בתחילת החודש, בשעת לילה מאוחרת, אותר אזרח ישראלי משוטט בלב העיר קלקיליה. הוא נכנס רגלית לשטח A בניסיון לאתר את רכבו, שלטענתו נגנב שעות קודם לכן. רק תיאום מהיר של קציני המנהל האזרחי עם גורמי הביטחון הפלשתיניים אפשר את חילוצו ללא פגע.
זה היה עוד מקרה אחד שממחיש עד כמה גבול הקו הירוק, ובעיקר הפרצות שבו, הפכו לציר תנועה חופשי לגניבות רכב ולעבירות חמורות הרבה יותר.
נתונים שמתפרסמים כאן לראשונה משרטטים תמונה רחבה יותר. על פי מחקר חברת איתוראן, בשנת 2025 נרשמה ירידה של כ־21% באירועי גניבות רכב לעומת 2024. הירידה מיוחסת לפעילות משולבת של המערך המבצעי של איתוראן, משטרת ישראל וכוחות צה״ל ביהודה ושומרון. ועדיין, מדובר באלפי ניסיונות גניבה בשנה, חלק גדול מהם מסתיים במעבר מהיר לשטחי הרשות הפלשתינית.
ניר שרצקי, מנכ״ל איתוראן, מציין כי בשנת 2025 הובילה החברה למעצרן של 610 חוליות גנבי רכב, שיא חסר תקדים, שלדבריו חסך למשק הישראלי כ־3.3 מיליארד שקלים.
מהמחקר עולה כי כ־52% מהרכבים הגנובים מיועדים לפירוק ולסחר בחלפים, וכ־48% למכירה בשטחי הרשות הפלשתינית ובישראל. גוש דן מוביל עם 47% מאירועי הגניבה, וכ־60% מהגניבות באזור זה עוברות דרך פרצות ומחסומים בכביש 443 לכיוון רמאללה.
מי שמכיר את המעברים הללו מקרוב הוא יואב עציון ממצפה מדרג שבהר חברון, שפועל בשטח בשיתוף המשטרה וחברות האיתור. “לאורך הקו הירוק כאן אין שום גדר, שום חציצה, שום כלום”, הוא אומר. “להבנתי כמעט כל הרכבים שנגנבים בדרום ועוברים ליהודה ושומרון עוברים דרך פה”.
לדבריו, הפניות מגיעות גם מחברות האיתור וגם מהמשטרה. “אני קופץ לשטח יחד איתם. הרבה פעמים תפסנו רכבים, אנשים פחות. הם מכירים את השבילים”.
עציון מתאר שיטה קבועה: “יש נקודות קירור. גונבים רכב, שמים אותו יום, יומיים, שבוע בשטח פתוח ליד כפר, נותנים להכל להירגע ואז מעבירים”. ברגע שהרכב נכנס לתוך כפר, הוא מודה, “זה אבוד”.
בעבר, הוא מספר, “היו תקופות שזה היה ממש כל לילה”. לעיתים עצם ההגעה לשטח מסכלת את ההעברה: “אתה מגיע, הם שומעים אותך, אז הם מתקפלים”. באירועים אחרים זה מתמסמס. “הרבה פעמים אני יוצא, עוקב עד כביש 60, וברגע שזה נכנס לשטח A - ביי”.
לדבריו, הקשר בין גניבות רכב, הברחות שב״חים ופשיעה חוצת גבולות ברור. “הרבה פעמים זה אותו ציר, אותם אנשים, ואותו רכב שנגנב”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו