"ראש מועצה לא יכול לדבר על ביטחון ולהתעלם מאלימות בתוך הבית"

צהרי 18 בנובמבר 2025, בשיאו של רעש תקשורתי סביב אלימות הקיצוניים בנוער הגבעות, התרחש פיגוע קטלני בצומת הגוש.

כמה דקות לאחר הירי, בעוד הזירה עדיין סגורה וקול סירנות ממלא את האוויר, הגיע לשטח ראש מועצת גוש עציון ירון רוזנטל - הוא שוחח עם מפכ"ל המשטרה והעביר הצהרה קצרה לתקשורת. כשההמולה שככה מעט, שאלתי אותו מה יאמר לאותם קולות שמיהרו לקשור בין האלימות היהודית לבין הפיגוע הרצחני. רוזנטל השיב בטון שקט וחד: "הערבים מעולם לא היו צריכים תירוץ בשביל לרצוח אותנו".

גם עכשיו, חודש אחרי אותו יום, רוזנטל אינו זז מהעמדה הזו. מבחינתו, חיבור אוטומטי בין טרור פלשתיני לבין התנהלות פנימית של יהודים הוא שגיאה מסוכנת שמטשטשת את האיום האמיתי.

רוזנטל, בן 48, יליד כפר עציון ולוחם לשעבר בסיירת צנחנים, נכנס לתפקידו כראש מועצת גוש עציון בשנת 2024. הוא עשה זאת אחרי שניצח בבחירות את ראש המועצה הקודם ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר שלמה נאמן. השפה הביטחונית של רוזנטל אינה שפה של סיסמאות. הוא מדבר כמי שמכיר את הצירים, את הגבעות, את נקודות החיכוך ואת משמעות ההחלטות בשטח.

הדבר שמעסיק אותו יותר מכל בימים אלה הוא חשש אמיתי ממתקפה נוסח 7 באוקטובר - הפעם ביהודה ושומרון ובקו התפר. בעיניו, האיום אינו תרחיש דרמטי אלא נובע מהצטברות שקטה ומסוכנת. "יש כיום ביהודה ושומרון כמות עצומה של נשקים", הוא מסביר. "הנשק הזה יושב בכפרים הפלשתיניים, והוא לא שם במקרה. כל עוד הוא שם, האיום קיים".דרוזנטל אינו מסתפק באבחון, אלא מצביע על שורש הבעיה. "אחת הטעויות הגדולות היתה החתימה על הסכם אוסלו", הוא קובע. "חזרנו בנו מאוסלו בפועל, אבל לא אמרנו את זה בקול רם. מסרנו שטחים, מסרנו סמכויות, ובינתיים איבדנו שליטה".

לשיטתו, כל עוד כלי נשק ימשיכו להסתובב בכפרים הסמוכים אליו, המרחק בין כוונה לבין ביצוע יהיה קצר מדי. "צריך לקחת את כל הנשק שקיים בכפרים הפלשתיניים. לא חלק ממנו, לא מבצע נקודתי, אלא ממש שינוי כולל של התפיסה. כל עוד הנשק שם, הפיגוע הבא הוא רק עניין של זמן".

"אין לי סובלנות לאלימות"

מהחשש הביטחוני עובר רוזנטל ללא היסוס להטחת ביקורת כלפי פנים. בלי לייפות ובלי לגונן. "מי שמרים יד על חייל, מי ששורף רכוש, מי שתוקף פלשתינים - הוא לא ציוני והוא לא עוזר להתיישבות. הוא פוגע בה. נקודה". מבחינתו כראש מועצת הגוש אין כאן מחלוקת אידיאולוגית. "אין לי שום סובלנות לאלימות. זאת לא אידיאולוגיה ולא מחאה, זה נזק ביטחוני".

עמדתו התוקפנית לא נשארת ברמת הדיבורים. יום לפני הפיגוע בצומת הגוש התרחש אירוע אחר שטלטל את האזור ואת המערכת הפוליטית: פינוי גבעת צור משגבי. כפי שפורסם לראשונה ב"ישראל היום", הפינוי בוצע בעקבות בקשה ישירה של רוזנטל מהשר בצלאל סמוטריץ'. רוזנטל לא מתבלבל ולא מתבייש בהחלטה הזו.

לדבריו, הגבעה לא היתה סמל חלוצי אלא מוקד חיכוך מסוכן. "כשיש מקום שמושך אירועים, שמייצר חיכוך קבוע, שמסכן חיי אדם, אז אי אפשר לעצום עיניים", הוא אומר. "ראש מועצה לא יכול לדבר על ביטחון, ובאותה נשימה להתעלם ממוקדי אלימות בתוך הבית".

הפינוי, הוא מדגיש, לא נעשה משום התנגדות לעצם ההתיישבות אלא להפך. מדובר היה בשטח שיועד לשכונה מוסדרת. המדינה ניסתה להגדיר מראש את גבולות הבנייה ואת מספר המשפחות, אך בפועל נעשו ניסיונות לתפוס עוד ועוד קרקעות. בראייתו של רוזנטל, לא מדובר היה בחלוציות אלא בפגיעה בתכנון, במשילות ובביטחון. "אם אתה רוצה לבנות ולהתפתח, אתה חייב לעשות את זה בצורה מסודרת. אחרת אתה יורה לעצמך ברגל".

הביקורת שלו כלפי נוער הגבעות אינה מהוססת - הוא דורש אכיפה, הוא דורש מעצרים, והוא דורש מהמשטרה ומהשב"כ לפעול בנחישות. לא כדי לרצות את התקשורת, אלא כדי למנוע הידרדרות. בעיניו אין מקום ללקיחת החוק בידיים. אסור לאזרח הפשוט לייצר חיכוך; זהו תפקידו של הריבון - כוחות הביטחון, צה״ל המשטרה והשב״כ.

גיבוי ממשלתי ברור

לקראת סיום השיחה עובר רוזנטל לדבר על המישור המדיני והמערכתי. כשנשאל על השינויים שמוביל השר סמוטריץ' בקדנציה הנוכחית, הוא מבקש להאיר את הדברים בפרספקטיבה רחבה.

"כל ממשלות הימין הציבו מגבלות על הבנייה ביהודה ושומרון. לפעמים יותר גלויות, לפעמים פחות, אבל תמיד היו מגבלות. לא בנינו כמו שצריך וכמו שצריך היה". לדבריו, זו הפעם הראשונה מזה כ־25 שנה של פעילות ציבורית שבה הדברים נראים אחרת. "זו הפעם הראשונה שאנחנו בונים כמה שאנחנו צריכים, כמה שאנחנו רוצים, בלי הגבלות".

הוא מחבר את השינויים הללו גם למאבק על שטחי C. "על A ו־B ויתרנו באוסלו, אבל בשטחי C ניהלנו מאבק ארוך שנים - ציבורי, משפטי, מדיני - וההצלחה היתה מוגבלת מאוד". השינוי, לדבריו, מגיע דרך מדיניות החוות. "זו שיטה שעובדת. אם אתה מקים חוות בשטחים הפתוחים, אתה מונע השתלטות. זה הרבה יותר אפקטיבי מלרדוף אחרי כל חריש".

לטענתו, המדיניות הזו לא היתה מתאפשרת ללא גיבוי ממשלתי ברור. "הממשלה הזו והשר סמוטריץ' רואים בזה משמעות גדולה מאוד. אנחנו עובדים ביחד, והדברים זזים".

בסופו של דבר, רוזנטל מצייר קו ברור: ביטחון, משילות והתיישבות אינם סיסמאות אלא אחריות. האחריות הזו, לדבריו, מחייבת להילחם בטרור הפלשתיני בלי לחפש תירוצים, אבל גם לנקות את הבית פנימה בלי פחד ובלי התחמקויות.

"אם אתה מקים חוות בשטחים הפתוחים, אתה מונע השתלטות. זו הפעם הראשונה שאנחנו בונים כמה שאנחנו צריכים, כמה שאנחנו רוצים, בלי הגבלות"