סמ"ר יהודה, לוחם ששב משדה הקרב עם פציעות קשות ואביטל שמלץ, מתנדבת במחלקת השיקום שעלתה ארצה על מנת לתרום למאמץ המלחמתי, לא האמינו שמפגש מקרי במחלקת השיקום ישנה את חייהם.
יהודה, לוחם בסיירת נח"ל, היה בן 22 כשנפצע בקרבות בעזה. "היינו בפעילות בבית ח'אנון", מתאר. "בשלב מסוים נכנסנו לבית שהייתה בו מצלמה נסתרת. בדיעבד, הסתבר שהיה שם מטען בקיר. ראו אותנו דרך המצלמה, והפעילו עלינו את המטען. נפלתי בבת אחת, הכל מסביבי עלה באש. נכוויתי במצב קשה בזרועות, בידיים, בפנים, בצוואר ובעיקר ברגל. נחבלתי בראש, איבדתי הכרה לפרק זמן מסוים ולמזלי חבר שלי נכנס והצלי אותי".
יהודה וחברו אושפזו יחד בבית החולים הדסה עין-כרם בטיפולם של מומחי יחידת הכוויות במחלקה לכירורגיה פלסטית, ולאחר מכן עברו אל מרכז השיקום שממוקם בהר הצופים. "הם היו ממש צמד", מציינת ד"ר שיר שבת, מומחית ברפואה פיזיקלית ושיקום שטיפלה בשניים. "הם עודדו אחד את השני ודחפו את עצמם קדימה". לדבריה, עיקר הטיפול ביהודה התמקד בכוויות המרובות שכיסו את גופו, בסגירת הפצעים ובהקלת הכאבים העזים.
אז, נכנסה לסיפור אביטל – בת 21 שעלתה מארה"ב מתוך שאיפה לתרום למדינה כמיטב יכולתה, ושובצה כבת שירות במחלקת הריפוי בעיסוק. "מצאתי את עצמי מתחברת אל הצוות, נהנית ותורמת למטופלים בצורה משמעותית", היא מציינת ומסבירה על חשיבותו של המרכז: "המטרה היא להשיב את המטופלים לתפקוד כשהם מחוזקים ומחזירים לעצמם את היכולות שאיבדו בעקבות פציעה או ניתוח". למעשה, מאז פתיחתו של המרכז במבצע בזק עם פרוץ המלחמה, הספיקו להשתקם בו יותר מ-2,000 מטופלים, בהם אזרחים וחיילים. רבים מאותם מטופלים מגיעים מדי יום לפעילות שיקומית בטיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, שחייה טיפולית, קלינאות תקשורת, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולי רפואה משלימה.
"הריפוי בעיסוק מורכב משלושה חלקים", מתארת ד"ר שבת. "החלק הקוגניטיבי, החלק המוטורי-תחושתי וחלק התפקוד. אחרי ששיפרנו את הכוח והתחושה, מתרגמים אותם לתפקוד ועוסקים בעבודה על תפקוד בסיסי מאוד – התלבשות עצמאית, רחצה ללא עזרה, אכילה לבד. יש לנו חדר שמדמה דירה, כך מתרגלים למשל חזרה לתפקודים קודמים בבית. בהמשך, יש תפקודים מתקדמים יותר כמו בישול, פעולות ניקיון, נהיגה בסימולטור וקניות ב'סופר מרקט' המדמה את חוויית הקניות. הרעיון הוא שלכל הפעולות שהמטופלים עשו קודם יש הדמיות ומכשירים שיחזירו אותם לתפקוד מלא, כמו גם הדמיות בנשק עבור הלוחמים".
ברגע ההוא הצטלבו דרכיהם של יהודה ואביטל. "הצוות במחלקה התחיל לחשוב עלינו כעל זוג", נזכרת בחיוך. "צחקתי, תמיד חשבתי שסיפורים כאלה לא באמת קורים. בסוף מסיבת השחרור מהשיקום שקיימו לכבוד יהודה היינו לבד לכמה רגעים, ופתאום הוא פנה אליי ושאל אם אני מעוניינת בקשר ואם הייתי רוצה להמשיך לדבר. הוא בעיקר תפס אותי ממש לא מוכנה", צוחקת. "אמרתי לו שאני לא יודעת, שאני לומדת לפסיכומטרי ושאני פנויה אולי רק בסופי שבוע. הוא נתן לי את המספר שלו ואחרי כמה ימים שלחתי לו הודעה".
השניים נקשרו במהירות והחלו לדבר על עתיד משותף. "התחלתי לדבר איתה על הרעיון, לברר איך היא מרגישה ואם היא חושבת על זה", אומר יהודה. אביטל, מצדה, מוסיפה ש"יהודה נתן לי את הזמן לחשוב ולעכל, ובאמת הבנתי שזה זה. אני מרגישה בטוחה איתו, הוא מצחיק אותי, עבדנו על התקשורת שלנו, אז הבנתי שאין מה לחכות". ואכן, חמישה חודשים בלבד לאחר מכן השניים התארסו, ובהמשך אף התחתנו כשבקהל – ד"ר שבת והצוות. "נכון שנפצעתי קשה ושהשיקום שלי היה קצת ארוך, אבל יצא מזה משהו ממש טוב", סיכם יהודה. "לפעמים, מה שנראה נגדך הוא בעצם לטובתך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו