נהג מגיע עם כיסא הגלגלים שלו למרכז הקניות, מחפש את מקום החניה המיוחד שמיועד לו - והוא תפוס. שוב. הוא מסתובב, מחפש, ולבסוף עומד בפני דילמה כואבת: להסתכן בנסיעה עם כיסא הגלגלים בכביש, או פשוט לוותר ולחזור הביתה. זו המציאות היומיומית של נהגים עם מוגבלויות בישראל, והנתונים ממחישים עד כמה מדובר בבעיה רחבת היקף.
בשנת 2024 רשמו פקחי עיריית ירושלים 11,623 דוחות לנהגים שחנו בחניה השמורה לאדם עם מוגבלות - המספר הגבוה ביותר בישראל. בחמש השנים האחרונות נרשמו בעיר כ-40 אלף דוחות בגין חניה אסורה בחניות נכים, כך עולה מנתוני עמותת אור ירוק.
תל אביב-יפו מדורגת במקום השני עם 7,376 דוחות בשנת 2024 וכ-20 אלף דוחות בחמש השנים האחרונות. בראשון לציון נרשמו 5,175 דוחות השנה וכ-11,500 בחמש השנים האחרונות. בהוד השרון נרשמו 3,615 דוחות בשנת 2024 וכ-5,000 בחמש השנים האחרונות, ובגבעתיים 2,831 דוחות השנה וכ-8,500 בחמש השנים האחרונות.
סכנה ממשית לאנשים עם מוגבלות
מעבר למעשה הלא מוסרי שבחניה במקום השמור לאדם עם מוגבלות, מדובר בפעולה שמסכנת בפועל את חייו. מקומות החניה הייעודיים ממוקמים בסמוך למדרכה ונועדו לאפשר ירידה בטוחה מהרכב ועלייה נוחה למדרכה באמצעות כיסא גלגלים או מעלון.
במקרים רבים, המדרכה בסמוך לחניית נכים כוללת הנמכה ייעודית, שנועדה לאפשר מעבר בטוח ולמנוע כניסה לנתיב הנסיעה. כאשר החניה תפוסה, אדם עם מוגבלות עלול להיאלץ לרדת לכביש, להיחשף לתנועה ולסכן את עצמו.
הסדרת תג חניה לנכה מעוגנת בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993. עם זאת, בשנים האחרונות חל גידול חד במספר הזכאים לתגי נכה, תהליך שמשפיע ישירות על היכולת של נכים הזקוקים לכך באמת למצוא חניה נגישה.
יותר תגי נכה - פחות נגישות
נכון לסוף 2024 היו בישראל כ-434 אלף נכים הזכאים לתג חניה, ולצדם כ-652 אלף כלי רכב הזכאים לתג - נתון המשקף מקרים שבהם יותר מרכב אחד משויך לאותו זכאי. מדובר בכ-18% מכלל מצבת כלי הרכב הפרטיים בישראל.
גורמי מקצוע מסכימים כי מספרים אלו אינם משקפים בהכרח את אוכלוסיית הנכים שלשמה נועד החוק במקור. הליכי בדיקה מקילים הובילו, לטענתם, להתרחבות ההכרה בזכאות לתג נכה גם בקרב מי שאינם זקוקים בפועל להסדרי נגישות ייעודיים.
על פי התקנות, במקומות חניה ציבוריים יש להקצות עד 2% ממקומות החניה לרכבים הנושאים תג נכה. בפועל, כאשר שיעור כלי הרכב עם תג נכה עומד על כ-18%, נכים רבים הזקוקים לחניה נגישה מתקשים למצוא מקום פנוי, משום שהחניות נתפסות לעיתים בידי נהגים שאינם זקוקים להן בפועל.
בנוסף, החוק מאפשר לרכבים הנושאים תג נכה לחנות גם במקומות שבהם החניה אסורה, כאשר אין חלופה אחרת. תופעה זו הולכת ומתרחבת, ולעיתים אף גורמת לחסימת מעברים במדרכות, באופן שפוגע בנכים אחרים. הקצאה קבועה של חניות סמוך לבתי מגורים, המשמשות בפועל רק חלק קטן מהיום, מצמצמת אף היא את היצע החניה במרחב הציבורי.
עיקר הגידול במספר תגי הנכה נובע מתגים שאושרו על ידי רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. בשנים 2020-2024 אושרו למעלה מ-80% מהתגים על ידי הרשות. במשרד האוצר מבקשים להעביר את האחריות לאישור תגי נכה לביטוח הלאומי, למשרד העבודה ולמשרד הביטחון במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2026.
עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, מסכם: "נהגים עם צרכים מיוחדים נאלצים לוותר על פעולות פשוטות כמו קניות, בילוי או מפגש עם חברים, כי הם יודעים שמקום החניה השמור להם יהיה תפוס. כשנהג תופס חניה שמיועדת לאדם עם מוגבלות, הוא לא רק תופס מקום - הוא מונע ממנו לנהל אורח חיים רגיל. זו תופעה לא חברתית שחייבים להוקיע באמצעות חינוך, הסברה ואכיפה קשה וחסרת פשרות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)