על רקע גל הפשיעה הגואה במגזר הבדואי, מתריע היום (רביעי) ראש מועצת נווה מדבר, סא״ל (מיל’) סלאמה עדיסאן, מפני היסודות הלקויים במערך החינוך בחברה הבדואית, לדבריו הם מהווים את התשתית למציאות החברתית והבטיחותית הקשה בדרום.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בשטח במהלך מבצע "סדר חדש" בנגב // דוברות המשטרה
״לידיעת השר בן גביר, יש כאן שטח אקס־טריטוריאלי בתוך המדינה. המדינה עוצמת עיניים וההפקרות חוגגת. 95% מהפעוטות שחיים כאן עונים להגדרה של ילדים בסיכון״, הוא מסביר.
6,300 פעוטות אבל מעון יחיד שמספק מענה בכל האיזור ומונה 19 ילדים.
מועצה אזורית נווה מדבר החלה בחודשים האחרונים בתהליך להקמת ארבעה מעונות יום לגילי 0–3. תחת המועצה פועלים ארבעה יישובים מוכרים ובהם כ-12 אלף תושבים, אך המועצה מעניקה שירותי רווחה וחינוך לכ-60 אלף תושבים נוספים מהפזורה, החיים מעבר לקו הכחול, וזאת כיוון שהמועצה מספקת מענה לתושבי הפזורןת הסמוכות לה בהיעדר גורם שאמון עליהן.
בתחום החינוך שם עדיסאן דגש על שני נושאים מרכזיים: חיזוק לימודי העברית והקמת מסגרות לפעוטות. אולם המציאות רחוקה מלהיות בסיסית או תקינה. נתוני אגף החינוך של המועצה חושפים תמונה עגומה: בשטח המועצה חיים כ-6,300 פעוטות בגילי 0–3, אך פועל רק מעון יום אחד שמשרת 19 פעוטות בלבד – כ-0.0003%. כ-300 נוספים נמצאים במשפחתונים, שרמת הפיקוח עליהם נמוכה עד אפסית.
כלומר, רוב מוחלט של הפעוטות מוסללים לגדול ללא מסגרת חינוכית מפוקחת, ובכך חשופים לסיכונים התפתחותיים, בריאותיים וחינוכיים. הגיל הרך, הנחשב קריטי לרכישת מיומנויות בסיסיות, הופך במרחב זה לשלב שבו העיכוב ההתפתחותי כמעט בלתי נמנע. גם תשתיות בסיסיות, כגון פארקים או מרחבי משחק- כמעט שאינן קיימות.
במועצה מתכננים להקים שלושה מעונות נוספים בטווח המידי, במטרה שכל יישוב במועצה יפעיל לפחות מעון אחד. במקביל, יוקם צוות הסברה שיפעל ביישובים וינסה להתמודד עם פער תרבותי משמעותי: חוסר היכרות של הורים צעירים עם מסגרות חינוכיות לפעוטות.
גורמי מקצוע המלווים את הקמת המעונות מתארים זאת כ״מציאות אנומלית״ של היעדר בסיס חינוכי, המייצר פערים רחבים, רפואיים, קוגניטיביים, חינוכיים ומנטליים בקרב החברה הבדואית.
עדיסאן, שנבחר לראשות המועצה לפני שנתיים, נשמע נחוש אך גם מתוסכל: ״אני שואל איפה המדינה. מה זו עצימת העיניים הזו? במציאות הזו, כל הפעוטות החיים כאן הם בסיכון, לידיעת השר בן גביר. אם אתה רוצה לתקן, תבין איפה הבסיס".
לדבריו, ההיעדרות הממשלתית אינה רק מחדל חינוכי אלא יצירת קרקע לפשיעה, הזנחה וחוסר הזדמנות בסיסית לתינוקות שנולדים לתוך נגב חסר תשתיות:
״אתם מתפלאים שיש כאן שטח אקס־טריטוריאלי בלב ליבה של המדינה? המדינה מפקירה, אין מילה אחרת. מה אתם מצפים מילד שמתחיל את חייו בצורה כל כך עקומה?״
עדיסאן מבטיח כי לא יירתע מהמשימה: ״לא באתי לחמם את הכיסא. באתי לעבוד ולשנות מציאות. כל חיי שירתתי את המדינה כלוחם ואני מוכן למאבק הזה. אני מקווה שהמדינה תירתם בכל כוחה כי אחרת המסלול הוא חד־כיווני ורע״.
אבי בן זיקרי, יועץ רווחה לרשות: "מדובר במספרים הזויים שהם פני מראה את המציאות הבלתי אפשרית בנגב, שהולך לאיבוד"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו