800 ימים. זה הזמן שחלף מאז שסמ"ר רן גאוילי נחטף לעזה. הוא החטוף האחרון שנותר בשבי חמאס, והמשפחה במיתר לא מאבדת תקווה אפילו לרגע. "האמונה בחזרה של רן לא דעכה", אומרים ההורים טלי ואיציק. "אנחנו בטוחים שהוא עוד ישוב".
אם הלוחם החטוף: "קיימת בי התקווה הגדולה שננצח את המפלצות ללא מורא" // צילום תמונה: גדעון מרקוביץ'
סיפור הגבורה של רן התחיל בבוקר 7 באוקטובר. הוא שהה בביתו במיתר בחופשת מחלה, עם שבר בכתף ומיועד לניתוח יומיים לאחר מכן, אך לא היסס לרגע כשנפתחה המתקפה. "הוא יצא מהבית ביוזמתו, לבוש מדים ואפוד", מספר אביו איציק. "הוא לא היה נותן לחברים להילחם לבד".
רן נסע, הצטייד והמשיך לעוטף. הוא הצטרף לסא"ל גיא מדר, ויחד פעלו סמוך לקיבוץ עלומים. השניים עצרו בתחנת הדלק בצומת סעד, שם סייעו בפינוי והצלה של עשרות מניצולי מסיבת הנובה, תחת ירי וסכנת חיים.
חיסל 14 מחבלים - ונחטף
בדרכו לעלומים נקלע רן למארב כבד שכלל ירי RPG. הוא נפצע קשה בידו וברגלו, אך המשיך להילחם למרות הפציעה. הוא טיפל בעצמו באמצעות חוסם עורקים ותפס מחסה ליד עץ. למרות מצבו, חתר למגע וחיסל 14 מחבלים. רן שלח לחבריו הודעות התרעה ומיקום, והודעה האחרונה התקבלה סמוך לשעה 11:00. לאחר שאזלה לו התחמושת, הוא נחטף כשהוא פצוע קשה.
כעבור שבועיים קיבלה המשפחה את האישור הרשמי על החטיפה, לצד תמונה קשה שבה נראה רן מוטל על אופנוע בעזה, פצוע ושבוי בידי מחבלים. "אין שום אינדיקציה אחרת", אומרים ההורים. "לא מחטופים אחרים, לא מסיפורים. רני נחטף לבד".
הגבורה של רן לא התחילה ב-7 באוקטובר. היא התחילה שנים קודם, בגיל 18, בפציעה ששברה כל היגיון רפואי. בנפילה בתאונת נמר הוא שבר את עצם הירך - "אחת העצמות הכי קשות לשבירה", מספרת טלי - אבל פשוט קם ויצא מהנמר על הרגליים. בבית החולים אמר לאביו שמדובר ב"נקע קטן". אחרי ניתוח ארוך בישר הרופא: השיקום ייקח יותר משנה, ורן כבר לא יחזור להיות לוחם.
"אני ואיציק נשמנו לרווחה", מודה טלי. אבל אז רן פקח עיניים. "תקשיב טוב טוב", אמר לרופא, "אני תוך ארבעה חודשים חוזר לאותו מקום שהפסקתי, ואתה תחתום לי על זה". הרופא לא האמין. אלא שארבעה חודשים לאחר מכן, אחרי שעות על גבי שעות של פיזיותרפיה, הוא חזר לשירות. והרופא חתם. רן אף הספיק לסיים מסע כומתה של 60 ק"מ למרות הפציעה.
כשרן היה אומר משהו - הוא היה עושה. כך גם החלום להגיע ליחידת ימ"מ. "הוא עבר את השלב הראשון", מספרת האם. "בשלב השני אמרו שהוא צעיר מדי. והוא אמר לי: אמא, הכל בראש. אני אשיג מה שאני רוצה".
פרט מצמרר: בחודשים שקדמו לחטיפה, רן צפה בסדרה על השבויים הסורים. "הוא הכיר אותם בשמות", מתארת האם. אחיו שאל למה הוא רואה משהו כל כך עצוב, ורן ענה: "מה אתה מבין? אלה גיבורי ישראל!". המשפט הזה מקבל היום משמעות כמעט נבואית. הוא הכיר את הסיפורים והפך בעצמו לגיבור שמדינה שלמה מחכה לו.
"אין כסף"
את המאבק להחזרתו מנהלת המשפחה כמעט לבד. "אין כסף", הם אומרים. "מטה החטופים לא הצליח להמשיך לגייס כדי להמשיך את העצרת בכיכר, אז פתחנו אתמול גיוס המונים. זה לא הולך אלינו. זה נטו להמשיך את המאבק הציבורי". שינוי פורמט ההפגנות, המעבר לעצרות במוצאי שבת במיתר ובצומת הקשתות - כל אלה לא נבעו מבחירה אלא מכורח.
"החזרה של רני היא קונצנזוס, כולם יודעים שהוא צריך לחזור הביתה", אומרת המשפחה. "אנחנו צריכים את כולם כדי להבהיר לעולם שלא עוברים לשום שלב עד שרני חוזר".
והשלב הבא הוא מה שמפחיד אותם יותר מכל: המעבר ל"שלב ב'" בעסקה, בין אם בלחץ אמריקני ובין אם עקב שיקולים ביטחוניים. "יש חשש", מודה טלי. "מבינים שהג'יהאד וחמאס עובדים עלינו בעין, וגם על האמריקנים. עובדים על דונאלד טראמפ בעין. הם מושכים זמן. זה האינטרס שלהם. והעולם חייב להתעורר".
המשפחה לא מסתירה את הפחד מהתסריט שמרחף מעליהם מאז היום הראשון. הם שומעים הרבה את ההשוואה לרון ארד או הדר גולדין. "זה משהו שאנחנו חוששים ממנו בלי לרצות", אומרת טלי. "זה אוטומטי, זה פחד שקיים. אנחנו מכירים את ההיסטוריה".
יחד עם זאת, הם מדגישים שהטענה של חמאס וארגוני הג'יהאד שהם "לא יודעים איפה הוא" פשוט לא מתקבלת על הדעת. "מה, חטפו חתול וזרקו לתחתית פח זבל?", הם שואלים. "הוא שוטר על מדים, נלחם באמצע קרב. זה לא הגיוני שלא יודעים איפה הוא. אנחנו יודעים שמחביאים אותו, ומחביאים אותו טוב".
ומול הספק שמקנן, הם חוזרים על האמונה: "לא קיבלנו סימן שהוא בחיים מצה"ל וגם לא סימן שהוא לא. הוא לא נעלם".
רן, בחנוכה האחרון שהיה עם המשפחה, הוא עצמו והחיוך שלו, האלטרואיזם, הידע ההיסטורי וטוב הלב. "הוא אחד שאוהב אנשים, אחד שיוצא ראשון להגן ויוצא אחרון, המאסף של כולם", אומרים ההורים.
והיום, הם אומרים, תורנו להיות המאסף שלו. "אנחנו צריכים להתאחד במסר הזה. לא נוכל להשתקם - לא אנחנו כמשפחה ולא המדינה - עד שהמעגל הזה לא ייסגר. הוא יצא להגן עלינו, ועכשיו תורנו להגן עליו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו