מאחורי מכולות מאולתרות, משאבות דלק פתוחות לרחוב ומכלים תת-קרקעיים ללא כל פיקוח, מתפתחת בפזורה הבדואית שבנגב תעשייה משומנת של תחנות דלק פיראטיות: לא פחות מ-92 תחנות ללא רישוי, תקני בטיחות או פיקוח סביבתי, ש-59 מהן הוקמו בשנים האחרונות ו-33 נוספות פועלות כבר יותר משלוש שנים - כולן באין מפריע.
כך עולה מנתוני מחקר שחשפה תנועת "רגבים" לקראת דיון שייערך היום בוועדה לביטחון לאומי, בראשות ח"כ צביקה פוגל, על התופעה שמשקפת אובדן משילות ומהווה פגיעה כלכלית וסיכון לחיי אדם. ברגבים מדגישים כי המספרים הם בהערכת חסר: המחקר התמקד במרכזי היישובים ולא בעומק הפזורה, שבה היקף התופעה רחב אף יותר.
במכתב ששלחו לשורה ארוכה של משרדי ממשלה וגורמי אכיפה, התריעו ברגבים כי די בניצוץ חשמלי כדי להצית פיצוץ שיגרום "סכנה ישירה לחיי אדם". עם זאת, לטענתם, אין בידי המשטרה מענה לשאלה כיצד היא נערכת לתרחיש כזה ואם קיימים "תיקי שטח" או נוהלי חירום ייעודיים לתחנות הפועלות בתוך שטח בנוי וצפוף.
סיכון בטיחותי וסביבתי
המאפיין המדאיג יותר הוא מיקומן של התחנות - שרבות מהן פועלות בלב אזורי מגורים צפופים בערים כמו רהט ולקייה, לעיתים ליד בתי ספר, גני ילדים וצירי תנועה מרכזיים. מכלי דלק מאולתרים, תשתיות חשמל מאולתרות עוד יותר והיעדר מוחלט של מערכות כיבוי ואיטום, שהאסון הנשקף מהם הוא רק שאלה של זמן.
מעבר לסיכון הבטיחותי, התחנות הפיראטיות פוגעות כלכלית בהכנסות המדינה. דוח מבקר המדינה לשנת 2021 העריך כי כתוצאה ממכירת דלקים לא חוקיים ודלק מהול מאבדת המדינה כ-400 מיליון שקלים בשנה - לא כולל הנזקים הנלווים לתחרות לא הוגנת כלפי תחנות חוקיות, פגיעה בציי רכב ונזקים סביבתיים ארוכי טווח. לפי הדוח, קבלנים רוכשים כמויות עצומות של דלק ומזדכים עליו כהוצאה מוכרת, ואז מסיטים אותו לשוק הפיראטי.
גם המחיר הסביבתי כבד בעקבות דליפות דלק ושמנים שמחלחלות לקרקע עקב היעדר תשתיות איטום בסיסיות בתחנות, מזהמות את מי התהום ומאיימות על מקורות מים אזוריים. כמו כן, השימוש בדלק מהול עלול לגרום נזקים למנועי רכבים, הורס ממירים קטליטיים ומגביר פליטת מזהמים לאוויר. לפי גורמים המעורים בנושא, האכיפה הסביבתית מצד המשרד להגנת הסביבה ורשות המים כמעט לא נוכחת בשטח עד כה.
יהודה קאפח, רגבים: "התרחבות התחנות הפיראטיות אל הצירים הראשיים מלמדת על תת-אכיפה מוחלטת של המדינה - וזה עלול להתפוצץ לנו בפנים"
אכיפת חוק וסדר
הדיון היום בוועדה לביטחון לאומי צפוי להיות מבחן לגורמי האכיפה ולמדינה כולה, והשאלה המרכזית היא: מי מתכלל כיום את המאבק בתעשיית הדלק הזו - ומדוע, למרות אזהרות ודוחות, טרם הוקם כוח משימה משותף וקבוע.
סוגיה מרכזית היא שאלת האחריות. מבקר המדינה כבר קבע בעבר כי הרשויות המקומיות בנגב לא יוזמות אכיפה נגד התחנות הפיראטיות, ומשרד הפנים יידרש להסביר אילו צעדים ננקטו מאז כדי לחייב רשויות לאכוף את החוק. משטרת ישראל תידרש לתת תשובות לגבי קיומם של מיפוי עצמאי ועדכני של התחנות, פשיטות שבוצעו, כתבי אישום שהוגשו וחקירות על שרשרת האספקה, כולל טענות על גניבות דלק מצה"ל.
יהודה קאפח, רכז דרום בתנועת רגבים, מתריע שזו משימה ביטחונית מהמעלה הראשונה, כפי שקבע מבקר המדינה. "זה עלול להתפוצץ לנו בפנים. התחנות הן שלב נוסף בהשתלטות העבריינית על המרחב, והתרחבותן האדירה אל תוך הצירים הראשיים מלמדת על תת-אכיפה מוחלטת של רשויות המדינה. נדרש גוף אכיפה משולב של המשטרה, רשות המיסים, רמ"י והמשרד להגנת הסביבה, שיפעל בנחישות יחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו