שנתיים בצל המלחמה, משבר תדמיתי מבין הגרועים שידעה המדינה, סערות פוליטיות פנימיות וסבבי לחימה עם איראן לא הותירו לישראלים מקום רב לאופטימיות. נקודת השבירה הזו הובילה רבים להחלטה לעזוב. אך עבור לא פחות מ-21,900 אנשים, 2025 היוותה הגשמת חלום. על רקע האנטישמיות הגואה בעולם, השנה הזאת סימנה עבורם התחלה חדשה ומיוחלת: כאזרחי מדינת ישראל.
למרות הכל, כשאנחנו עוד רחוקים מהעת בה נוכל ללקק את הפצעים, החיבור של יהדות הגולה לישראל חזק מתמיד. על פי נתונים שנמסרו ממשרד העליה והקליטה וארגון "נפש בנפש", דווקא השנה נשבר שיא של כארבע שנים בעלייה מצפון אמריקה, עלו מספרי העולים מבריטניה וצרפת, וכשליש מן העולים השנה, שהגיעו מ-105 מדינות, הינם עולים צעירים שרצו להבטיח את עתידם במדינת היהודים.
חלקם התגייסו לצה"ל, חלקם הגשימו משאלת לב של כ-70 שנה - אלו הם שמונה סיפורים של עולי 2025, שהשנתיים האחרונות הדגישו עבורם: אין לנו ארץ אחרת.
ג'ושוע אסרנו, 25 | ארץ מקור: ארה"ב
"הגעתי לארץ קודם כל מציונות," אסרנו מספר. "בפעם הראשונה שנחתתי בבן גוריון, הייתה לי הרגשה בבטן שזהו, אני נשאר פה." החוויה הראשונה שלו בארץ במסגרת תגלית, לפני כ-3 שנים, הובילה להחלטה להתנדב לשירות בצה"ל במהלכו שירת כשנתיים בסיירת צנחנים בגזרות עזה,סוריה ולבנון - כל זאת בעודו אזרח אמריקאי. "חשבתי, מה אני אוכל לעשות בשביל המדינה? כולם פה עושים צבא, אז מבחינתי זה היה מובן מאליו."
לאחר השחרור, אסרנו הבין שאין לו עוד זמן לבזבז. "הרגשתי כמו תייר. לא הרגשתי ישראלי - כי לא באמת הייתי. אני יכול לתרום כאזרח ולבנות כאן בית אמיתי, והבנתי שזה הזמן לעשות עליה." הוא מבהיר, "להיות יהודי במדינת היהודים זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי. תמיד יהיו תירוצים, אבל אם זה מרגיש נכון - הזמן לעשות עליה זה עכשיו."
רבקה ספניולטו, 27 | ארץ מקור: אנגליה
"תמיד ידעתי שבשלב מסוים אעשה עליה," ספניולטו משתפת. "ההשלכות של המלחמה והאנטישמיות המתגברת ב -2025 הבהירו לי שאני מעדיפה שהנוכחות, הכשרון והתרומה שלי לחברה מסוימת יהיו בישראל." ספניולטו, בוגרת של תוכנית "תגלית אקסל," שמטרתה לפתח את הדור הבא של מנהיגים עסקיים בישראל ובעולם ולחזק את הקשר לישראל ולעם היהודי, עובדת היום בסניף הישראלי של הבנק האמריקני ג'יי פי מורגן. "אחת הסיבות שיהודים רבים נמנעים לעלות לישראל הוא הפחד להתחיל מאפס. אל תפחדו מזה - אם תהיו מוכנים להתחייב לארץ הזו, ההזדמנות הנכונה תגיע," היא מדגישה.
"לישראל יש כל כך הרבה להציע, החוויה שלי עד עכשיו היא פנטסטית. זו מדינה מלאה בהזדמנויות, שצעירים יכולים לשגשג בה ולממש את הפוטנציאל שלהם," היא אומרת ומבהירה למתלבטים: "עשו את זה - לא תתחרטו."
יעל שוורצשטיין, 25 | ארץ מקור: צ'ילה
נקודת המפנה של יעל הייתה במסגרת ההתנדבות שלה בארץ כשנה לאחר השבעה באוקטובר. "פגשתי רבנית במאה שערים והיא אמרה לי שכדאי לי לעבור מהמקום שאני גרה בו. הרעיון של לעשות עליה כבר היה לי בראש," היא מספרת, מחשבה שהובילה אותה להירשם להתמחות מקצועית בארץ במסגרת תוכנית מסע-קריירה. "כבר במהלך התוכנית הבנתי שאני עושה עליה. אני מרגישה שכאן, מצאתי את המקום שלי. התחברתי הרבה יותר ליהדות שלי - התחלתי לשמור שבת ולאכול כשר. אני אוהבת להיות כאן. בעיני, כל יהודי צריך לגור במדינת ישראל."
יעל מדגישה שהתהליך לא חף מקשיים, אך שהוא מתגמל: "'אם תרצו, אין זו אגדה', אני באמת מאמינה בזה. עם הרבה אמונה, גם בעצמכם, אפשר לחלום בגדול ולהשיג את כל המטרות שלנו כאן."
לינדה מורגנשטיין, 84 | ארץ מקור: קנדה
לינדה, שעשתה את דרכה מטורנטו שבקנדה לאשקלון בשנות ה-80 לחייה, מוכיחה שלא רק שהשמיים הם הגבול, אלא גם שאף פעם לא מאוחר מדי להגשים חלומות. "זה היה החלום שלי מגיל 14. 70 שנה אחרי, והנה אני כאן," היא מספרת בחיוך.
מורגנשטיין התנדבה רבות בישראל לאורך השנים במסגרת עמותת "שר-אל", באמצעותה הגיעה ארצה לראשונה בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ. "זה שינה את חיי ונתן לי תחושת משמעות, לכן הבנתי שאני חייבת לחזור," היא משתפת. לאחר מות בעלה, ויחד עם בנה ונכדה שעשו עליה גם כן, היא הבינה ששום דבר לא משאיר אותה בקנדה, ועלתה ארצה בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA. "קנדה לא מה שהייתה פעם, כשגדלתי שם. זה זמן רע להיות יהודיה בקנדה, ואני שמחה שאני לא שם יותר." על ההגעה המיוחלת ארצה היא מספרת: "מעולם לא הייתה לי קבלת פנים חמה כזו. כשאמרו לי 'ברוכה הבאה הביתה,' התחלתי לבכות."
ג'רמי ואנווטר, 27 | מדינת מקור: צרפת
"הרגשתי שזו המדינה שלי," מספר ג'רמי, שעזב את משפחתו שבמרסיי, לאחר שחוויות ילדות והתאהבות בארץ במסגרת תוכנית מסע-קריירה הובילו אותו לעשות עלייה. "בבית הספר בו למדתי בטולוז, 'אוצר התורה', היה פיגוע טרור בשנת 2012. זה הותיר בי טראומה," הוא משתף. על אף שהיה כאן בשבעה באוקטובר, החוויה הטראומתית הזו דווקא פקחה את עיניו, לדבריו. "כשהגעתי לכאן, התאהבתי בתרבות ובאנשים. (שבעה באוקטובר, ע"נ) גרם לי להבין כמה זה חשוב להיות מאוחדים."
הוא משתף שהתהליך, מעבר לפן הציוני, פיתח אותו אישית. "אם הייתי נשאר בצרפת, הייתי נשאר באיזור הנוח שלי. זה גרם לי לחשוב על המטרות שאני רוצה להשיג בחיים שלי. לעשות עליה זה קשה מאוד, אבל באותה נשימה, זה גם יפתח לך את הלב."
קסניה ושגיב אהרון, 42, 44 | ארץ מקור: ארה"ב
סיפורם של קסניה ושגיב החל בישראל בעודם סטודנטים לרפואה. הם סגרו מעגל עם עלייתם ארצה יחד עם שלושת ילדיהם, בעזרת ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA. "תמיד רצינו לשוב הביתה יום אחד," מספרת קסניה. על רקע האנטישמיות המתגברת בארה"ב מפרוץ המלחמה והרצון להבטיח עתיד טוב יותר לילדיהם, הצעת העבודה שקיבלה כראש מחלקת ניתוחי ראש-צוואר בקריה הרפואית רמב"ם הכריעה את הכף. " זו היכולת לעסוק במה שאני אוהבת בדרגה גבוהה יותר ולתרום באופן משמעותי כאן בישראל," היא משתפת. "אין לנו עוד מדינה. כאן, אני מקווה שהילדים שלי לא ירגישו יותר לעולם שמפלים אותם על היותם יהודים."
"כרופא, איפה שיש צורך בך - לשם עלייך ללכת," מוסיף שגיב, שעוסק ברפואת ילדים. "בישראל יש צורך אדיר ברופאים, וקיבלנו את ההחלטה להגיע לכאן. זו המדינה שלנו, וכאן אנחנו צריכים לתרום. כל אחד שדיברתי איתו על זה, אמר לי 'הולך להיות לכם קשה, אבל זה יהיה מדהים עבור הילדים שלכם'. הציפייה שלי זה שהילדים שלי, שיזכו לגדול בארץ ישראל, יתפתחו ויפרחו יחד עם המדינה."
א', חייל במערך הטכנולוגי של חיל האוויר, 23 | ארץ מקור: אנגליה
"כשהתחלתי לחשוב איך אני רוצה שיראה העתיד שלי, לא ראיתי את עצמי באנגליה," מספר א', שעם העלייה ארצה התגייס ליחידה מסווגת בחיל האוויר, באמצעות תוכנית צופים גרעין צבר, המסייעת החל מפרק הקליטה ועד הגיוס. "זה לא אותו המקום שהסבים והסבתות שלי גדלו בו. זה לא קל, איבדתי לא מעט חברים אחרי השבעה באוקטובר. מאז ומתמיד היה לי חיבור חזק לישראל, וחשבתי שהגיוס לצבא יכול לאפשר לי לתרום, ובאותה נשימה ללמוד את השפה ולפתח את הקריירה.
"לא היה לי רגע של חרטה. יש קשיי הסתגלות, התרבות הבריטית היא שונה לחלוטין מהתרבות הישראלית," הוא מדגיש ומוסיף: "אבל תחושת השירות היא כל כך משמעותית, אני מבין על מה אני מגן ובאיזה איום מדובר. באנגליה הרגשתי אבוד," הוא משתף.
לדבריו, נקודת החיבור המהותית עם המדינה באה לידי ביטוי עבורו בתחושת השייכות. "כל אדם שפגשתי שאל איך יוכל לעזור לי. באנגליה זה מרגיש כאילו אני מוקף בזרים." על הבחירה לעלות דווקא השנה הוא מדגיש: "אנחנו בתקופה מיוחדת מאוד בהיסטוריה. זה לא משתווה לאף חוויה אחרת, לכו על זה."
אביגיל בראון, 25 | ארץ מקור: ארה"ב
אהבה הובילה למסע של אביגיל מארה"ב לישראל, לאחר שהכירה את בן זוגה הישראלי במחנה קיץ, והגיעה ארצה במסגרת תוכנית מסע-קריירה. "במהלך התוכנית התאהבתי במדינה, והחלטתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו. תחושת הגאווה בציונות שלי, כשבבית הרגשתי לחלוטין בודדה, האנרגיה באוויר ותחושת הקהילתיות הן רק חלק מהדברים שגורמים לי לאהוב את ישראל."
על אף קשיי השפה והמרחק מהמשפחה, אביגיל מרגישה שהמעבר לישראל וההתחלה מחדש שינו את חייה. "אני מרגישה שאני מנצלת את המירב מכל יום פה. קשה, אבל זה מתגמל. אם אתם מרגישים תקועים, תהמרו על עצמכם ותתחילו מחדש. זה שווה את זה."
פרויקט "המיליון ה־11": להעלות מיליון יהודים למדינת ישראל
בערב ראש השנה תשפ"ו "ישראל היום" השיק את "המיליון ה־11" - קריאה ציונית רחבת היקף שמבקשת להפוך חזון למציאות: עליית מיליון יהודים למדינת ישראל בעשור הקרוב.
במוקד הקריאה עומדת יוזמה לאומית נועזת, כזו שלא מסתפקת באמירה ערכית, אלא מציבה יעד אסטרטגי מהמעלה הראשונה. עלייה המונית אינה רק פתרון אישי ליהודים החיים כיום תחת איום גובר של אנטישמיות בקהילות כמו אוסטרליה, בריטניה, קנדה, צרפת ורוסיה - היא גם הזדמנות היסטורית לעיצוב עתידו של העם היהודי כולו ולבניית חוסן לדורות לחברה הישראלית, לביטחונה ולכלכלתה.
מטרתנו כפולה: לעורר את הציבור בישראל להבנת גודל השעה, ולקרוא לממשלה להתגייס לבניית תוכנית לאומית - בדיור, בתעסוקה, בחינוך ובתשתיות - שתהפוך את החלום למציאות.
"המיליון ה־11" לא יסתפק בסיסמאות. לאורך שנת תשפ"ו נפעל להציף את הדיון הציבורי והפוליטי סביב הפרויקט: בכתבות עומק, במסעות מצולמים, בפרויקטים מיוחדים ובתוכניות עבודה שיוצעו כדי להפוך את החזון לתוכנית לאומית מגובשת.
זו העת להרים את הדגל. המיליון ה־11 הוא יותר מיעד מספרי - הוא הכרעה היסטורית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו