מפרדס חנה. "ייבשו לנו את הנשמה. אנשים גם כשהם יוצאים מהבית נראים כבויים. קשה - יש התמודדות עם המצב המדיני והכלכלי. מה שעשינו לפני שלוש שנים אנחנו לא יכולים לעשות היום. אין חשק. אני, למשל, לא מסוגל לחשוב על טיול לחו"ל. מקסימום מסכים לטייל בחרמון".

מנגד, אפשר היה לראות את החיוך על פניהן של רוני ושירי גור, אחיות שעשו את הדרך מרעננה כדי לחגוג בחרמון את הגיוס הקרוב של רוני, או לשמוע את צחוקם המתגלגל של סימה ומיכאל כהן, שהצפינו מאשקלון שבדרום.

"הפעם האחרונה שהיינו פה הייתה לפני שלוש שנים", מספרת סימה. "אז הכול היה מושלג, אבל גם עם המעט שיש עכשיו אתה מחייך ומשחק כמו ילד. אין כמו האוויר של החרמון. אני הייתי גרה פה".

בשבוע שעבר עוד לא נגבה מחיר בכניסה בשל מיעוט השלג, וגם מספר העובדים היה מצומצם - כשבימים עמוסים נדרשים כ-300 עובדים להפעלת האתר. נוה מספר כי אחת הבעיות הקשות היא דווקא גיוס כוח אדם.

מחסור בכוח אדם

"לא ברור הקטע, אבל תלך לכל עסק בסביבה ותשאל מה הצרה הכי גדולה - והוא יענה לך 'עובדים'", הוא אומר. "אני צריך עובדי ליבה שנמצאים פה כל השנה - אנשי מקצוע כמו מכונאי רכב והנדסאי מכונות - ואין. פעם היו מתחננים לעבודה, היום אני זה שמתחנן".

במהלך השנתיים האחרונות השלים נוה כ-600 ימי מילואים, חלק גדול מהם בצפון, ואף שהה על החרמון הסורי השכן. "כולם במילואים צחקו: 'באת לכאן לתכנן מסלולי גלישה'", הוא מחייך. "כן, תכננתי שם גם את המסלולים. הלוואי ויהיה הסכם שלום עם לבנון וסוריה - אז לדעתי נוכל להתחרות באתרי הסקי הגדולים באירופה. יהיה כאן משהו מדהים, מדהים".

אתה מאמין שזה יקרה? "פעם לא חשבתי שנגיע לחרמון הסורי - וזה החלום הבא שלי".

בינתיים זה מה שיש: אתר סקי קטן ששורד מלחמות, מגיפות וקשיים כלכליים, אבל למרות כל המשוכות - עדיין פלא ייחודי, כזה שכל ביקור בו ממלא את הריאות באוויר צלול של שווייץ.

חוויה ראשונה

"אף פעם לא הייתי בחרמון", מספרת ליאת מדליון, שפגשנו בתחנה העליונה. "אנחנו מכירים שלג, אבל רציתי לראות אותו כאן, בארץ. זו חוויה. ברגע שראיתי את ההר אמרתי לילדים שלי: 'אני לא מאמינה שאני רואה שלג בישראל'".

מדליון עלתה לישראל מניו יורק ב-2019, ובשבוע שעבר לקחה את ארבעת ילדיה לראות את השלג הישראלי. הם מכירים היטב את החורף המקפיא של מנהטן, וצחקו בתחילה על הדרדל'ה המקומי - אך מהר מאוד הגיחוך התחלף בחיוך רחב של הנאה.

"הם שמו לב שבטווח כל כך קצר, במדינה כל כך קטנה, יש הכול – משלג בחרמון ועד החום והים של אילת", היא מסבירה. "כמו שאומרים, ארץ זבת חלב ודבש. אנחנו רק צריכים לטפח, לא להזניח, והכי חשוב - להיות טובים אחד לשני. תראה איזה כיף כאן".