"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הסבא שמעניק לילדים בסיכון תחושה של בית, רחוק מהבית
עוזר לייפר בן ה-73 הוא פנסיונר של מד"א המכהן כיו"ר ועד העובדים • את זמנו הוא ממלא פעם בשבוע בכפר לילדים בסיכון בערד, שם הוא מסייע להם לתפעל עגלת קפה
עוזר לייפר בעגלת הקפה. צילום: כפרי הילדים אס או אס

הסבא שמעניק לילדים בסיכון תחושה של בית, רחוק מהבית

עוזר לייפר בן ה-73 הוא פנסיונר של מד"א המכהן כיו"ר ועד העובדים • את זמנו הוא ממלא פעם בשבוע בכפר לילדים בסיכון בערד, שם הוא מסייע להם לתפעל עגלת קפה

מערכת היום
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

במבט ראשון נדמה שמדובר בסך הכול בעגלת קפה פשוטה בחצר כפר הילדים "נרדים" בערד של עמותת "SOS כפרי ילדים".

אבל מי שמתקרב מגלה, שמאחורי הדוכן הזה מסתתר מפגש יוצא דופן בין דורות ובעיקר, אדם אחד שהפך את המקום לתחושת בית עבור עשרות ילדים בסיכון. תכירו את עוזר לייפר, בן 73, מנס ציונה, שמכהן גם בתפקיד יו"ר ארגון עובדי מד"א.

לייפר, ששירת עשרות שנים בתפקידי שטח וניהול במד"א, יכול היה לפרוש בשקט. אבל דווקא בתקופת הקורונה, כשחיפש איך הוא יכול להתנדב, הוא מצא את עצמו בכפר הדרומי ומאז לא עזב.

היום הוא מגיע מדי שבוע לכפר, מתניע את מכונת הקפה ומחכה לילדים. לא בשביל הכוס שהוא מוזג להם, אלא בשביל הרגע שבו הם עומדים מהצד השני של הדלפק.

"אני לא בא לחנך, לא מטיף ולא עושה טובה," הוא אומר בחיוך, "אני רק רוצה לראות ילדים מחייכים. שירגישו שמישהו מאמין בהם. זה כל הסיפור מבחינתי".

העבודה בעגלת הקפה מתופעלת על ידי בני נוער מהכפר, בגילאי 15 ומעלה. הם אלה שמכינים את האוכל, מפעילים את מכונת הקפה, מחלקים תפקידים ומקבלים את פני החברים שלהם. אבל עבור לייפר, לא מדובר בעסק, וגם לא בפעילות חברתית. זו דרך להעביר מסר בלי מילים: "הם מסוגלים. יש להם מקום בעולם. הם חשובים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...