תור להמתת חסד ואונס מחריד: סיפור אהבה יוצא הדופן של ליאן ואבישי

יש סיפורי אהבה שמזכירים לנו למה כדאי להאמין. סיפורים שנולדים מתוך החושך ומוכיחים שאפילו כשהכול נראה אבוד, האור עדיין יכול למצוא את דרכו פנימה. זה הסיפור של אבישי בן שמעון וליאן סטרון - בני הזוג ששברו את הכללים של הגורל והחליטו לכתוב את ההמשך בעצמם. לפני שמונה שנים, כשאבישי בן שמעון היה בן 20, הוא עמד בפני ההחלטה הכי קשה בחייו. "הייתי בתוך בור שחור", הוא משחזר. "הרגשתי שאין משמעות ושאני לא רוצה לקום בבוקר. היום והלילה היו אצלי הפוכים. הייתי ישן ביום וער בלילה. השמש סימלה עבורי את זה שיש חיים בחוץ - אנשים הולכים לעבוד, ללמוד, ולי לא היה את זה".

אבישי, המתמודד עם סוג נדיר של מחלת ניוון שרירים, נולד בריא - רץ, קפץ, עשה הכול. "אמא שלי התחילה לשים לב שאני קצת נחלש, מבקש שירימו אותי כל הזמן, ויש לי איזו צליעה מוזרה. אמרו משהו לא בסדר, זה לא הילד, הוא היה רץ כל הזמן". המחלה גזלה ממנו יכולות בסיסיות. בין גיל 12 ל-19 הוא לא יכול היה להוציא קול מהפה. "הייתי פשוט כותב בטלפון או רק מזיז את השפתיים. בתקופה הזאת פיתחתי את הדיכאונות הראשונים שלי". הדיכאונות הלכו והעמיקו, עד שהגיע לנקודה שבה החליט: הוא רוצה לשים קץ לחייו. אבישי הגיש את כל המסמכים הנדרשים לארגון שמבצע המתת חסד בשווייץ. "כבר נקבע לי תור להליך. ההורים לא האמינו שאעשה את זה, אבל אני הייתי רציני", הוא נזכר בכאב.

ארבעה חודשים. זה כל מה שנשאר לפני שאבישי היה אמור לטוס לשווייץ ולסיים את חייו. אבל אז, דווקא אז, משהו השתנה. "אח שלי פסיכולוג, והוא ביקש שאפגוש את חבר שלו, שהוא גם פסיכולוג, לפני שאני עובר את ההמתת חסד", הוא מספר. "הסכמתי, ואותו מטפל הזכיר לי את כל החלומות שרציתי להגשים ולא הגשמתי". באותן פגישות, המטפל לא ניסה לשכנע אותו שהחיים יפים. במקום זה, הוא העלה שוב את מה שאבישי כמעט שכח - את החלומות שלו, את הדברים שהוא רצה להיות ולעשות. "לאט־לאט התחלתי להרגיש ששווה לחיות, ואחרי חודש בטיפול ביטלתי את התור בשווייץ". אבל אבישי מדגיש שזה לא היה קסם של רגע. "זה לא קורה ביום אחד. זו עבודה של שנים, עבודה שעד היום, ועבודה שאצטרך לעשות גם עוד 30-40 שנה קדימה, בתקווה שאהיה פה".

באותה תקופה, ברחוב אחר, בחיים אחרים, ליאן סטרון התמודדה עם החושך שלה. "עברתי אונס על ידי החבר הכי טוב שלי. היינו חברים הכי טובים חמש שנים, ברמה של אח שלי". ליאן מגוללת את הסיפור הטראומתי. "עזרתי לו לעבור דירה. לאחר מכן הלכתי לישון, והתעוררתי כשהוא מעליי. קפאתי ולא הייתי מסוגלת לדבר ולעשות שום דבר". החשוד אפילו הודה במעשה. "יש הקלטה של 12 דקות, שהוא אומר 'אני אנסתי אותך, מגיע לי להיכנס לכלא, אני אשם'". אבל בסוף הכול התמוטט. "זה נסגר בעסקת טיעון אחרי תקופה ארוכה של בתי משפט. הם בחרו לאשר את זה ולתת לו תשעה חודשי עבודת שירות - והיום הוא מטייל באפליקציות בבאמבל, בטינדר, בכיף שלו".

מחושך לאור

אבישי, שהחליט לנסות לשקם את חייו, מצא דרך להביע את עצמו ברשת. "הבנתי שבפלטפורמה הזו אני יכול להביא לידי ביטוי את הקול וההומור שלי", הוא מספר. "אני מעלה סרטונים שאני צוחק בהם על המחלה ועל האתגרים שאני מתמודד איתם". באחד הימים הוא העלה סרטון עם הומור שחור. "העליתי סרטון שבו אני עונה על שאלות טיפשיות שאנשים שואלים אותי. למשל, איך אני הולך לישון - אמרתי בצחוק שמגיע רופא שמרדים אותי. איך אני עושה קעקועים - אמרתי שאני לא כמוכם, הולך לדיזנגוף להתקעקע". ליאן נתקלה באותו סרטון ומשהו בו דיבר אליה. "חשבתי לעצמי שזה בדיוק ההומור שלי. הומור שלא כולם מבינים אותו". היא צפתה בסרטונים נוספים, קראה את הדברים שהוא כתב ומשם הכל התגלגל. 

אבישי רצה לשלוח לה הודעה, אבל הביע פחד. "ראיתי את התמונה שלה ואמרתי לעצמי, וואו, היא ממש יפה ומיוחדת, מי אני לידה?", אבל אז ליאן העלתה סטורי על בן דוד שלה, הכדורגלן תאי ברבו. "הגבתי לה לסטורי וביקשתי שתסדר לי חולצה של תאי לאוסף חולצות הכדורגל שלי. אחר כך התכתבנו ברצף חמש שעות". ליאן ציינה כי לא חיפשה זוגיות באותו שלב. "הייתי בדיוק אחרי פרידה. אבל אבישי מאוד סקרן אותי והרגשתי שאני רוצה להכיר את הבן אדם. קבענו להיפגש לדייט, ומהרגע שנפגשנו היה בינינו חיבור מטורף".

הם קבעו להיפגש במסעדת לנדוור, שם עלו החששות של אבישי. "הוא פחד שאני לא אשמע אותו או שיהיה רעש", ליאן נזכרת. השיחה זרמה, והם התחברו. ואז, באיזשהו רגע טבעי, קרה משהו שאבישי לא ישכח לעולם. "באיזה שלב חיבקתי אותו והבנתי שהוא לא יכול לחבק אותי חזרה", ליאן מספרת. הידיים שלו לא ציותו. אז היא עשתה משהו שאף אחד לא עשה לפניה. "הרמתי לו את הידיים ושמתי אותן על הגב שלי, והוא חיבק אותי. והוא אמר לי שאף אחד לא עשה את זה בחיים". עבור אבישי, זה היה הרגע. "היא פשוט תפסה לי את הידיים ושמה אותן עליה. זה היה מדהים, זה אחד מהרגעים שהבנתי - וואי, היא נורא רואה אותי".

ליאן הבינה מהר מאוד שזה שונה ממה שהכירה עד עכשיו. "אחרי איזה חודש בערך הבנתי שהוא בעלי לעתיד". זמן קצר יחסית, אבל החיבור היה חזק. אבישי מסביר: "זה נבנה לאט לאט, והבנו שאנחנו לא יכולים להפסיק להיפגש. באיזשהו שלב אמרתי, ליאן, אנחנו צריכים קצת להתגעגע". אבל זה לא עבד. "הבנו שמאוד מאוד קשה לנו בנפרד, ובאמת זאת הייתה הנקודה שאנחנו רוצים לחיות ביחד כל החיים". ליאן מסבירה למה דווקא הוא. "דיברתי איתו והוא היה קודם כל האדם הכי אופטימי שפגשתי והכי אור גדול בחיים, ואני הייתי צריכה אור בחיים".

החלום שהתגשם

בנובמבר האחרון, אבישי וליאן עמדו מתחת לחופה. אותם חיים שאבישי רצה לסיים לפני שמונה שנים הפכו לסיפור של אהבה, חוזק ותחייה. החתונה הייתה רגע של ניצחון - לא רק על המחלה או על הטראומה, אלא על כל מי שניסה לשכנע אותם שזה לא אמיתי. "יש את האחוז הקטן הזה של האנשים שבאים ואומרים 'זה שקר, זו לא באמת זוגיות'", אבישי מסביר את הספקנות שמתעוררת בקרב הסובבים. "אנחנו חיים פה בדירת ארבעה חדרים שכורה, ביטוח לאומי לא עושה אנשים עשירים. באמת שאנחנו חיים הכי בצניעות שאפשר, ואין לנו יותר מדי כסף. אני מאמין שאם ליאן הייתה רוצה למצוא מישהו עם הרבה כסף, היא הייתה מוצאת מישהו עם הרבה יותר כסף ממני".

השניים כיום מתגוררים ביחד בחולון וחולמים להקים משפחה. "אנחנו מאמינים שאנחנו נהיה הורים טובים", אבישי סיפר בהתרגשות. אך יודע שמדובר באתגר עבורם. "כמובן שיש חששות. זה לא הולך להיות בית רגיל. נכון שאני לא אוכל להחליף חיתולים, אבל אני מאמין שמבחינה נפשית ומבחינה רוחנית, להעריף האהבה על הילדים שלי וללמד אותם ולחנך אותם - אהיה טוב בזה ואעשה את המקסימום".