החיפוש הרוחני, הגיור ו-7.10: כך נולדה שליחה פרו־ישראלית

מליסה ברנסון, אמריקנית בת 56, מייסדת ארגון Heroes for Israel Project, התיישבה בלובי של מלון בירושלים עם חיוך רחב ושמחת חיים שקשה להתעלם ממנה. במהלך שיחה עם מערכת "היום" לא חדלה מלדבר על כמה הישראלים נחמדים אליה, כמה חמים ומקבלים. “באמת, כולם פה מדהימים” אמרה וצחקה, “חוץ ממקרה אחד”.

ארוכה הדרך הביתה: מעקב אחר שיקום יישובי העוטף

היא התקשתה להבין איך משלמים על אוטובוס בירושלים. “ברכבת הקלה וברכבת ישראל הבנתי מיד איך זה עובד” סיפרה, “אבל באוטובוסים הסתבכתי”. החיוך לא נעלם גם כשסיפרה שקיבלה דו״ח. מאה שקלים. “לא הרבה כסף”, היא אומרת, “אבל זה עדיין הפתיע אותי”.

חיזוק קווי הגנה בישראל

כך נראית הפגישה הראשונה עם ברנסון. מאחורי החיוך והקלילות עומד סיפור אישי ארוך, שהוביל אותה מקתוליות אמריקנית צעירה - דרך חיפוש רוחני עמוק - להקמת ארגון שמבקש לחזק את קווי ההגנה האזרחיים של מדינת ישראל.

ברנסון גדלה כקתולית בארצות הברית. הקשר הראשון שלה ליהדות לא נולד מתוך פוליטיקה או לימודים, אלא דרך מערכת יחסים צעירה. חבר משותף סיפר לה יום אחד שהבחור שעליו היא דלוקה הוא יהודי. כששאלה אותו על כך, הוא כעס מאוד. “הוא ממש נעלב שסיפרו לי”, היא נזכרה. “אני בכלל לא הבנתי מה הבעיה”.

בבית, הסיפור עבר בשקט. “אבא שלי אמר לי שזו פשוט דת אחרת וזהו”. אבל מבחינתה, משהו נפתח. לראשונה היא נחשפה גם לאמירות אנטישמיות ישנות, כאלה שמעולם לא שמעה קודם. “זה בלבל אותי”, אמרה. “לא הבנתי למה זה בכלל משנה”.

"זה זיעזע אותי"

הרגע המשמעותי הבא הגיע באוניברסיטה. במהלך אחד הקורסים נאמר לה לראשונה שישו היה יהודי. “זה זעזע אותי”, היא מודה. “גדלתי על סיפורים ועל תנ״ך לילדים, אבל אף אחד אף פעם לא אמר לי את זה”. ההלם הזה הוביל אותה לחקירה. “אמרו לנו לחקור על ישו, אז חקרתי. החקירה הובילה אותי ליהדות”. זה לא היה מעבר חד או הצהרה דרמטית, אלא תהליך ארוך, אינטלקטואלי ורוחני, היא אמרה: “ככל שלמדתי יותר, הבנתי שמה שאני מחפשת נמצא שם”.

את הגיור עצמה עשתה עוד בחייה של אמה בשנת 2023. רק שנים לאחר מכן, בגיל 51, אחרי פטירתה של אמה, הגיע גילוי שטלטל אותה מחדש. במהלך בירור שורשי המשפחה התברר לה כי היא מגיעה ממשפחה יהודית במקור, מבלי שבני המשפחה עצמם ידעו זאת. “זה היה רגע מצמרר”, סיפרה. “פתאום כל החיבור שלי ליהדות קיבל צבע אחר לגמרי. לא רק בחירה, אלא גם שורש”.

אירועי 7 באוקטובר היו עבורה נקודת מפנה. “זה לא היה עוד אירוע חדשותי”, אמרה. “זה היה רגע שבו הבנתי שאי אפשר להישאר בצד”. הקשר שלה לישראל, לדבריה, הוא גם רגשי וגם היסטורי. ברנסון מאמינה שלישראל יש זכות היסטורית ביהודה ושומרון, ורואה בעזה זירה ביטחונית מורכבת שנכפתה על המדינה. אך מעל לכל, היא מדברת על האנשים. “כיתות הכוננות הן קו ההגנה הראשון של ישראל”, אמרה. “אם לא נחזק אותן, לא נהיה מוכנים”.

גיבורים של ישראל

מתוך ההבנה הזו נולד Heroes for Israel Project, ארגון אמריקני ללא מטרות רווח, שמבקש לתרגם סולידריות לפעולה. רוב פעילות הארגון מתמקדת בגיוס כספים לטובת חיזוק כיתות הכוננות בשטח. הכספים מיועדים למימון אימונים מקצועיים, רכישת מצלמות ואמצעי תצפית, ציוד מיגון, ערכות עזרה ראשונה וציוד חיוני נוסף, וכן לשדרוג תשתיות ביטחוניות בסיסיות ביישובים ובקהילות הסמוכות לגבולות. מבחינת ברנסון, כיתות הכוננות הן קו ההגנה הראשון של המדינה, וההשקעה בהן אינה מותרות אלא צורך ביטחוני מיידי.

לצד האהבה הגדולה לישראל, ברנסון לא חוסכת ביקורת מהמערכת הפוליטית. “אני באמת לא מבינה איך 120 חברי כנסת לא מצליחים להקשיב אחד לשני ולשתף פעולה. רואים את זה בחוץ”. לדבריה, הפילוג הפנימי שידר חולשה גם לאויבים. “אני אומרת לאמריקנים כל הזמן, אנחנו צריכים להיות עם אחד. כי בסוף, הראשונים שמותקפים הם היהודים. תמיד”.

גם על המתרחש באוניברסיטאות בארצות הברית הייתה לה עמדה ברורה. “הצעירים הם אנשים טובים”, הדגישה. “הם רוצים שוויון, הם מקבלים את כולם, הם אוהבים את כולם”. הבעיה, לדבריה, אינה בהם אלא במערכת שמעליהם. “יש מרצים וגורמים זרים שמתערבים, שמכניסים שנאה וגזענות במסווה של צדק”.

ברנסון לא רואה בעצמה פוליטיקאית. היא רואה את עצמה כמי שפועלת, מי שמחברת, מי שמחזקת. אולי זו הסיבה שגם דו״ח קטן באוטובוס ירושלמי לא הצליח להוריד לה את החיוך. “אני כאן כי זה הבית של העם שלי” אמרה, “ואם זה הבית, צריך לשמור עליו״.