משפחות צעירות הצילו את השומרון: גרעין ההתיישבות ששינה את דעתו של רבין

1975, נר שמיני של חנוכה. לילה שחור עוטף את כבישי השומרון. גשם זלעפות שוטף את חבל הארץ ההררי.

השומרון של 1975 ברובו ריק מיהודים, נטול יישובים, ללא תשתיות וללא אור. על הכביש החשוך נוסעת שיירה ארוכה של משפחות צעירות, חברות גרעין התיישבות בשם אלון מורה, שעזבו בתים נוחים בערים ובמושבים מתוך אמונה עמוקה שהגיע הזמן לחדש את ההתיישבות היהודית בלב ההר.

עשרות כלי רכב עמוסים בתינוקות עטופים, תרמוסים, מזרנים וציוד בסיסי עושים את דרכם לעבר מחנה קדום - בסיס צבאי קטן ממערב לשכם שהוסב זמנית לקליטת הגרעין. רוחות עזות מכות בדפנות המכוניות, מים חודרים דרך החלונות. ואז, מתוך החשיכה, מגיחים כמה אופנועים ומצטרפים לשיירה.

"זו היתה תחושה כאילו מישהו שלח ליווי ממלכתי", נזכר ברגעים ההם בני קצובר, ממייסדי הגרעין. "כאילו ההיסטוריה עצמה עלתה על הכביש והצטרפה אלינו".

לפני העלייה למחנה קדום כבר התקיימו שבע עליות כושלות לסבסטיה - תחנת רכבת טורקית נטושה מדרום לשכם. בכל פעם עלו מאות אנשים, ובכל פעם הורתה הממשלה לפנותם. בניסיונות הראשונים המתיישבים עוד אמרו כי יתפנו מרצון, אך בפעם השמינית הודיעו שלא יעזבו, קצובר משחזר. "הפעם אמרנו שלא נלך בשקט".

ההיסטוריה השתנתה

אריאל שרון, יועצו לענייני ביטחון של רה"מ יצחק רבין, אמר לו אז שבניגוד לעבר, הפעם פינוי לא יהיה שקט. "שרון סיפר לי כיצד פניו של רבין איבדו צבע", משחזר קצובר. "הוא הבין שאם ינסה לפנות אלפי אנשים, נשים וילדים, זה עלול להיגמר רע מאוד".

רבין שלח את שר הביטחון שמעון פרס לשאת ולתת עם הגרעין. לאחר דיון לילי ארוך, שבו הובעה דרישה חד־משמעית להתיישב בשומרון, חזרו נציגי הגרעין לסבסטיה. קצובר נעמד מול אלפי אנשים, לקח מגפון ואמר: "ניצחנו". השמחה שפרצה שם היתה עצומה. זה היה הרגע שבו נולד המושג שהפך למיתוס: פשרת סבסטיה.

במחנה קדום קיבלו המשפחות חדרים. "קיבלנו חדר בגודל 5X3 מ'", נזכרת ברכה מלצר, אם לשלושה, שהיתה בשיירה. "היום זה נשמע מצחיק, אבל אז זה היה נראה לנו גדול". חברי הגרעין פרסו מזרנים על הרצפה, אך מפקד המחנה לא ראה זאת בעין יפה. "הוא שלח חייל להביא מיטות", היא מספרת, "ובהמשך אמר שבבוקר הוא מכין לילדות דייסה". מלצר נזכרת בשיחה עם אמה מהטלפון הציבורי: "היא אמרה לי, 'מה אתם עושים שם? תחזרו הביתה'. אבל היינו בהיי של התיישבות".

בשבוע שעבר, 50 שנה אחרי אותו לילה גשום, חזרו המתיישבים למחנה קדום. חלקם הביאו איתם ילדים, חלקם נכדים ונינים. הם רצו להראות לדורות הבאים את נקודת ההתחלה. אבל המחנה כיום שונה לחלוטין: בסיס צבאי מודרני, נקי. "לא הצלחנו לזהות כמעט כלום", אמרו המשתתפים. כדי להתמצא, הכינו מפה מיוחדת, כמו מפת אוצר, שבה סומנו המקומות שבהם התגוררו המשפחות. כך יצאו כולם למסע. "זה היה ממש חפש את המטמון", סיפרו. "רק שהמטמון היה חדר של 4X4, שבו גרו שתי משפחות יחד".

"גוש אמונים נתן תקווה ורוח לעם ישראל שאפשר להיות עם שמחובר לשורשים ולמולדת שלו, שאפשר להיות עם בריא", אמר ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. "הם חלוצים שהרימו את העם על כתפיהם".

"כשאתה רואה את המחנה כיום, אתה מבין כמה מעט היה כאן", אמר קצובר ביום הסיור, "וכמה רצון היה כאן. היו כאן גנרטור רועש, מזרנים על הרצפה, מים קרים, אנשים צעירים עם לב ענק. משם הכל התחיל".

ב־22 בחודש תערוך המועצה האזורית שומרון אירוע לאומי במלאת 50 שנה להתיישבות באזור. האירוע יתקיים בהיכל התרבות באריאל.