מאז נחתמה הפסקת האש בלבנון לפני שנה תקף צה"ל כ-700 פעמים בלבנון. קרוב ל-400 מחבלי חיזבאללה חוסלו בניסיונות לשקם את תשתיות הארגון. כל מי שנוסע לאורך הגבול הצפוני מבחין היטב בכפרים ההרוסים והנטושים מעברו השני של הגבול, אבל בתוך גבולות הארץ, בצפון ישראל, המציאות לא חזרה להיות כמו זו שלפני 7 באוקטובר.
חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה, הייתם עלי טבטבאי, ביום ראשון השבוע העלה בקרב תושבי הצפון את השאלה החשובה באמת: יגיב או לא יגיב, כשהכוונה אם חיזבאללה ישגר שוב רקטות לצפון.
כבר שנה שתושבי אזור הגבול שומעים היטב את הדי הפיצוצים מתקיפות צה"ל בלבנון - בתדירות של פעם ביממה, לפעמים אפילו יותר. קבוצות הווטסאפ מעדכנות: "קולות הנפץ שנשמעים כעת - תקינים. מדובר בירי של כוחותינו". מזה שבועות מרחפת באוויר התחושה שסיבוב נוסף עם חיזבאללה הוא בלתי נמנע, והספק הזה משפיע על הצפון שמתקשה להתאושש.
הצפון מתחלק לשניים. בגליל המערבי החיים כמעט חזרו למסלולם - העסקים נפתחו, התושבים חזרו, והמנהיגות המקומית דוחפת לפיתוח האזור. בשלומי ובבצת גדל אפילו מספר התושבים ביישוב.
מערב מול מזרח
אבל בגליל המזרחי החיים מתקשים לחזור למסלולם. חלק גדול מהאחריות לכך נופל על ההנהגה המקומית. בסוף הפסקת האש, בעוד ראשי הרשויות בגליל המערבי קראו לתושבים "תחזרו - יהיה כאן טוב יותר", ראשי הרשויות בגליל המזרחי אמרו "אל תחזרו" והציגו תמונה עגומה.
"נכון שמדובר בשני אזורים גיאוגרפיים, אבל מדובר גם בגישות שונות", אומר גורם בממשלה. "גם בדרום יש ראשי רשויות שמצליחים לגייס סכומים גדולים וכשהם מחליטים משהו הם הולכים עליו. אי אפשר להציג מסכנות ואז לצפות שהתושבים יחזרו". חוסר האחידות של ההנהגה המקומית, שפועלת ללא תוכנית וללא דרישות ממוקדות מהממשלה, אחראית גם היא למצב העגום בגליל המזרחי.
700 דירות - למכירה
בקריית שמונה כ־30% מהתושבים לא חזרו. לפי אנשי הנדל"ן בעיר כ־700 דירות מוצעות למכירה. באתרי הנדל"ן אפשר לראות יותר מ־200 מודעות של בתים למכירה בקריית שמונה, ועוד מספר דומה של דירות המוצעות להשכרה.
"ההיצע גדל מאוד. משקיעים מנסים למכור, ואליהם הצטרפו גם אנשים שלא חזרו לעיר והדירות שלהם עומדות להשכרה או למכירה", אומר חנן דדון, בעלים של "מירב השקעות". "בדירות השיכונים יש ירידה של כ־30%. דירות שנמכרו ב־800-700 אלף שקל נמכרות כיום ב־600-500 אלף שקל, אבל אנשים לא מתעניינים בהן. ואני לא מדבר על מקרי הקיצון של אנשים שאומרים לי תמכור בכל מחיר".
דדון מציין כי בדירות הקרקע המחיר כמעט שלא ירד - זה המצב גם בקיבוצים ובמושבים ובדירות עם ממ"ד. "אבל יש כאן היצע מאוד גדול. אני מאוד מאמין שיש הזדמנות שבעתיד, עם הרכבת והאוניברסיטה, המקום יחזור לפרוח. אבל זה תלוי במצב הביטחוני".
במטולה רק 48% מהתושבים חזרו, ואליהם הצטרפו תושבים חדשים מהציונות הדתית. גם במנרה מחצית מהתושבים לא חזרו, ובשתולה המצב דומה. ביישובים הצמודים לגדר כמו אדמית ומשגב עם לא חזרו 40% מהתושבים. בסך הכל מדובר על כ־9,000 תושבים, שני שלישים מהם בקריית שמונה.
שיקום איטי
מי שבעיקר לא מגיעים לצפון הם התיירים, שמצביעים ברגליים. בצימרים מחכים לשלג בתקווה שיעיר את הצפון. אחרי שנתיים שאתר החרמון היה סגור בגלל המלחמה וקיץ שכמעט השאיר את אתרי הקיאקים סגורים, זהו חבל ההצלה היחיד שיכול להזרים מעט כסף לקופות המדולדלות. המעטים שהזמינו צימרים בשבועות האחרונים ביטלו את ההזמנות בעקבות החשש מהתפתחויות ביטחוניות.
מצב העסקים, כפי שפורסם ב"ישראל היום" - בכי רע. כ-40% מהם לא נפתחו. וכשאלפי קונים לא חזרו לעיר, רבים מאלו שחזרו לעבוד נמצאים על סף קריסה כלכלית.
במלאת שנה להסכם הפסקת האש בצפון הוחלט לאחד בין מנהלת תקומה בדרום ומנהלת תנופה באזור. שתי המנהלות צפויות לעבוד תחת אביעד פרידמן, מנהל תקומה. אבל בעוד שבדרום יש תקן ל־70 עובדים והמנהלת מקבלת תקציבים ועובדת ישירות מול היישובים, בצפון יש רק 10 תקנים, וכעת ממתינים לעוד 30 תקנים. תקציבי המנהלת מגיעים ממשרדי הממשלה, והמנהלת לא עובדת מול היישובים.
מבדיקה שנערכה במנהלת תנופה חזרו לצפון כ־87% מהתושבים, אך הנתונים מטעים. דוגמה: על פי מנהלת תנופה למושב מרגליות חזרו 100% מ־415 התושבים. בפועל המצב שונה לחלוטין. גן הילדים נפתח עם שישה ילדים, חמישה מהם לא תושבי המושב. הפעוטון לא נפתח כלל.
"מרגליות בשיקום פיזי, אבל חברתית אנחנו בבעיה", אומר איתן דוידי, יו"ר ועד היישוב. "אין לנו חזרה של תושבים. בשנה הבאה אני אפילו לא יודע אם נפתח את הגן. 20 האחוזים שלא חזרו הם משפחות צעירות".
שיקום הצפון מתנהל בינתיים בעצלתיים. בעוד הממשלה בונה תוכניות ארוכות טווח, תושבי הצפון מבהירים כי הם זקוקים לחבל הצלה מיידי שישאיר את התושבים באזור. ההערכה היא כי יעברו כחמש שנים עד שהצפון יחזור למצב שבו היה ערב המלחמה.
מה הסיבה לכך? דוידי מסביר: "חסרות השקעות והזרמה של כספים לשיקום. את הכסף ממס רכוש על הפגיעות הישירות מקבלים מהר, אבל המנהלת היתה צריכה להראות שהכל מתנהל מהר, בעוד הכל עובד מאוד לאט. אין דגש מספיק, למרות שיש תקציב. אני מאשים את הבירוקרטיה. תוכנית חומש עושים בימים כתיקונם ולא בשעת חירום. ואנחנו בשעת חירום. הכל לצערי מאוד מסורבל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו