"אבינתן עבר התעללויות, היה קשור לכיסא עם הידיים מאחורה"

מדינת ישראל עוברת תקופה בלתי נתפסת. לא רבים מצליחים לעכל שאין עוד חטופים חיים שמעונים בידי מפלצות חמאס בעזה. ב-13 באוקטובר, כ-70 שעות לאחר אישור מתווה טראמפ, שוחררו עשרים שורדי השבי האחרונים שנותרו מאחור, ובהם אבינתן אור (32) שנחטף ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, יחד עם בת זוגו נועה ארגמני (28) שחולצה בידי כוחות הביטחון במבצע ארנון.

אבינתן ושאר שורדי השבי עוברים בשבועות האחרונים תהליך שיקום וחזרה לחיי שגרה אמיתיים. כעת, רגע לפני שיפגוש בחדר הסגלגל את האיש החזק בעולם, מספר אחיו חיים יצחק אור על תחושותיו.

מה שלום אבינתן, הוא מצליח לעכל שהוא כבר בבית?

"בכל פעם מחדש אני מתרגש מזה, ובוודאי שזה לוקח זמן, אבל הוא אומר 'שכחתי שהייתי שם, אני כבר כל כך פה שאני כבר לא שם לב שעד לפני חודש לא הייתי פה'. כמובן שזה בסוגריים גדולות, כי יש דברים שרק הזמן מרפא".

קח אותי לרגע שבו אתה מחבק אותו בבית החולים ומבין שהסיוט נגמר.

"היה לי מאוד קשה להתרגש, מרוב שהגוף והנפש לא קולטים את הדבר הזה. אתה רואה אותו וקשה להכניס את זה פנימה, הרגשות באים במנות גדולות אחר כך. אי אפשר להסביר את התחושה הזאת במילים".

לשמור על צלם אנוש

השבוע חשף אבינתן בפעם הראשונה בקולו את ניסיון הבריחה ההרואי שלו משוביו, חודשים ספורים אחרי שנחטף לרצועה. "חפרתי במשך שבועות", סיפר בעצרת השנתית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. "לילה אחד הצלחתי לצאת החוצה ולראות את הכוכבים. כתבתי 'חטוף' על שק חול וכבר תכננתי את הצעד הבא שלי, אבל המחבלים גילו והיכו אותי במשך ימים".

על העדות הבלתי נתפסת של אחיו, אומר חיים יצחק כי "הזמן על הבמה היה מוגבל, אז הוא לא שיתף את הכל. התהליך שסוכם בדקה וחצי של עדות, זה משהו שנבנה בחיים שלמים. אני כל כך מכבד ומעריץ אותו על הסבלנות והאנושיות שעליהן הוא דיבר.

"אין שם אנושיות, אין סבלנות, ואפילו לא אור שמש, ושם להצליח לשמור על צלם אנוש ולשרוד - זה מה שמרגש אותי בסיפור הזה. לראות את כל הזוועות ולמרות זאת לשמור על אנושיות כל כך גדולה, זו הנקודה העיקרית שמפעימה אותי באבינתן".

אביכם ירון סיפר שלאחר ניסיון הבריחה, הכניסו המחבלים את אבינתן לכלוב בגובה 1.80 מטר וברוחב המזרן שלו. כמה זמן הוא שהה שם?

"כמה חודשים. הגובה שלו כמעט שני מטרים והכניסו אותו לחלל מאוד קטן, בלי אור שמש. הוא שילם ביוקר על ניסיון הבריחה. הוא ידע שלא בטוח שהוא ייצא מזה או איך הוא ייצא מזה, אבל הוא החליט לקחת את היוזמה הזו בתוך כל המקום שבו לוקחים את החופש".

הוא חשב שהוא יסיים את חייו בעזה?

"זו שאלה שקשה לי לענות עליה. בעדות שלו הוא אמר שאחרי הבריחה היו רגעים שהוא חשב שהוא מסיים את חייו שם. בזמן השבי לא דיברתי ולא חשבתי ככה, ורק עכשיו כשהוא באמת בחוץ אני מסוגל לדבר על זה".

הוא לא קיבל הרבה מזון מהמחבלים.

"עד ניסיון הבריחה הוא הצליח לשמור על סוג של יחסים איתם, אך לאחר מכן הוא קיבל הרבה פחות אוכל והתחילו להתייחס אליו כאל חייל ולא כאזרח שנלקח בשבי".

הוא עבר חקירות?

"הוא עבר התעללויות. אני לא יודע אם המטרה שלהם היתה הוצאת מידע, אבל הוא ישב תקופה ארוכה קשור לכיסא עם הידיים אחורה כשהן תלויות מהתקרה. זה היה המחיר שהוא שילם, והוא יצא כמנצח".

אילו שיטות הוא פיתח לעצמו כדי לשמור על שפיות?

"הוא סיפר שהדבר העיקרי שהחזיק אותו שם זו המילה סבלנות, וזה מה שהוא כתב בתא שלו. זה גם מלשון לדעת לסבול וגם להיות סבלן, להבין שמה שקורה עכשיו הוא לא לנצח. לי זה מתקשר עם סיטואציות קשות שיש לנו במדינה. מה שאנחנו חווים עכשיו לא יקרה לנצח, ודברים יהיו יותר טובים".

הוא הבין בזמן השבי שצה"ל מנסה גם להוציא את החטופים וגם לחסל את חמאס?

"אני מניח שכן, אבל אני לא באמת יודע. הוא מספיק חכם להבין שהדברים האלה עולים אחד על השני באיזשהו אופן. גם עכשיו, כשכמעט כל החטופים כאן, יש סתירה מסוימת בין המטרות, אבל גם אם לא היתה סתירה המונח לחסל את חמאס הוא מאוד גדול. זו עבודה שהיא לא רק צבאית, היא גם הרבה מדינית. חמאס חו"ל מתחזק מאוד וגם ברצועה מבחינה צבאית הוא מצליח לגייס עוד פעילים, וכדי לנצח את הסיטואציה הזו צריך לחשוב מחוץ לקופסה".

מהי הדרך שאתה מציע?

"מבחינתי, חמאס זה רק טריגר מבחוץ כדי להצביע לנו על ליקויים שיש לנו מבפנים. כשיש אחדות מבפנים, כשמבינים את האיכויות של השמאל והימין ומקבלים כמה שיותר קצוות, אז מבחוץ אין כל רצון להתעסק איתנו והאויבים שלנו רואים את זה". עם זאת, הוא מדגיש, "צריך כוח צבאי ושמירה על הגבולות. גם חוסר סלחנות והכלה".

על השיחות שלו עם אבינתן הוא משתף: "ראיתי אותו לא מעט, ואם יש משהו שאני שמח זה שהיינו בהווה. לא שאלתי אותו מה היה, יכולתי לקבל את אח שלי כאילו אנחנו רק כאן ועכשיו. וזו התחושה הכי טובה שאני יכול להרגיש. לא מה היה לך, אלא נשב, נשתה כוס תה ונדבר על מה שקורה עכשיו".

"אבינתן רוצה לדאוג לחיילי צה"ל"

שמונה ימים לאחר שחרורו, יצא אבינתן מבית החולים וחזר בשיירת ענק לבית משפחתו שבשילה. ברחבת היישוב ובצידי הדרך המתינו לו אלפי ישראלים שסיפקו לו חוויה שלא ישכח לעולם. "זה היה מטורף לגמרי", מספר חיים יצחק. "לא היה אפשר לנסוע שם ברכב. כל האנשים שהגיעו לראות אותו נלחמו עליו לאורך כל הדרך, בתפילות, בהפגנות. וכל הכוח הזה שיצא מאנשים פשוט מצא את דרכו לאבינתן ולמשפחות.

"בלי התמיכה המדהימה שקיבלנו מאזרחי ישראל היינו במקום אחר עכשיו, ואני רוצה להגיד תודה על זה. גם אתם בעיתונות ובחדשות נתתם לנו כוח שגרם לנו להצליח לשאת סיטואציה בלתי אפשרית במשך שנתיים, והכוח הזה תורגם בסופו של דבר לחזרה של כל החטופים. אני מאמין שבסופו של דבר הסיפור הזה ייסגר וכולם יחזרו.

"האנרגיה הזו גרמה לאבינתן להרים ראש במנהרה, לראות איך הוא יוצא החוצה ולחשוב איך הוא מחזיק מעמד. אין מחלוקת שהיה רצון משותף לראות את החטופים בבית. אם יש המון קרדיט לכל חטוף ששרד, זה לכל אזרח שהתפלל, שהלך להפגנה והרגיש אותנו. בזכותו אנחנו הצלחנו, אבינתן הצליח והמדינה הצליחה".

איך מתקדם השיקום שלו?

"יש לו את הליווי שהוא צריך, הצוות של החברים, הצבא מאוד עוטף אותו. הוא בן אדם חזק, יודע לראות מה נכון לו ומה לא. נוסף לכך, אבינתן מוקף בצוות מקצועי שהמדינה מפעילה. אני סומך עליו במאה אחוז".

בעוד כמה שעות טראמפ יפגוש אותו עם שורדי השבי מהעסקה האחרונה, מה אבינתן יגיד לו?

"בעדות שלו אבינתן אמר שהוא רוצה לדאוג לחיילי צה"ל, אז אני מניח שלשם המסר שלו ילך. הוא קודם כל יגיד לו תודה, כי אנחנו יודעים שטראמפ עזר לנו מאוד, ודבר שני - איך הוא יעזור לנו יותר בנקודות שאבינתן רואה שהן צריכות חיזוק. אני סומך עליו, הוא בן אדם מאוד חכם. אני רק מאחל לנו ולכל המדינה שיהיה הרבה נחת ושלווה וכוח ועוצמה פנימית, ומתוך הדברים האלה מגיע גם חוסן לאומי שיודע להתעסק במורכבויות בינלאומיות בצורה הטובה ביותר".