עסקת ישראל-מצרים: לשמור את הגז מחוץ למתחים הפוליטיים

ממשלת ישראל הודיעה שלשום (רביעי) על אישור העסקה למכירת גז למצרים, הגדולה בתולדות המדינה, ששוויה נאמד בכ-112 מיליארד שקלים ותתפרס על פני העשור וחצי הקרובים. האישור הגיע ארבעה חודשים לאחר חתימת מזכר ההבנות, שבמהלכם הופעלו על מקבלי ההחלטות בירושלים לחצים סותרים - של ארה"ב ומצרים מצד אחד, ושל משרדי האוצר והאנרגיה בישראל מהצד השני - שעיכבו את אישורה.

בהתעלם מהמחלוקות בישראל סביב כמויות הגז שניתן לייצא תוך הגנה על ביטחונה האנרגטי, ועל תמחור הגז לשוק המקומי, אין ספק כי יחסי ישראל-מצרים יוצאים נשכרים מהעסקה.

השותפות האנרגטית הנוכחית בין המדינות החלה כבר ב-2018, עם חתימת הסכם לייצוא גז ישראלי ב-15 מיליארד דולר למשך עשר שנים, אשר יצא לפועל ב-2020. העסקה יצרה סינרגיה בין הצורך הישראלי בשוק שאליו תייצא את עודפי הגז, לבין תשתיות ההנזלה הייחודיות הקיימות במצרים, אשר מאפשרות לה למכור גז מונזל לשווקים נוספים ולהפוך למרכז אנרגיה אזורי.

בשנים האחרונות, הגז הישראלי מנותב ברובו להשלמת חוסרים במשק הגז המצרי. הגז קריטי למצרים לאור העובדה שהוא מהווה מקור להפקה של יותר מ-50% מהאנרגיה במדינה ולייצור של יותר מ-75% מהחשמל. צריכת החשמל במצרים, מדינה בת כ-118 מיליון תושבים, הוכפלה בשני העשורים האחרונים בשל ריבוי האוכלוסין, ומגיעה לשיאה בחודשי הקיץ.

למרות השפל ביחסים

השותפות הישראלית-מצרית מוסדה ב-2019 ב"פורום הגז של מזרח הים התיכון" (EMGF), שהפך לארגון אזורי בהובלת מצרים וישראל ובתמיכת ארה"ב והאיחוד האירופי, וחברות בו שמונה מדינות.

קשרי הגז הולידו לאורך השנים ביקורים הדדיים פומביים של שרי האנרגיה ממצרים ומישראל - מחזה נדיר אצל שתי מדינות שיחסיהן זכו לכינוי "שלום קר". למעשה, בשנים האחרונות מהווה הגז את רוב רובו של הסחר - ושל כלל הנורמליזציה הכלכלית - בין השתיים.

העסקה הנוכחית משדרגת את יחסי המדינות דווקא בתקופת שפל ביחסיהן, כאשר אין שגרירים באף אחת מהן. קידומה מעיד על הבגרות של שני הצדדים, שהצליחו לשמור את הגז מחוץ למתחים הפוליטיים שהתעוררו במלחמה ולהציב את האינטרסים המשותפים לפניהם.

קידום העסקה מחזק את מעמד שתי המדינות כמקור אנרגיה אמין ויציב בעיני חברות אנרגיה ושווקים בינלאומיים, ועשוי להוביל בהמשך לעסקאות ולהשקעות נוספות שיועילו לכלכלתן.

על שתי המדינות לשמור על הגז כמרכיב א-פוליטי ביחסיהן, כזה הנותר עוגן אסטרטגי יציב ומהימן גם בעיתות משבר כמו אלו שחווינו בשנתיים האחרונות. בה בעת, יש לקוות שהעסקה תסייע בשיקום קשרי האמון בין הממשלות, תסלול דרך להרחבת השותפות גם בממדים חיוניים נוספים ביחסי המדינות, ותבהיר לשני העמים את חשיבות הסכם השלום.

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב