עוד כשהיה בעזה, ידעו הוריו של שורד השבי איתן מור לספר שהוא וחברו, אליקים ליבמן ז"ל, ניסו במהלך שעות הבוקר, לאחר שהמחבלים הגיעו, לסייע ככל האפשר למבלים הנרדפים בנובה להימלט על נפשם. על פי עדותו של חברם, במסגרת אחת הפעולות האחרונות שעוד הספיקו לעשות, הסתירו בשטח גופה של אישה צעירה שנרצחה, כדי שהיא לא תחולל או תיחטף. בשלב מסוים, כשהתקרבו אליהם כמה מחבלים חמושים, התפזר הצוות, וכל אחד ברח לכיוון אחר. לשם הגיע קצה החוט שבו נאחזה המשפחה עד לא מכבר, עד שאיתן הגיע והשלים את הסיפור.
"ניסינו להזהיר אנשים ולמצוא דרך מילוט"
עכשיו, בפעם הראשונה, בריאיון למקור ראשון, מגולל איתן מור את הסיפור המלא: "היינו על טרקטורון יחד עם אלקנא פדרמן, קב"ט הנובה. רצינו להגיד לכולם לברוח. המחבלים השתלטו על כל הצירים הראשיים, אבל מימין לרחבה הייתה דרך עפר שדרכה עוד אפשר היה להימלט. אלקנא, אני ואליקיר" - כך, במלעיל, הוא מכנה את חבר הילדות האהוב שלו אליקים ליבמן - "אמרנו לאנשים להסתלק מהמקום כמה שיותר מהר. ואז אלקנא רצה לפנות פצועים, והוריד אותנו מהטרקטורון כדי שיהיה לו מקום. הוא נסע אל תוך התופת וקיבל כדור.
"רצתי עם משהו כמו שלושים איש, ובדרך כבר ראינו הרבה גופות. הגענו לאיזה קפל קרקע, התחבאנו, ומשם התקשרתי לדוד שלי וביקשתי שיזעיק את הצבא. עברו מעלינו מסוקים, ניסינו לנופף להם, אבל הם המשיכו. ראינו הרבה עזתים מגיעים בקבוצות, עם סכינים. 'בלתי מעורבים' שהחליטו להתערב", הוא מעיר בציניות. "ראינו משם שריפות, שמענו ירי. אמרתי לרום ברסלבסקי, שנחטף גם הוא, שראיתי גופות של בנות שאני רוצה לפנות.
"חזרנו לשטח המסיבה כדי לפנות גופות"
"חזרתי חזרה לשטח המסיבה - ורום בא איתי. בדרך אנחנו רואים אנשים גוססים ונופלים, ואי אפשר לעזור להם. אי אפשר לעשות כלום", משחזר איתן, והכאב נשמע בקולו גם עכשיו.
"פתאום מגיעים לכיווננו שלושה מחבלים עם וסטים, צועקים לנו בערבית לעצור. הם היו במרחק של 30 מטר. התחלנו לרוץ, והאמת שאין לי מושג איך נשארתי בחיים. הם ירו עלינו, והכדורים שרקו לי ליד הראש. הצלחנו להימלט מהם, אבל אחר כך תפסו אותנו 'בלתי מעורבים'", הוא חוזר על המונח שלמד לאחר ששב.
"תפסו אותי שמונה, חלק מהם ילדים, אולי בכיתה ג', בגובה כזה", הוא מראה עם היד. "היו להם סכינים, מסורים, פטישים. וכולם יחד מפוצצים אותי מכות, עם כל מה שיש להם. הצמידו אליי סכין, הייתי בטוח שאני הולך למות עכשיו. ואז הגדול מביניהם אומר לי באנגלית 'או שתמות עכשיו או שתבוא איתנו לעזה'.
"אחרי שעה בערך הגיע ג'יפ אפור, ולקחו אותי למקום ליד בית החולים האינדונזי. שם אני מחכה, לחוץ של החיים. כל המחשבות היו שכל החברים שלי בטח מתו. חשבתי אז שאני החטוף היחיד.
"אחרי יותר משעה ברכב, הגיע עז א־דין אל־חדאד", כיום ראש הזרוע הצבאית של חמאס. "הוא היה חבוש כובע, התחיל לדבר איתי בעברית. אמר 'אל תדאג, עוד שבועיים אתה יוצא מפה'. לקח ממני פרטים, את השם שלי, השם של אבא, תעודת זהות, מספר טלפון שלי, של אבא".
היה לך מושג מי הוא?
"לא. ככל שישבתי בעזה, הבנתי. בהמשך, בשנתיים שאחרי, ישבתי איתו עוד כמה פעמים. חשבו שהמדינה תתקפל בגלל כל החטופים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו