״משה ליאון יודע לגזור סרטים, הוא לא קיים״: השכונה החדשה נותרה מבודדת

תחילת שנת 2025 - משפחות ראשונות מתחילות לאכלס את אחד מפרויקטי הדגל של ירושלים בשנים האחרונות, שכונת "מורדות ארנונה". בחודשים הבאים עשרות משפחות יצטרפו אל הסנוניות הראשונות ויגיעו מרוגשות להתגורר בשכונה המאובקת מעבודות הבנייה.

בחודשים ההם, באופן טבעי למדי, דרכי גישה אל ומחוץ לשכונה היו בגדר חלום; הכבישים (אם ניתן היה בכלל לקרוא להם כך) היו עמוסים במשאיות ובטרקטורים שלא יכלו לעבור במקביל האחד לשני, והמעברים נותרו לעיתים קרובות חסומים - זאת מבלי להתייחס בכלל לרעיון של תחבורה ציבורית.

אלא שמאז, הרבה מים עברו בנהר האבק. דרכי הגישה בשכונה נפתחו בתוך חודשים ספורים, ואליה נכנסו אין-ספור תושבים - ביניהם גם דיירי דיור קהילתי של עמותות שונות, הפועלות למען אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.

במקביל לכך, גם צרכי הקהילה שגדלה במהירות השתנו ובראשם עמדה סוגיה אחת, קריטית בשל מבנה השכונה: תחבורה ציבורית, עליה מנסים העומדים בראשות העיר לבסס את הבירה בעתיד.

נסביר: הכניסה המרכזית לשכונה נמצאת בסמוך לצומת שמחוץ לקיבוץ רמת רחל, שם ניצבת תחנה אוטובוס בודדת בה עובר פעם בעשרים דקות קו מעגלי שמספרו 512. הבעייתיות מתחילה בכך שאותה התחנה, בודדת, כאמור, נמצאת במרחק של יותר מעשרים דקות הליכה לחלק מתושבי השכונה המתגוררים בחלקה המתקדם יותר, ולמעשה בקושי משרתת את התושבים.

"הילדים שלי מאחרים באופן קבוע למסגרות כי זה פשוט בלתי-אפשרי", ציינה בעבר בשיחה עם "ישראל היום" הדר רפאל-לוי, תושבת "ותיקה" בשכונה שבעלה משרת במילואים ולהם שלושה ילדים.

"הילד הגדול שלי בכיתה ה' והוא רגיל לנסוע באוטובוס בעצמו", אמרה אז. "במשך חצי השנה האחרונה הדרך שלו הלוך-וחזור מסובכת והוא נאלץ לטפס את כל העלייה הזו, עוד אחרי התחנה שיש לנו מחוץ לשכונה - שפשוט לא משמשת אותו. הדרך ארוכה מאוד, ושלא נדבר על מי שגר למטה, שבשבילו זה פשוט אבוד מראש".

לפיכך, בחודש מרץ האחרון פנו התושבים לעיריית ירושלים ולרשות לתחבורה ציבורית, שהשיבו שתיהן כי התשתיות בשכונה לא מותאמות למעבר של תחבורה ציבורית. גם כשהתושבים הציעו פשרה, דוגמת מיניבוס או שאטל - הם נענו בשלילה.

חודשיים לאחר מכן ערכנו ב"ישראל היום" בירור בנושא דרך עיריית ירושלים, שם הבטיחו שבחודש ספטמבר הכביש יאפשר מעבר של כלי רכב להסעת המונים כך שילדי השכונה, וביניהם גם ילדי החינוך המיוחד שבה, יוכלו להגיע בבטחה לבתי הספר. שלושה חודשים לאחר הדד-ליין שהציבה עיריית ירושלים לעצמה, וראו זה פלא: בשכונה אין ולו קו אוטובוס אחד, ואוזלת היד והזלזול של אותה העירייה בתושביה מתגלים במלוא תפארתם.

עדי, תושבת השכונה מחודשי השנה הראשנים ואמא לשלושה ילדים בגילאי יסודי ותיכון מתארת את הקושי: "רוב השכונה מאוכלסת ועדיין אין שום כיוון לפתרון תחבורתי הולם. לפעמים הילדים שלי הולכים ברגל לבית הספר, בגשם ובשמש, כי הם מפספסים את האוטובוס שעובר מחוץ לשכונה, אליו הם צועדים מדי בוקר. גם ההסעה של אחת הילדות לא נכנסת בכלל לשכונה בתירוצים כאלה ואחרים, והעירייה? מתעלמת. מה שרוצים בעירייה קורה בצורה מדהימה, מהירה ויעילה. אנחנו משלמים פה מעל 900 שקלים לארנונה, והעירייה מנפנפת אותנו".

"עיריית ירושלים רק מחפשת למה לא"

דוגמה מצוינת לכך היא פנייה שהגישה בעבר הדר, שהתראיינה באחת הכתבות הקודמות בנושא, ללשכתו של ראש עיריית ירושלים משה ליאון בעניין התחבורה הציבורית בשכונה. למעשה, רק בסוף חודש אוקטובר קיבלה רפאל-לוי מענה, לפיו "בשל מגבלות תשתית בשכונה לא ניתן להכניס קווי שירות אליה".

"עיריית ירושלים רק מחפשת למה לא", מציינת בתגובה לכך עדי. "לא בטוח לילדים לצעוד פה. איך ייתכן שכמעט שנה עברה ואנחנו באותו המצב? אין עוד תירוץ לא להכניס לפה אוטובוסים, בזמן שמשאיות נוסעות כאן במקביל אחת לשנייה".

בכלל, בדיקה שערכנו עם מספר תושבי השכונה מעלה תמונת מצב עגומה בכל הקשור להתנהלות של עיריית ירושלים בה. בזמן שזו טוענת שהתשתיות בשכונה לא מוסדרות, היא שולחת פקחי חנייה לחלק דו"חות לנהגים במקום; בזמן שהדד-ליין שהציבה העירייה לעצמה בעניין התחבורה הציבורית נדחה פעם אחר פעם, זו מקימה תוך חודש מזרקה מפוארת בכיכר הכניסה.

"הם פשוט צוחקים עלינו בעיניים", ציין אחד התושבים שביקש להישאר בעילום שם. "ראש העיר משה ליאון יודע לגזור סרטים על חשבוננו, להרוויח ארנונה במחיר אסטרונומי, אבל כשאנחנו צריכים משהו הוא לא קיים. תושבים מתפללים בחניונים וילדים משחקים בהם כי אין להם אפילו גן שעשועים אחד. רעש הבנייה פה לא סביר, והוא מזמן עלה על מה שמותר בחוק. בעירייה ממשיכים להתעלם מילדים עם צרכים מיוחדים שאין להם איך להגיע לבית הספר. זה חלם, אנחנו מרימים ידיים".

בשיחות שערכנו במהלך השנה האחרונה עלה כי ישנם לפחות ארבעה גופים שונים (עיריית ירושלים, חברת "מוריה", משרד התחבורה וצוות תכנית אב לתחבורה בירושלים) שמפילים כל אחד את האחריות בנידון על משנהו, בזמן שהתושבים מצפים למענה כלשהו והכל לצד אמירות כי האחראיים הבלעדיים הם בכלל מנהלי הפרויקטים עצמם, שנמצאים בשטח; הניתוק של עיריית ירושלים מתושביה מעולם לא היה גדול יותר כמו בתקופה האחרונה (ובייחוד על רקע עבודות הפיתוח בעיר, שהפכו את המגורים בה לסיוט מתמשך), והקשב? נראה שבכלל לא קיים.

בעיר שבכיריה מהדהדים חדשות לבקרים כי היא "תהיה הראשונה לצאת מהפקקים", אולי כדאי להתחיל לפתח תחבורה ציבורית שמיטיבה עם התושבים באמת, כיוון שבשלב הנוכחי – מדובר בכישלון עצום.

מעיריית ירושלים, צוות תוכנית אב לתחבורה וחברת מוריה נמסר: ״בשל עבודות תשתית מסיביות הגורמות לעיתים לחסימות, מדרכות לא נגישות ומפגעי בטיחות, לא ניתן בשלב זה להפעיל את קווי האוטובוסים החדשים. עם סיום העבודות והשלמת התשתיות הנדרשות על ידי חברת ניהול הפרויקט, יתווספו לשכונה שני קווי אוטובוס חדשים לכיוון תלפיות ותלפיות מזרח. צוות תכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מקדמים הפעלת תחבורה ציבורית לשכונת מורדות ארנונה מוקדם ככל שניתן".

בעניין הטענות באשר למבני הציבור, הפארקים ומטרדי הרעש הוסיפו כי "שכונת מורדות ארנונה נמצאת בפיתוח מתקדם, וחלק ממיזמי הבניה נמצאים בשלבי אכלוס. חברת מוריה מקיימת קשר רציף עם המינהל הקהילתי באשר לפיתוח השטחים הציבוריים. חלק משטחים אלו נמצאים בתכנון וחלקם בביצוע. נמשיך ללוות את פיתוח השכונה ולעדכן את התושבים באופן רציף".

"בנוסף, העירייה לא מכירה דיווחים אודות מטרדי רעש בשכונה. ככל וקיימים מטרדים, התושבים מוזמנים לפנות למוקד העירוני והסוגיה תיבחן ע"י גורמי המקצוע. כחלק מתכנון השכונה, הוקצו מספר מגרשים לטובת הקמת בתי כנסת עבור תושבי השכונה. שני בתי כנסת נמצאים בימים אלו בהליך תכנוני. עם התגבשות קהילות נוספות בשכונה, הן תוכלנה להשתתף בהליך הקצאה על המגרשים הפנויים, ולאחר מכן להמשיך בהליך התכנון והבנייה העצמית", הוסיפו.