"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
גדעון לוי על הערבייה שירקה וכיבתה חנוכיה: "היא רוזה פארקס הפלשתינית"
בטורו בעיתון "הארץ" כותב העיתונאי והפובליציסט גדעון לוי: "אין לי מושג מה הניע את האשה האמיצה לעשות כן, אבל קשה לחשוב על פעולת מחאה לא אלימה מרהיבה מזאת"
תיעוד מרתיח: ניגשת לחנוכייה ומכבה אותה. צילום: השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

גדעון לוי על הערבייה שירקה וכיבתה חנוכיה: "היא רוזה פארקס הפלשתינית"

בטורו בעיתון "הארץ" כותב העיתונאי והפובליציסט גדעון לוי: "אין לי מושג מה הניע את האשה האמיצה לעשות כן, אבל קשה לחשוב על פעולת מחאה לא אלימה מרהיבה מזאת"

,עודכן
0השמעה
[object Object]

לפני שלושה ימים פורסם תיעוד מרתיח של צעירה מוסלמית, עטויית חיג'אב, כשהיא יורקת על חנוכיה ומכבה אותה בנשיפה בקניון ויצמן בתל אביב.

עוברת אורח מכבה את נרות החנוכייה בקניון וויצמן סיטי// השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

טור בעיתון "הארץ" של העיתונאי והפובליציסט גדעון לוי, הרחיק לכת עד כדי הגדרת הצעירה המוסלמית כ"רוזה פארקס הפלשתינית".

"גיבורת חג החנוכה שלי השנה היא אשה אלמונית בשחורים. חיג'אב לראשה, ארנק לזרועה וסלולרי בידה השנייה, היא ניגשה ביום רביעי שעבר, נר רביעי של חנוכה, לחנוכייה בקניון ויצמן בתל אביב וכיבתה את הנרות בפו אחד. בן זוגה מחא לה כפיים. אחר כך חזרה האשה: הַשָמש עוד בער והיא כיבתה גם אותו. האשה הזאת היא רוזה פארקס הפלשתינית. הסרטון שתיעד את מחאתה עלה בסוף השבוע לרשתות". כך פתח לוי ברשימתו.

לוי המשיך ואף שירבב את שמו של ינון מגל לטקסט: "כל שורפי הקוראנים במסגדים בגדה חופשיים, והאשה הזאת תיעצר. בשעת כתיבת שורות אלו, המצוד המשטרתי בעיצומו. עד צאת השבת או לכל המאוחר עד צאת החנוכה, האשה תיעצר, משפט הראווה כבר בדרך, גם אם ינון מגל פסימי: "יתפסו אותה, יצלמו אותה ליד דגל ישראל, יביאו אותה להארכת מעצר והשופט ישחרר אותה הביתה".

העיתונאי גדעון לוי,צילום: קוקו

"מותר למחות, מותר לקלקל"

"לא יפה לכבות נרות של חנוכה", המשיך לוי. "אין לי מושג מה הניע את האשה האמיצה לעשות כן, אבל קשה לחשוב על פעולת מחאה לא אלימה מרהיבה מזאת. את החג שהיהודים חוגגים לרגל ניצחון מרד החשמונאים נגד הכובש היווני, מותר לשבש.

"בחג שבו היהודים שרים: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש", מותר למחות. בחג שבו היהודים שרים: "בגיל ובשמחה ממלאים את לבנו, לילה ויום סביבוננו ייסוב, סופגניות נאכל בם לרוב", מותר לקלקל. ומעל לכל, בחג שבו היהודים שרים בלי בושה: "לעת תכין מטבח, מצר המנבח", שפירושו: כשתבוא העת שאלוהים יעשה טבח, מכל שונאינו המנבחים עלינו ככלבים - מותר להתקומם".

"מותר לפלשתינית ישראלית לחשוב שאת החגיגה הזאת צריך להשבית בפעולת מחאה אישית: לכבות את הנרות בקניון. בזמן שאחיה ואולי גם בני משפחתה - ביפו למשל אין משפחה אחת שאין לה קרובים בעזה - טובעים בבוץ, קופאים בקור וכלבים רעבים ממשיכים לנבור בגופות קרוביהם הלכודות, היהודים לא יחגגו כאן כאילו כלום לא קרה. מישהו צריך להזכיר להם שבעזה המלחמה לא נגמרה וסבלה רק מתעצם. מישהו צריך להזכיר לישראלים שכשהם מתפוצצים מסופגניות מפונפנות, בעזה יש עדיין רעבים ללחם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו