"הוא לקח ממני הכל": רומי גונן מספרת על התקיפה המינית שעברה בשבי

שורדת השבי, רומי גונן, שוחררה משבי החמאס לפני עשרה חודשים, אחרי 471 ימים שהיתה בעזה. במשך התקופה היא עברה סדרה של טיפולים וגם ניתוחים, ועבדה על השיקום הפיזי,כמו גם הנפשי. הערב (חמישי), בראיון לעיתונאי בן שני בתוכנית "עובדה" בקשת 12, היא דיברה באופן גלוי וחושפני על סיוטי השבי שלה והדברים הקשים שחוותה.

"ביום הרביעי שלי בשבי הותקפתי מינית"

גונן סיפרה לראשונה בגילוי לב על התקיפות המיניות שעברה במהלך השבי: "עברתי כל מיני סוגים של הטרדות מ-4 גברים שונים במהלך השבי, בארבע דרגות חומרה שונות. אחרי שהגעתי לדירה מבית החולים, נכנסתי למקלחת ודברים קרו.

"האירוע הראשון הוא עם אותו רופא בשם מוחמד שהגיע לבדוק את מצבי ו'בא לעזור לי במקלחת' כי הייתי פצועה. הוא לקח ממני הכל. הרגשתי שזהו. עברו כולה ארבעה ימים ואני צריכה להמשיך לחיות איתו בבית. אין דרך לדעת איך הסיטואציה הזו הייתה מתפתחת".

גונן הוסיפה: "אחרי האירוע במקלחת הגיע עוד מחבל לדירה, וצילם את הסרטון הראשון שלי בעזה".

היא מספרת בקול חנוק: "מוחמד הצלם היה מעצבן,הוא היה קרוב אליי תמיד והרגיש לי שמשהו לא טוב הולך לקרות. אני נשארת לבד עם מוחמד הצלם, אני מבינה שאני והוא הולכים לישון לבד בלילה הזה, אני מרגישה שהוא מתקרב אליי ומתחיל לעשות לי מסאז' בגב.

"הוא עושה לי את המסאז' והוא התחיל לרדת לי למותניים. אמרתי לו 'תפסיק לגעת בי' ואני מזיזה לו את היד והוא ממשיך לגעת לי במותניים. התעצבנתי וצעקתי עליו והלכתי לחדר ילדים לישון שם. אני קמה בבוקר והוא קם והוא אומר לי: "אתמול בערב היה חד פעמי. מהיום אנחנו ישנים יחד, מיטה ליד מיטה. אני הולך איתך לשירותים. כל לילה אני אוזק אותך".

"עשיתי בדיקת הריון"

"וככה עוברים הימים. מוחמד נכנס איתי לשירותים ומסתכל עליי. הוא כל הזמן נכנס איתי לשירותים, הם עושים לי מסאז'ים ברגל וממשיכים לי בכל הגוף. זה נמשך 16 ימים. והם היו הכי גרועים שלי בשבי".

על החרדה מהחשש שנכנסה להריון אחרי שלא קיבלה מחזור, סיפרה: "אני שיקרתי להם שיש לי בעל, והוא לא מפסיק לשאול אותי שאלות. עוד משהו שהפחיד אותנו. אני לא קיבלתי מחזור, זה הפחיד את כולנו. יום אחד הם הביאו בדיקת הריון, שיצאה שלילית".

גונן סיפרה על ההטרדה השלישית שעברה, שלדבריה היתה החמורה ביותר: "הלכתי לשירותים והוא בא אחרי ושם הייתה ההטרדה השלישית, היא היתה חצי שעה והחמורה ביותר. עד שאתה לא בסיטואציה הזו אתה לא יכול להבין מה קורה לגוף. הפחד משתק ואני השתתקתי. לא עבר לי כלום במוח בשניות האלה חוץ מזה שאני מפחדת ומזה שאני נגעלת.

"יש איזה רגע אחד בשירותים בזמן שהכל קורה ואני בוכה. אני זוכרת איזה רגע שאני מסתכלת מהחלון הקטן שהיה שם, השמיים כחולים, הציפורים מצייצות וזו הסיטואציה שאני נמצאת בה כרגע. דיסוננס של שלווה וציפורים מצייצות בחוץ מול בהמתיות וגועל נפש ממה שקורה בשירותים. הגעתי בפעם השלישית למצב הכי גרוע שיש".

"גאיה נשמה נשימה אחרונה"

על בוקר ה-7 באוקטובר במסיבה, סיפרה: "מתחיל לעלות האור ואני מצלמת סרטונים וגאיה ברקע. היתה זריחה יפה באותו הבוקר. אני מרימה את הראש לשמיים ואני אומרת לה: 'מה זה עשו לנו זיקוקים למסיבה?'

"פתאום התחלנו לשמוע אנשים צועקים "מחבלים". ירדנו מהרכב והתחלנו לרוץ. נכנסנו לנחל להתחבא בשיח. אני עם מכנס ורוד שלא משנה כמה אני מתחבאת יראו אותי. פתאום מגיע בן שמעוני, חבר של גאיה מהעבודה. בן נסע 3 פעמים, אני הבן אדם ה-13 שהוא הציל. כשהוא אסף אותנו זו היתה הפעם השלישית שחזר לנובה.

"אנחנו יוצאים לכיוון הבית ואנחנו רואים 50 מחבלים שסוגרים אותנו, הם מחכים לנו על הכביש. זה פחד שאין איך להסביר אותו. תוך שנייה וחצי כמות יריות לא נורמלית על הרכב. הזכוכיות התנפצו. אני מרימה את הראש ורואה את בן לא בחיים. גאיה צועקת 'רומי ירו בי', שלחתי את היד לבדוק לה דופק ובדיוק פגע בי כדור באותה היד. אנחנו מספיקות להעביר מבט טוב בעיניים, והיא נושמת נשימה אחרונה".

"גררו אותי כמו שקית זבל"

מרימים אותי החוצה מהרכב, ושמים אותי על הכביש, פחדתי שיגעו בי ופחדתי שיאנסו אותיץ מגיע מחבל והוא גורר ארותי כמו שקית זבל על הכביש. תופסים אותי מהלולאות של מכנס ומשליכים אותי לרכב שלהם. אנחנו מתחילים לנסוע. המחבל נתן לי אגרוף ואנחנו נוסעים כולי מכוסה בדם.

התחנה הראשונה בעזה בית החולים שיפא, הכניסו אותי לחדר, בכניסה עמדו שני אנשים עם קלאץ. אני שוכבת על מיטה, בחור אחד מוריד לי את הנעליים עוד אחד מוריד לי את הבגדים העגילים והתכשיטים. אני שוכבת שם ו15 אנשים נוגעים בי. הם גוזרים לי את הבגדים ואני שוכבת שם ערומה".

"כמה ימים בודדים אחרי שהגעתי לעזה אני שוכבת שם בספה בסלון, היהה רדיו פתוח ואני שומעת איפה רומי איפה אופיר, זיהיתי את הקול של אמא שלי, קפצתי מהספה אני לא מפסיקה לרעוד".