האלוף (מיל') דן טולקובסקי הלך היום (שישי) לעולמו, בגיל 104. טולקובסקי היה המפקד החמישי של חיל האוויר, מן הדמויות המכוננות של צה"ל ושל עולם התעופה הישראלי. עם מותו, מסתיים פרק היסטורי שמעטים עוד נושאים את חותמו: פרק האסכולה הבריטית, שעיצבה את אופיו המוקדם של חיל האוויר, ושמנתה בין השאר גם את עזר ויצמן (שנתן דווקא לאופיו הצברי את הבכורה). טולקובסקי, לעומת עזר, היה מייצג מובהק של האסכולה: איפוק, משמעת פנימית, יושרה, קור רוח, ויכולת להביע מנהיגות ללא מילים רמות.
טולקובסקי נולד בתל אביב בשנת 1921, למשפחה שורשית ומיוחסת של פרדסנים ויהלומנים. הוא גדל בבית עירוני אך מחובר מאוד לעולמות העבודה והעשייה הציונית; חינוך מוקפד, עברית יפה, ולצדה פתיחות לשפות, לעולם, ללימוד. ב-1936 הצטרף ל"הגנה", בה שירת עד נסיעתו לבריטניה ב-1938. בבריטניה למד בקולג' המלכותי למדע ולטכנולוגיה, וב-1941 הוסמך כמהנדס מכונות.
כצעיר בן 21, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התנדב לחיל האוויר המלכותי הבריטי, ה-Royal Air Force. הוא עבר קורס טיס בדרום אפריקה ובמצרים, קיבל כנפיים והפך לטייס ספיטפייר, מטוס הקרב הבריטי מספר 1, ואחד מהמטוסים האייקוניים ביותר בהיסטוריה.
במהלך המלחמה טס ברחבי אירופה, בשמי איטליה, דרום צרפת ויוון במגוון גדול של משימות; משימות ליווי, צילום, קרב ומודיעין. זו הייתה חוויה שעיצבה לא רק את מקצועיותו אלא גם את עולמו הערכי: איפוק בריטי, אנדרסטייטמנט, כבוד לפקודה, וראיית עולם רחבה בהרבה מזו שהכיר בארץ הקטנה שממנה בא.
עם תום המלחמה שב לפעילות ציונית, וב־1947 החל לקחת חלק מרכזי במאמץ לרכישת מטוסים עבור שירות האוויר - הניצן שממנו יצמח חיל האוויר. במלחמת העצמאות שירת כטייס קרב, השתתף בגיחות הפצצה בחזית המצרית והפגין את אותה מקצועיות שקטה שאפיינה אותו עד יומו האחרון.
ב־1953, בגיל 32 בלבד, מונה למפקד חיל האוויר. היה זה שלב מכריע בהתפתחותו של החיל: תחת הנהגתו החל עידן הסילון עם כניסתם לשירות של מטוסי המטאור ביוני 1953 - חודש לאחר מינויו של טולקובסקי למפקד החיל. בהמשך הגיעו מטוסי העידן הצרפתי - האורגאן, המיסטר, הסופר מיסטר, הווטור והפוגה מגיסטר.
טולקובסקי הבין טוב מאוד שהכוח האווירי הוא לא רק טקטיקה אלא תפיסת עולם והניח את היסודות למערך המבצעי, התחזוקתי וההדרכתי שהפך בהמשך את חיל האוויר לאחד הטובים בעולם.
במבצע קדש (1956) הוביל טולקובסקי חיל אוויר צעיר אך נחוש, שהפגין לראשונה עוצמה אווירית מתואמת. כידוע, בן גוריון לא סמך על יכולתו של חיל האוויר להגן לבדו על שמי המדינה, ולהכריע בקרבות האוויר מול המצרים, ולכן התנאי שלו ליציאה למלחמה היה שטייסים בריטיים וצרפתים ייטלו עליהם את המשימה.
למורת רוחו של טולקובסקי אכן הוצבו טייסות צרפתיות בבסיסי חיל האוויר. למרות זאת, הוכיח חיל האוויר הישראלי את עליונותו בקרבות אוויר מול המצרים, עליונות שתבוא לידי ביטוי מלא במלחמת ששת הימים, והתוצאה הסופית של מלחמת קדש הייתה 7:0 לטובתנו. מטוסים ישראליים הופלו אך ורק על ידי אש מן הקרקע. בתקופה זו התגלה טולקובקי כמפקד שקול, יציב, לא רודף תהילה, כזה שמניח לעובדות ולתוצאות לדבר במקומו.
לאחר שחרורו מצה"ל, ב־1959, נכנס לעולם העסקים והצטרף לדיסקונט השקעות שבה שימש מנכ"ל וסגן יו"ר, והיה בין האנשים שבנו את תשתיות היזמות וההשקעה של ישראל הצעירה בתחום ההייטק. כמו בחיל האוויר גם שם גילה חזון מרחיק ראות ופעל בשקט, בניקיון דעת, ובמקצועיות ללא פשרות.
מעבר לדרגות ולתפקידים הצבאיים טולקובסקי הקרין אצילות טבעית. הכרתי אותו אישית, למרות שאני צעיר מכדי לשרת תחת פיקודו, והערכתי אותו מאוד. היה בו משהו שלא נבנה אלא נברא: כבוד עצמי נקי, רגישות לזולת, וחוכמה שבאה מניסיון חיים רחב ועשיר.
מותו של טולקובסקי אינו רק פרידה מאדם גדול אלא פרידה מדור, דור של אנשי עשייה שהגיעו מעולם אחר וציידו את המדינה הצעירה בעמוד השדרה המוסרי, המקצועי והאנושי שלה. כך אזכור אותו: אדם נדיר, שקט, אציל, ישר כקווים המתוחים של כנף הספיטפייר.
מדובר צה"ל נמסר כי "ראש המטה הכללי, רב-אלוף אייל זמיר, פורום המטה הכללי של צה"ל, מפקדי צה"ל וחייליו, מרכינים ראש עם מותו של האלוף (בדימוס) דן טולקובסקי. טולקובסקי שירת בתפקידו האחרון בצה"ל כמפקד חיל האוויר (1958-1953). הוא נפטר ביום שישי בגיל 104 והותיר אחריו שלושה ילדים. האלוף (בדימוס) יובא למנוחות בטקס צבאי מלא, יום שני בשעה 14:30 בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו