*הפרק הוקלט לפני השבתו של סגן הדר גולדין ז"ל
מיה אוחנה מורנו, אלמנתו של עמנואל מורנו, גיבור ישראל המיתולוגי, התארחה לשיחה בפודקאסט 'בשביל ישראל' של עידן טנדלר ושוחחה על השבעה באוקטובר, ההתמודדות שלה עם השכול ועל העשייה שלה כיום שמטרתה לחבר את עם ישראל יחד.
"אני אלמנה כבר 19 שנים והתחתנתי מחדש עם לירן. יש לי חמישה ילדים, שלושה מעמנואל", סיפרה מיה. "למרות שעברו 19 שנים מאז נפילתו של עמנואל, הוא לגמרי נוכח בבית. הקשר הזה הוא עד היום חלק ממני". "זו אהבה שחיה וקיימת אצלי בזיכרון. זה כמובן מציאות אחרת מהתקופה שהוא היה חי, אבל עדיין הוא הולך איתי לכל מקום".
אלמנתו של עמנואל סיפרה גם על ההחלטה איך לגדל את ילדיה אחרי נפילתו של בעלה. "כשעמנואל נפל, הבנתי פתאום שזה לא רק אירוע שלי אלא יש כאן משהו לאומי. זו היתה תקופה שהילדים שלי היו קטנים, פיצים ממש – אביה הייתה בת חמש, נריה שנתיים וחצי ונעם ישראל תשעה חודשים".
"לכן היתה השאלה: איך אני רוצה לגדל אותם? בבית של גיבור ישראל עמנואל שהוא מיתוס, או בבית של מיה ועמנואל בני האדם, האבא והאימא?" אמרה. "אני בחרתי באופציה השנייה ואני לא מתחרטת על כך".
"מראה להן שאפשר לקום"
היא סיפרה שהיא נוהגת לבקר ולנחם אלמנות של חללי צה"ל, וציינה שבשנתיים האחרונות, לאור מלחמת חרבות ברזל, כמות האלמנות גדלה מאוד. "אני נוהגת לבקר אלמנות כדי להראות להן שאפשר ללכת הלאה, שניתן לקום ולהשתקם. אני מסייעת להן לראות שיש גם חיים מעבר לאבל, שהאבל הוא לא הדבר היחיד שמגדיר אותן".
"אגב, אני התחתנתי אבל יש כאלו שלא מתחתנות – זו החלטה אישית לגמרי", הוסיפה. "עם זאת, כואב לי שמשרד הביטחון רואה באלמנה שהתחתנה שוב אישה שהשתקמה. אבל משכול לא משתקמים אף פעם, לומדים לחיות איתו אבל אין שיקום".
מיה מורנו ציינה כי העובדה שתמונתו של בעלה המנוח אסורה בפרסום אפשרה הרבה יותר לעסוק במורשתו. "כשיש תמונות, אתה ישר מקטלג את האדם – ביביסט או קפלניסט. כשאין תמונות, אז אפשר להתחיל לדון במורשת שהאדם השאיר, כי לא ניתן לתייג אותו. אין תמונה".
עוד הסבירה את החשיבות בעיסוק בערכים ולא בבני אדם דווקא. "אחד השינויים שאני מנסה להוביל במפגשים עם אנשים הוא לקדם את הציבור משני צדדי המפה הפוליטית להבנה שיש תמונה רחבה יותר, מעבר למחלוקות הקטנות".
"למשל, בנוגע לשחרור החטופים או כעת שחרור גופות חללי צה"ל – יש כאלו שאומרים שזה הכי חשוב, ויש כאלו שאומרים שזה יגרום לעוד חטיפות. הצדדים האלו נאבקים מאוד על דעתם ונוצר מתח או קרע", אמרה. "אבל אז אני אומרת: בואו נסתכל רחב יותר. שני הצדדים כאן רוצים להגן על החיים, והם מתווכחים איך לעשות זאת. זה כבר מבט אחר שמראה את המשותף הרחב בין הצדדים".
"בהקשר לכך, אני תומכת מאוד בהחזרת גופות חללי צה"ל. החזרת החללים היא ערך שמהווה קו אדום עבור המדינה. זו נקודה שלא מתפשרים עליה".
"בכל מקרה, המבט הרחב הזה היה הבסיס לממשלת השינוי של נפתלי בנט. הממשלה הזו הוכיחה שגורמים עם ערכים שונים יכולים לשבת יחד", ציינה מיה. "ההקשבה הזו מאוד חשובה כיוון שהיא מונעת משברים".
"למשל, אני התנגדתי לרפורמה המשפטית בדיוק בגלל זה. לכל הציבור כמעט ברור שיש לערוך רפורמה במערכת המשפט, אבל צריך לעשות זאת בהסכמה, מתוך המבט הכולל".
"באופן דומה, חוסר ההקשבה הזו יצר את הפגיעה הגדולה בציבור הדתי-לאומי במהלך הגירוש מעזה. אני קוראת למה שהיה גירוש, כי לקחו ציבור יצרני וטוב ועקרו אותו", הסבירה. "הממשלה שלחה את הציבור הזה לגוש קטיף כנציג של כל החברה, ופתאום עוקרים אותם בבת אחת. זו טעות, וצריך היה לשוחח קודם עם הציבור הזה".
"כעסו עליי שתמכתי בו"
מיה התייחסה להקמת ממשלתו של בנט וציינה שזו היתה טעות למנות לראש ממשלה את מי שיש לו תמיכה קטנה מבחינת מנדטים. "בדיעבד אני יודעת שאי אפשר להקים ממשלה שבה ראש הממשלה הוא נציג מפלגה עם שישה מנדטים. למרות זאת, אחרי נפילת הממשלה אמרתי לנפתלי: אתה הראית שאפשר אחרת, שאפשר להתעלות מעל המאבקים האישיים. לכן, מבחינתי, הממשלה הצליחה".
"אני יודעת שיש כעס גדול על בנט, כעסו גם עליי על כך שתמכתי בו, אבל זו כבר היתה הפעם השנייה שחטפתי", ציינה. "בפעם הראשונה הכעס היה כשחברתי למשפחת גולדין ולחצתי להחזרת גופתו. אגב, מעולם לא אמרנו דווקא דרך שחרור מחבלים – אפשר בדרכים אחרות. אבל כן אמרתי שצריך להחזיר אותו. על הנקודה הזו כעסו עליי מאוד".
מורנו סיפרה כי למרות שמקטלגים אותה כדתייה מתנחלת וימנית קיצונית, היא בכלל חוזרת בתשובה שגרה ביישובי העוטף. "כשרואים איך אני מתלבשת, חושבים ישר שאני דתייה ימנית קיצונית. אבל למעשה חזרתי בתשובה בגיל 23".
"ההורים שלי בהתחלה היו חלק ממקימי גבעת יואב ברמת הגולן. אחרי זה הם באו למושב שדות בסיני, כי הממשלה קראה להם", סיפרה. "לי במקביל היו חיים מלאים וטיילתי בעולם. אחרי כן חזרתי בתשובה וגרנו בעוטף עזה. אז אמרתי לעצמי: יאללה, נלך להתיישב איפה שיש ממש דוסים, וכך עברנו לגוש קטיף".
"אלא שחייתי שם מעט, ובתקופת הגירוש כבר לא גרנו שם. אבל אני חייבת להגיד שמי שלא חווה את הוויתור הזה על הבית, את העובדה שמפנים אותך בצורה מחפירה כזו, לא יכול באמת להבין מה עברו תושבי גוש קטיף ואת העוול שנעשה להם".
"לטעת את הזרעים לקומה חדשה"
אלמנתו של עמנואל מורנו סיפרה על התהליכים שעברה מאז שבת שמחת תורה ה-7.10.23, וציינה גם את הפעילות שהיא מבצעת כדי להתחיל לבנות את הקומה הערכית הבאה של מדינת ישראל. "בתחילת המלחמה הקמתי אצלי בבית בעוטף חמ"ל לסייע. לצערי, ביום הרביעי הגיע שוב אבל למשפחת מורנו – אחיין של עמנואל נפל בקרב. לאחר מכן פינו אותנו מהישוב".
"אז היה לי זמן לעצור ולחשוב איך אני נותנת לעם ישראל. מהבחינה הזו, אחרי שבת שמחת תורה ה-7.10.23 הרגשתי שצריך לטעת את הזרעים לקומה החדשה של עם ישראל", אמרה. "הרי מתישהו אנשים ירימו את הראש מעל האירועים, ועבורם צריך להמשיך הלאה, לבנות את מה שיהיה כאן".
"מבחינתי, ביחס לכך, צריך קודם לעשות חיבורים בחברה הישראלית. יש לנו גם פודקאסט שאני והשותפה שלי למהלך מראיינות בו אנשים מכל החברה בישראל", סיפרה. "בפודקאסט אני מראיינת אנשים מכל הגוונים בארץ ועוסקת איתם בשלב הבא".
"כך גם עשיתי עוד לפני שבת שמחת תורה – הייתי במעגלי שיח עם אחים לנשק ועם הטייסים שהודיעו שלא יגיעו למילואים. אמרתי להם בפגישות האלו שאני מאוד חולקת עליהם, אבל שאפתי לשיח".
"אחרי מה שקרה בשמחת תורה, אני חושבת שהשורש שלנו – הכוונה שלי לכך שאנחנו יהודים – וכעת אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הלאה", הוסיפה. "אני מאמינה שיש לכולנו תכנים, ואם עוסקים בערך כשלעצמו ולא באנשים שאומרים אותו, אז יש חיבור".
"זו הקומה הבאה שלנו אחרי המלחמה – לחזור לשיח של ערכים. בכל מקרה, לדעתי, התכנים שאנחנו צריכים הם גם יהודיים", אמרה מיה.
"אני חייבת גם להגיד שבכל מפגש שלי עם צעירים, עם חברה של מכינות קדם-צבאיות, אז בכל מפגש אני רואה כמה הם כנים וחדים. הם מוכנים להביע דעות ולא מעגלים פינות".
"חשבת שאין ציונות בת"א"
מורנו ציינה גם את הנקודה שהיא צריכה לתקן בעצמה אחרי מה שקרה, ולהגיד: בנקודה הזו טעיתי. "עד שבת שמחת תורה ה-7.10 חשבתי שאין בכלל ציונות בתל אביב, שאנשי העיר חיים בבועה ולא יודעים מה קורה במדינה מחוץ לעיר שלהם. בנקודה הזו אני צריכה להגיד: טעיתי, כי ראיתי איך הם מגוייסים למען עם ישראל".
"אותו כלל גם ביחס לעולם ההייטק. פתאום ראיתי את העשייה הרבה שלהם, והבנתי שציונות זה לא רק התיישבות אלא גם תרומה כלכלית למדינה ועוד מעשים שמבטיחים את העוצמה שלה כלכלית".
"לצערי, מי שלא מודים בטעויות הם הפוליטיקאים שלנו. בפוליטיקה חושבים שמי שיודה בטעות ירכבו עליו", הסבירה. "אבל אצלי, מי שמודה בטעות מקבל מראש כבר עוד 200 נקודות".
אלמנתו של עמנואל מורנו הוסיפה וציינה שהיא ממש סקרנית לראות את התהליכים שעם ישראל יעבור כעת. "יש אנשים שכל שינוי וצמיחה מאיימים עליהם – ככה זה בחלק מהציבור הדתי-לאומי ביחס לקבוצות הליברליות, וכן גם להפך. אבל הקיום שלנו כאן הוא רק עם כלל שאר הקבוצות. לכן צריך הקשבה".
"אמנם אנשים מפחדים ממה שיהיה, אבל אישית אני מוכנה להשתנות. אולי זה היתרון של חוזרים בתשובה – שהם גמישים ולא אכפת להם להשתנות".
"אור מלב שבור"
מורנו סיפרה גם על הספר שכתבה בשם 'אור מלב שבור', פרפרזה על המשפט של הרבי מקוצ'ק: אין דבר שלם מלב שבור. "בהתחלה היה לי קשה עם המשפט הזה מאוד. הלב שלי היה שבור ל-200 אלף רסיסים, ואיך אפשר להתקדם עם זה? הייתי מתווכחת הרבה עם הרבי, אבל לאט לאט צמחו בי עוד ועוד תבניות, והבנתי גם שלא תמיד צריך לתקן".
"לפעמים הלב שלנו שבור ומתוכו צומחים. הלב שלי שבור בגלל נפילתו של עמנואל, אבל אין לי איך לתקן את זה. באותו אופן, הלב של כל המדינה שבור אחרי שבת שמחת תורה ה-7.10.23".
"ואני כעת אומרת: במקום להתקוטט, בואו ניקח את הלב השבור שלנו ונצמח מתוכו. בואו נוכיח שיש כאן חברה מגוונת, שכל צד בה יכול לוותר קצת לצד השני כדי שהמדינה תמשיך לצמוח", אמרה.
"אני מאוד אופטימית, כי אנשים כאן מאוד אכפתיים ומאוד אכפת להם מהמדינה ומהארץ שלנו. כל אחד מתחבר אליה אחרת, אבל זה לא משנה", הוסיפה.
"אני שמחה לשמוע תשובות מגוונות, כי אולי גם אני צריכה לשנות את העמדה שלי לפי התהליכים שעוברים עליי בחיים. הנקודה הזו, גם של האכפתיות והרצון לתקן, הוא מה שמשאיר אותי אופטימית. הציבור הישראלי הוא מה שהופך אותי למאוד אופטימית ביחס לעתיד כאן", סיימה.
תמלול ועריכה: אסף גולןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו