"איתן נחטף על ידי עזתים - הם פתחו עליו ארגז כלי עבודה וחתכו את גבו"

בימים הקרובים יסיים גדוד צנחנים 7155 מאה ושבעה ימי מילואים. הבדיחות שעפות מזכירות את הסדיר, הציניות בילט-אין. בין הנוכחים בחדר צביקה, אביו של איתן מור, שהשתחרר באוקטובר האחרון משבי חמאס.

צביקה, שיחגוג בקרוב חמישים, היה יכול לקבל פטור, אבל גם במהלך המלחמה, כשמצב בנו היה מעורפל, המשיך להגיע. לא תמיד, רק כשהתפנה, אבל צבר ימים בכדי להמשיך להשתייך לפלוגה.

"בנר ראשון של חנוכה 2023 עליתי על האמר בדרך לחאן יונס", נזכר רס"ן במיל' ד', חברו של צביקה לגדוד. "מסביב פצמ"רים ומודה שפחדתי. שאלתי 'בשביל מה?' ואז עברה המחשבה שאם צביקה היה מבקש 'אני צריך עשרה שיעזרו להוציא את איתן מעזה'. ברור שהייתי בא ואני יודע שאם הייתי במצבו, מרים טלפון, הוא וחבריי לגדוד היו באים, צודק?". רס"ם במיל' צביקה מור, מפלוגה ב', לא חשב לשניה "ברור".

רס"ן במיל' ד' חגג ארבעים יום לפני שנפגשנו. היו איתו בחדר צביקה, רס"ם במיל' ע' הרס"פ ורס"ב במיל' א', והשליש הפלוגתי. כולם מכירים משנים של אימונים ולחימה. רק כשמור הגיע לגיל 45 נפרדו ממנו. חשבו שהגיע הזמן, אבל חודשיים לפני פרוץ המלחמה, היום שיטלטל את חייו, הוא החל לנדנד על חזרה.

"אמרתי שאני רוצה לתרום", מור מספר. "חשבתי שאם אני בא בגילי זה יחזק את הצעירים וביקשתי להיות לוחם כמוהם".

בצבא פרוצדורות לוקחות זמן ועד שחזרו עם תשובה פרצה המלחמה. הגדוד הוקפץ בשעות הבוקר של 7 באוקטובר לעוטף ונכנס ללחימה בכפר עזה. באותן שעות מור היה בבית הכנסת בקרית ארבע, בתפילות שמחת תורה.

"לא הבנתי מה קרה עד למוצאי שבת", מור מספר. "לא היו אזעקות. אומנם סיפרו על רקטות, אבל לא חשבנו שזה חריג. רק כשחזרתי הביתה, מצאתי את כולם בוכים. אשתי אמרה 'איתן נעלם, הוא היה בדרום' והפנתה אותי לחדשות. לא פתחתי את אתרי האינטרנט, אלא את הקבוצה השקטה של הפלוגה ושם קיבלתי יומן מלחמה".

בעשרת הימים הראשונים לא היה מידע על איתן וכשצביקה הרגיש שאין יותר מדי איך לסייע, הרים טלפון לגדוד, ושאל אם יש דרך לעזור.

"שבוע אחרי תחילת הלחימה צביקה מופיע עם ציוד שחסר בפלוגה", מספר א'. "אני שואל 'מה אתה עושה?'. הוא אמר משפט שלא אשכח 'אנחנו חלק מהעם ואני צריך לתרום'".

צביקה מחייך. "הבאתי דברים שלוחמים צריכים", סיפר. "להבדיל, זה כמו באבל אחרי פטירת קרוב. יש את העסוקים בקבורה ויש כאלה שיושבים בצד ובוכים. לא היה לי צורך לברוח, לא ידענו מה מצבו של איתן, התפללנו שהוא חטוף. שאלתי את אשתי אם היא מסכימה שאלך למילואים והיא אמרה שכן".

רק שאת אישור החזרה למילואים צביקה קיבל רק בקיץ 2024, אז הצטרף לגדוד שהיה בפעילות בצפון. "אשתי התחננה שלא אחצה את גדר הגבול", הוא מספר. "אמרה שמספיק יש לנו עוד בן חייל בסדיר וחתן שנלחם. הסכמתי, אבל לא הודעתי שאני במוצב ליד מטולה. סיפרתי שאני מסדר ירקות בקרית שמונה".

בגדוד לא ידעו מה לעשות. עם כל הכבוד לרצונותיו של מור להילחם, יש פה רגישות לאומית. בסוף שובץ כאחד הרס"פים בפלוגה ב', תחת ע', הרס"פ הראשי. "אמרתי להם 'אני פה'", נזכר. "יודע לבשל, לנקות. לתת יד. היו כל מיני משימות כמו לשנע ציוד, להביא תרופות, לתקן וסט שניקרע. הסברתי שאני לא צריך רחמים. רק ביקשתי גמישות ביציאות הביתה".

ע', הרס"פ הראשי, מאשר. "צביקה תמיד מתייצב". די מדהים החיבור בין השניים. מור, תושב קריית ארבע, שבמהלך השנתיים שבנו היה בשבי דגל בקו שונה מחלק מהמשפחות. האמין בלחץ צבאי על חמאס שלדעתו גם יוביל לשחרור החטופים.

ע', מגיע מקיבוץ השומר הצעיר בעמק יזרעאל, הצד השני במפה הפוליטית. "צביקה חושב אחרת וזה בסדר", ע' צוחק. "אין דבר שיכול לערער את הקשר. אמרו 'החבר שלך מערוץ 14' והרגשתי גאווה. אנחנו במדינה דמוקרטית שבה כל אחד אומר את מה שהוא חושב".

צביקה, שידע לא מעט ביקורת במהלך השנתיים, הסכים. "אנחנו כל כך חברים", אמר. "קח זוג הורים שלא מסתדר ועכשיו הילד שלהם חולה ואם הם נורמאליים הם יודעים לשים הכל בצד ולהציל את הילד ואחרי זה יהיה להם זמן להתקוטט".

לא היו בגדוד כאלה שחשבו אחרת ממך?

"שאלו 'אתה לא מפחד שיתעללו באיתן?' עניתי 'יש לי הוראות לא להעליב את השובים ולא לדבר נגד האסלאם'. אני רוצה את בני. 'תלחצו על חמאס', ביקשתי. באיזה מקום איתן היה קלף. אני אומר בהסתייגות, אבל הוא היה בסיכון נמוך מלוחם בחזית ואחרי שחזר גם שמענו ממנו שעז א-דין אל-חדאד (ראש הזרוע הצבאית בחמאס, א"ל) ביקר אותו ארבע פעמים ואמר לשובים שאם יקרה לו משהו, הוא יהרוג אותם. לא כולם הקפידו, פעם אחת איתן גנב פיתה כשהיה רעב, קשרו אותו לכיסא והחטיפו לו מכות איומות".

הפלוגה תפסה מוצב מעל מטולה כשחיזבאללה טיווח אותם. א' אפילו נפצע כשהאמר התהפך, אבל שם, באחד הערבים, צביקה עמד מול הפלוגה ודיבר. "היה לי חשוב לשתף, כי היו שרצו לדעת והתביישו לשאול", הסביר. "אמרתי שאני פותח הכל".

צביקה המשיך להעביר את השנתיים בין הבית, לפעילות לשחרור בנו, לשירות מילואים. "כשהארץ רעדה אם יש עסקה, הוא צץ עם האוטו", א' מספר. "אני אומר לעצמי 'אנחנו לא מצליחים להתרכז, אז מה הוא בא?'". צביקה מחייך "הבאתי ציוד".

ביום השחרור של איתן מהשבי הפלוגה הייתה ברמות נפתלי והוא כמובן בבסיס רעים בדרום, המתין לבנו. מי שלא היה בפעילות,צפה בהתרגשות בנעשה.

"פתחנו לפטופ וצפינו כמו במשחק כדורגל", א' מספר. "כשראינו את איתן הייתה צעקת 'יששש' כמו גול ניצחון בגמר ליגת האלופות. כולם היו על המסך".

היום, יותר מחודשיים אחרי השחרור, צביקה יכול לשתף במה שבנו עבר. כשנפגשו הראה לחבריו את הסרטון הראשון שהוכיח למשפחה שאיתן חי. סרטון שלוחמי השייטת מצאו בעזה.

"פה ראינו שיש לו שתי ידיים ושתי עיניים", צביקה מספר. "איתן נחטף ב-7 באוקטובר על ידי עזתים, שפתחו עליו ארגז כלי עבודה וממש חתכו את גבו. חששנו ממצבו וגם המודיעין לא ידע לספר. איתן חזר רזה, חלש, אבל בריא. תבינו, הוא היה בריון ואיבד 15 ק"ג של מסת שריר. עבר עינויים, אבל הוא חזק, אופטימי, לא הגיע למצב נפשי קשה".

היה בסכנת מוות?

"הצבא לא ידע היכן הוא מוחזק, אז איתן היה בטוח שימות בהפצצות. רוב הזמן הוחזק במרתפים ודירות ובניינים מסביבו קרסו. ברוך השם לא קרה דבר לשמיעה, לראיה כן, הוא עכשיו עם משקפיים. חזר מעט כבוי, שנתיים דיבר בלחש וגם כשחזר דיבר בלחש. למשל ביום הראשון, כשפגש את אחיו, הציע שייכנסו לחדר בבית החולים וידברו ואוטומטית התיישב על הרצפה, בישיבה מזרחית. התנהגות של ערבים. לאט לאט חזר לעצמו, חייך ובשבילנו, באיזה מקום, זה כמו להכירו מחדש".

איך הוא פיזית?

"היה זיהום ביד, בעיות במערכת העיכול וברוך השם את השלב הזה כמעט סיימנו. העיקר לראותו חוזר, כי הוא ג'וקר. הוא הצליח לברוח מבית החולים כשהיה בטיפולים. טיפס מעל גדר ויצא בכדי להסתובב ברחובות פתח תקווה. אמר 'הייתי בשבי, אז עוד אחד?'".

ע' התעניין אם איתן דובר ערבית. "כשנשבה אמר 'תפקידי לשרוד'", צביקה מספר. "עשה דיל עם שוביו 'אני אלמד ערבית, אתם תלמדו אנגלית'. היום הוא מאה אחוז ערבית. קריאה ודיבור בעגה עזתית. הוא כותב את זיכרונותיו בערבית".

הגדוד יסיים בתחילת 2026 סבב מילואים ובקיץ מתוכננים לוחודשיים נוספים, הפעם בדרום. "אמרתי לאשתי 'הלוואי שהייתי יכול להגיד 'לא הולך יותר'. לא מסוגל. אני בן 47 והיא יודעת שאם אשאר בבית והם יהיו במילואים, אשגע אותה עוד יותר". צביקה מסכים "עד מתי שיצטרכו, אתייצב".