כמה שווה מנדט ומה זה אחוז החסימה? עושים סדר

הבחירות בישראל נראות פשוטות על פני השטח: בוחרים פתק, מטמינים במעטפה ומשלשלים אל הקלפי. בפועל, מאחורי כל קול יש מנגנון ארוך ומדויק.

ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שבהן כל הכנסת נבחרת כאילו המדינה כולה הייתה מחוז בחירה אחד. הקול של מצביע מקריית שמונה שווה בדיוק לקול של מצביע מבאר שבע ותל אביב, ושניהם נכנסים לאותו “סל” של קולות.

קול הופך למנדט: חמשת השלבים

קולות כשרים בלבד- פתקים מקושקשים, קרועים או בלתי־תקינים נפסלים. בבחירות 2022 נפסלו כמעט 30 אלף קולות.

אחוז החסימה– המחסום האכזרי, כדי להשתתף בחלוקת המנדטים מפלגה חייבת לעבור את אחוז החסימה: 3.25% מהקולות הכשרים. בבחירות 2022 אחוז החסימה היה 154,820 קולות.

מפלגה שלא עוברת את רף אחוז החסימה? הקולות שלה יוצאים מהמשחק ולא נחשבים כלל. כך אבדו ב־2022 417,400 קולות — שיא בתולדות המדינה.

כמה שווה מנדט אחד?אחרי ש״מתעלמים״ מהמפלגות שנפלו מתחת לאחוז החסימה, הקולות שנותרו מתחלקים ל־120 מושבים. במערכות הבחירות האחרונות "שווי" של מנדט היה כ־37–40 אלף קולות.

חלוקה ראשונית של המנדטים- כל מפלגה מקבלת את מספר המנדטים היחסי לכוחה. מה שלא נכנס ב”מספר שלם” — ממשיך לשלב חלוקת העודפים.

חלוקת העודפים- כאן נכנסת שיטת “בדר־עופר”

שיטת “בדר־עופר” היא השם הישראלי לשיטה הבינלאומית המוכרת כשיטת ד’הונדט – שיטה מתמטית לחלוקת מושבים שנהוגה במדינות רבות בעולם. בישראל היא נקראת כך על שם שני חברי הכנסת שקידמו את תיקון החוק בשנת 1973, יוחנן בדר ואברהם עופר, שהובילו את המעבר לשיטה שמעניקה עדיפות מתונה למפלגות הגדולות בעת חלוקת המנדטים האחרונים.

העיקרון פשוט: מחשבים לכל מפלגה “מודד” שלפיו נקבע מי הייתה הכי קרובה לקבל מנדט נוסף. היחס הזה נגזר ממספר הקולות שקיבלה המפלגה ומספר המנדטים שכבר הוקצו לה. המפלגה עם הממוצע הגבוה ביותר זוכה במנדט הבא. זהו מנגנון שנועד לחלק את המנדטים האחרונים בצורה הוגנת, אך כזו שלא מטיבה יתר על המידה עם מפלגות קטנות מאוד.

הסכמי עודפים

שתי מפלגות יכולות לחתום על הסכם עודפים, שלפיו הן נבחנות כיחידה משותפת בשלב חלוקת העודפים. המשמעות היא שהמודד שלהן מחושב ביחד, לצורך קביעה האם הן זכאיות למנדט נוסף.

אם היחידה המשותפת אכן זוכה במנדט, נערך חישוב פנימי נוסף שמכריע איזו משתי המפלגות תקבל אותו בפועל.

אגב, ב־2022 לעבודה ולמרצ היה הסכם כזה אך הוא לא השפיע על חלוקת המנדטים, משום שמרצ לא עברה את אחוז החסימה.

מי כבר נפל?

לא מעט מפלגות בהיסטוריה הישראלית איבדו את הכנסת בגלל מרחק זעום. הנה כמה מקרים מובהקים (ומדויקים):

2006– מפלגת עלה ירוק קיבלה כ־47,595 אלף קולות ונותרה מחוץ לכנסת.

2009– מפלגת הירוקים קיבלה כ־28 אלף קולות ולא עברה את אחוז החסימה.

2013– עוצמה לישראל קיבלה 66,775 קולות — כ-0.24% מתחת לרף הדרוש.

2019 -(בחירות א’ באותה שנה) - הימין החדש בראשות בנט ושקד החמיצה את הכנסת ב־1,454 קולות בלבד. כל 138,598 הקולות שקיבלה המפלגה הלכו לפח.

2022– מרצ קיבלה 3.16% וחסרו לה 4,124 קולות. אילו עברה, גוש נתניהו היה עומד על 62 מנדטים במקום 64.

אחוז החסימה בישראל עלה בהדרגה לאורך השנים: מאז קום המדינה ועד 1992 הוא עמד על 1% בלבד, ולאחר מכן הועלה ל־1.5% ונשאר כך עד 2004. באותה שנה הועלה הרף ל־2%, וב־2014 נקבע השינוי המשמעותי ביותר - העלאת אחוז החסימה ל־3.25%, שהוא הנתון הנהוג עד היום.

העלאת אחוז החסימה נועדה לצמצם את מספר המפלגות ולחזק את היציבות. בפועל? המפלגות למדו להתאחד זמנית ולהתפצל אחרי הבחירות.

למה כל זה חשוב?

משום שבישראל ההבדל בין ממשלה לבין מבוי סתום יכול להיות קומץ מצביעים בלבד. הצבעה למפלגה קטנה שנמצאת על גבול אחוז החסימה עשויה לשנות לחלוטין את תוצאות הבחירות עבור כל אחד מהגושים, בעוד שהצבעה למפלגה גדולה משפיעה באופן ישיר על מאזן הכוחות בכנסת. גם אי־הצבעה אינה ניטרלית: היא מעלה את ערך המנדט ומשחקת לטובת המפלגות בעלות בסיס המצביעים הנאמן.