לעזוב הכל אחרי גיל 80 ולעלות ארצה: "אני מרגישה הרבה יותר יהודייה וטוב לי"

אף פעם לא מאוחר מידי: שתי עולות צעירות בנות 80 ו-88 החליטו לעזוב הכל ולעלות לארץ - ישבנו איתן לשיחה מסקרנת בנושא.

בגיל שבו רבים כבר מסכמים חיים, שתי נשים, אנה פרבין (80) וסטלה אינדנבום (88) בחרו להתחיל פרק חדש. שתיהן עלו לארץ עם מזוודה של זיכרונות ועם לב מלא בהחלטה נחרצת. העלייה המיוחדת והחריגה הזו הביאה אותנו לשבת עם השתיים כדי להבין מה גרם להן לחולל בגילן המופלג שינוי דרמטי כל כך בחייהן. 

"תמיד רציתי לעלות לארץ, זה היה חלום שלי" אומרת אנה פרבין, שמוסיפה כי "הבת שלי עלתה כבר לפני 8 שנים ואני ובעלי רצינו לעלות יחד איתה. אלא שבשל מצבו של בעלי לא יכולנו לעשות את זה. כעת לאחר שבעלי הלך לעולמו החלטתי להגשים את החלום ולעלות לארץ. למעשה אחרי העלייה אני מרגישה הרבה יותר יהודייה וטוב לי", היא אומרת. 

מדובר בשינוי גדול מאוד, חוץ מבני המשפחה יש עוד אנשים שעוזרים לך?
"כן יש לי תמיכה גדולה מאוד של חברי קהילת 'הביתה' כאן בכרמיאל. אנשי הקהילה מאוד תומכים ומסייעים לי בתהליך הקליטה".  

פרבין, אם לשני ילדים וסבתא גאה לשני נכדים, עלתה לארץ בחודש מאי השנה מסאן פאולו בברזיל. כיום היא מתגוררת בכרמיאל וזאת אחרי חיים עשירים מאוד בברזיל. "בברזיל למדתי פסיכולוגיה ויש לי דוקטורט בתחום. היתה לי קליניקה פעילה עד גיל 70. הייתי גם עושה סמינריונים בכל הקשור להכנה של עובד ליציאה לפנסיה בחברות מאד גדולות בברזיל. כמו כן טיפלתי במבוגרים במשך 40 שנה ואף כתבתי ספרים טיפוליים" היא מספרת. 

לא חששת לעלות בשנת מלחמה ובעת שישראל ואיראן תקפו זו את זו? "
לא פחדתי. הבת שלי חיזקה אותי מאוד וגם יש לי ממ"ד בבית. כמו כן המשפחה שלי עשתה לי הכנה טובה מאוד והיתה לצידי כל הזמן. בנוסף לכך מבחינה חברתית בישראל הרבה יותר בטוח במרחב הציבורי מאשר בברזיל. שם בכלל לא בטוח להסתובב ברחובות לכן דווקא כאן אני מרגישה הרבה יותר טוב מבחינת הביטחון האישי שלי".  

פרבין הוסיפה וציינה כי כעת היא מתכננת "לחוות את ישראל ולחיות כאן חיים איכותיים ומלאי הנאה". בכל הנוגע לישראלים עצמם היא ציינה כי "למעשה טוב לי כאן מאוד אבל לעיתים אני לא מבינה למה הישראלים קולניים כל כך" היא מסכמת בחיוך.  

סטלה אינדנבום (88), רופאה מרדימה בבית החולים לילדים בסאן פטרבורג, עלתה לישראל בפברואר האחרון בעקבות אחייניתה הצעירה בת ה-70. "האחיינית שלי מאוד רצתה לעלות ולהגיע לכאן ולכן עליתי איתה למרות גילי המופלג. אני רווקה והקשר בין שתינו הביא אותי לעלות איתה. אחרי העלייה החלטנו להתגורר בעיר עפולה שהיא קצת יותר שקטה מבחינה ביטחונית בכל הנוגע למלחמה" היא אומרת. לפני כן ברוסיה היו לסטלה חיים מלאי עשייה גם בגיל מבוגר. "אחרי שיצאתי לפנסיה המשכתי להתנדב במוזיאון לילדים שיש בבית החולים" היא מספרת.

לא חששת לעלות לארץ במלחמה?
"לא, ממש לא פחדנו שתינו. בישראל מרגיש לנו יותר בטוח מרוסיה. כמו כן המפגש עם הישראלים עשה לנו טוב. מדובר באנשים חמים שתמיד רוצים לעזור. אם יש קושי בארץ זה עם הבירוקרטיה הגדולה כאן שקצת מקשה. אבל אני מאוד אוהבת את הארץ ושמחה שעלינו". 

כששאלנו את סטלה מה הן התוכניות שלה אחרי העלייה היא ציינה כי "אני מתכננת גם ללמוד עברית אבל גם לטייל הרבה בארץ כדי להכיר אותה". 

נתנאל רוטנברג, מנהל משותף ב״הביתה״ הפועלת למען קליטתם של עולים חדשים בישראל אומר כי ״אנחנו פוגשים עולים חדשים שבוחרים לעלות לארץ גם בגיל מאוד מבוגר, לעיתים רק לאחר פרישתם מחיי העבודה והיציאה לגמלאות ומתברר פעם אחר פעם עד כמה הם פעילים, סקרנים וצמאי חיים. רבים מהם משתתפים כמעט בכל פעילויות העמותה, ואף יוצאים לטיולים הכוללים הליכה לא קצרה. זה מרגש ומעורר השראה. עמותת הביתה רואה חובה מוסרית ולאומית ללוות אותם, לתת להם מענה קהילתי ואנושי, ולהוכיח שגיל אינו מחסום לשייכות, לעשייה ולחיים מלאים בארץ״.

פרויקט "המיליון ה־11": להעלות מיליון יהודים למדינת ישראל

בערב ראש השנה תשפ"ו "ישראל היום" השיק את "המיליון ה־11" - קריאה ציונית רחבת היקף שמבקשת להפוך חזון למציאות: עליית מיליון יהודים למדינת ישראל בעשור הקרוב.

במוקד הקריאה עומדת יוזמה לאומית נועזת, כזו שלא מסתפקת באמירה ערכית, אלא מציבה יעד אסטרטגי מהמעלה הראשונה. עלייה המונית אינה רק פתרון אישי ליהודים החיים כיום תחת איום גובר של אנטישמיות בקהילות כמו אוסטרליה, בריטניה, קנדה, צרפת ורוסיה - היא גם הזדמנות היסטורית לעיצוב עתידו של העם היהודי כולו ולבניית חוסן לדורות לחברה הישראלית, לביטחונה ולכלכלתה.

מטרתנו כפולה: לעורר את הציבור בישראל להבנת גודל השעה, ולקרוא לממשלה להתגייס לבניית תוכנית לאומית - בדיור, בתעסוקה, בחינוך ובתשתיות - שתהפוך את החלום למציאות.

"המיליון ה־11" לא יסתפק בסיסמאות. לאורך שנת תשפ"ו נפעל להציף את הדיון הציבורי והפוליטי סביב הפרויקט: בכתבות עומק, במסעות מצולמים, בפרויקטים מיוחדים ובתוכניות עבודה שיוצעו כדי להפוך את החזון לתוכנית לאומית מגובשת.

זו העת להרים את הדגל. המיליון ה־11 הוא יותר מיעד מספרי - הוא הכרעה היסטורית.