גבעות בר, יישוב קטן ויוקרתי סמוך לרהט בצפון הנגב, הפך בשבועות האחרונים סמל להפקרות ולביטחון רעוע. בשעה אחת בלילה שבין שישי לשבת חתכו רעולי פנים את הגדר ההיקפית של היישוב השקט, עברו כמאה מטרים עד לבתיו הראשונים, ניפצו שמשות של שבעה כלי רכב שחנו בסמוך והציתו אותם בחומר דליק. הם לא הכירו את בעלי הרכבים, אך זה גם לא עניין אותם.
"בבוקר שבת קמתי עם שני ילדיי הקטנים, כשאני מבינה שהיו מחבלים בתוך היישוב", מספרת מורן, תושבת גבעות בר. "הם גרמו לאנשים לעמוד ולצפות ברכושם נשרף באישון לילה. אין אבטחה, יש הפקרות מוחלטת".
במשטרה חושדים שהפעולה הבריונית באה בעקבות מבצע "סדר חדש", שבמסגרתו נכנסו שוטרים בסוף השבוע ליישוב הבדואי תראבין שממערב לגבעות בר, וערכו חיפוש אחרי סוסים שנגנבו מחווה טיפולית סמוכה. במשטרה מאמינים כי המעצרים שבוצעו הובילו לפעולת "תג מחיר" בכמה יישובים בסביבה. צביקה, תושב גבעות בר, מספר: "לפני כשלוש שנים היה מקרה דומה, בסדר גודל קטן יותר. נכנסו לכאן תושבי תראבין והציתו שני רכבים כפעולת נקם על פעילות משטרתית בכפר".
תושבת הדרום: "בן גביר צריך להבין שהפזורה הבדואית היא לא עניין לטיפול המשטרה, ולא הגיוני לשים אותה מול ארגונים שמתנהלים כמו טרור"
החשש תמידי ונוכח
גבעות בר הוא פנינה אזורית. בתי קרקע מפוארים, קהילה מבוססת, אבל עם כל הרצון לשקט ולשלווה, ההתמודדות המתישה עם שרשרת אירועים ביטחוניים מקשה את השגרה ופוגעת באיכות החיים. "הבן שלי חשש ללכת היום לבית הספר", אומרת אפרת, שעברה לגבעות בר לפני שמונה שנים. "הייתי צריכה להסביר לו שיש הרבה כוחות משטרה שפועלים בכפר הסמוך. הפחד שלו אמיתי, וגם שלי. צריך פתרון קבוע, לא פלסטר".
הפחד באזור הוא תמידי ונוכח מדי יום כשנשמעים צרורות ירי. לא פעם גם נמצאו ביישוב קליעים שהעידו כי הירי חוצה את הגבול הפיזי שבין תראבין לגבעות בר. אתמול הגיעו לתראבין השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וכוחות משטרה רבים כדי להפגין נוכחות, או כמו שהשר אומר: "להראות מי בעל הבית".
זו היתה הפעילות המשטרתית השלישית בתוך חמישה ימים, והיא לוותה בזעם וביידוי אבנים מצד תושבי תראבין. בתגובה ירו הכוחות רימוני הלם ורימוני גז.
"כניסה אגרסיבית לתראבין עלולה להצית את השטח", משוכנע צביקה, תושב גבעות בר. "אי אפשר לקחת אוכלוסייה שלמה ולהאשימה - זה מתסיס. יש שם אנשים שלא מפחדים מאף אחד ופוגעים בתושבי תראבין עצמם. כשמגיעה משטרה, זה לפעמים מלבה את הכעס. הצעדים צריכים להיות חכמים, לא בעזרת גז מדמיע".
לא צריך לפעול באגרסיביות?
"אני מאמין בדו-קיום וגם ביד חזקה - אבל חכמה. יש גורמים שיותר מעניין אותם להיבחר מאשר לפתור בעיות".
תושבת ותיקה בדרום מתערבת בשיחה ואומרת ש"בן גביר צריך להבין שהפזורה הבדואית היא לא עניין לטיפול המשטרה. הרי כשמתקנים פה חשמל מביאים יס"מ. לא הגיוני לשים משטרה מול ארגונים שמתנהלים כמו טרור. בן גביר מצטלם טוב, אבל לא רואים סמכות - לא במשטרה ולא אצלו".
"חייבים מהלך לאומי"
בגבעות בר יש השקעה רבה בבנייה, בחיי קהילה תוססים ובמערכת חינוך איכותית, רק שהמציאות הביטחונית מעירה את התושבים מחלומם הכפרי. "כשעברנו לכאן זה היה מקום שקט", אומר צביקה, "אבל האירועים האחרונים מחקו לגמרי את התחושה הנעימה".
עקב תקלה במערכת ההתרעה בשבת האחרונה, כיתת הכוננות של היישוב לא הוקפצה - מה שהעמיק את תחושת חוסר ההגנה. לפי הממצאים שנאספו בשטח, הפורעים קפצו מעל לגדר בצד המערבי של היישוב עם בקבוקי תבערה וניסו להצית שתי מכוניות, אך לא הצליחו ואחד מהם ככל הנראה גם נכווה.
בהמשך הם חתכו את הגדר בנקודה אחרת ושברו שמשות כלי רכב, ונערים ששמעו את הרעש הזעיקו את כוחות הביטחון. משם המשיכו הפורעים לקיבוץ משמר הנגב, נכנסו מתחת לגדר, פגעו בשדה סולארי ושברו שמשות של תשעה כלי רכב נוספים.
אפרת, תושבת גבעות בר: "הבן שלי חשש ללכת לבית הספר בעקבות הפריצה ליישוב. הפחד שלו אמיתי, גם שלי, וצריך פתרון קבוע - לא פלסטר"
ניר זמיר, ראש מועצת בני שמעון שבשטחה נמצאים היישובים, מכיר היטב את התופעה. "החברה הבדואית ברובה נורמטיבית וסובלת לא פחות", הוא אומר. "כל יישובי צפון הנגב סובלים מאובדן המשילות. לא צריך כאן טיפול נקודתי של המשטרה בלבד, אלא שילוב של כוחות ביטחון מיוחדים, שב"כ ומערכת המשפט. חייבים להיכנס ולעשות סדר. המשטרה מתאמצת, אבל השמיכה שלה קצרה ואין לה מספיק כוחות. חייב להיות מהלך לאומי וטיפול רחב. סרטן לא מרפאים באקמול".
דרוש פתרון ארוך טווח
כמו רבים מהתושבים, זמיר מוכן לספוג עכשיו כדי שיהיה פתרון אמיתי. "גם כשסוללים כביש חדש, בזמן הבנייה קשה יותר, אבל בסוף יש כביש. צריך לתאם איתנו יותר, כדי שנקפיץ כיתות כוננות וניערך לתגי מחיר בתגובה למאבק בפשיעה".
בעקבות האירועים הוקם צוות חירום, נערכה פגישה עם השר והמשטרה, אושרו תקציבים והופעלו שירותי תמיכה פסיכולוגית. התושבים מקווים שזו תחילתו של שינוי עמוק ומתמשך, ולא עוד תגובה זמנית. אובדן המשילות מקשה גם את הפיתוח הכלכלי בסביבה: בעלי מפעלים חוששים להגיע בשל הפרוטקשן, הירי והפשיעה.
"כמי שנולד וגדל בנגב, אני לא רוצה שהיישובים שלנו יהפכו למוצבים צבאיים מבוצרים. אני מעוניין להסתובב בנגב ולטייל בבטחה כמו בכל מקום בארץ, כפי שהיה פעם. הנגב הוא מקום חי ומדהים, אבל הסכנה ברורה", מסכם זמיר, ראש מועצת בני שמעון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו