בראש השנה עוד היו 48 חטופים חיים וחללים בעזה, כעת נותרו שם שלושה בלבד. דרור אור, רן גואילי והאזרח התאילנדי סותטיסאק רינטלאק. קשה רק לחשוב מה עובר על משפחותיהם בכל פעם שמודיעים על השבת חטוף ויקירם לא נמצא גם הפעם בין השבים.
"מצד אחד ישנה אופטימיות זהירה ומצד שני פחד עצום", מודה טליק, אמו של לוחם היס"מ, רס"ל רן גואילי. "מועקות, דפיקות לב ומין חרדות קטנות, שלא הייתי רגילה לחוות. כל טלפון, כל צלצול, כל אוטו שעוצר ליד הבית, זה סרט. בליל עצום של תחושות ורגשות שאי אפשר להסביר במילים".
אלעד, אחיו של דרור אור, שהקשיב לדברים, הבין למה טליק התכוונה. "בדיוק ככה", הסכים. "אנחנו רואים את השחרורים והדינאמיקה גורמת לאופטימיות בכדי להגיד 'עוד קצת ושלושתם יחזרו אלינו'. גם המציאות רומזת שאולי זה יקרה ממש בקרוב, אבל הפחד גדול וחוסר האמון גדול ואנחנו פשוט שרוטים מהשנתיים שעברנו".
חוסר אמון במי?
אלעד: "בצד השני זה ברור. לא צריך לספר עם מי אנחנו מתעסקים ואיזה ארגונים אכזריים ומניפולטיביים הם חמאס וג'יהאד, אבל גם בצד שלנו היו תקופות של קיפאון במשא ומתן ודברים שעיכבו הסכמים. עברנו שנים קשות וקשה להיות בטוח".
טליק: "אני בדרך כלל בן אדם אופטימי ומתרשמת שישנו רצון עז להביא את כולם. רואה את זה מאנשי מקצוע, מהשב"כ, מהקצינים, מהמנהלת. לצד זה יש חשש גדול שפתאום ירימו ידיים והפחד הוא דווקא מהצד האמריקאי, שיגיד שעשה את המכסימום. הרי יש כאן תהליכים הרבה יותר חזקים מאיתנו ופה אנחנו צריכים את התקשורת והציבור שלא ירפו עד שכולם יחזרו. מקווה שזה רק יישאר בגדר פחד".
אלעד דווקא חושב שאם ישנה תקווה, היא נמצאת אצל האמריקאים. "הם מראים מחויבות יוצאת דופן ונחישות בהחזרת החטופים החיים והחללים ובשבילי המפגשים איתם היו מאוד משמעותיים", הוא מודה. "יחד עם זאת לא בחרתי בהם, אני לא אזרח ארה"ב ובסוף גם מבחינתי זו הפתעה שאני מקווה שתימשך אחרי שהביאה לתוצאות כל כך טובות ותסיים את הסיפור בשבילי ובשביל טליק".
בשבוע שעבר חזרה ארצה גופתו של מני גודארד מקיבוץ בארי, לצד הכאב שלא הייתה זו גופת אחיו דרור, אלעד שמח שלפחות עבור משפחת גודארד, אותה הוא מכיר מילדות, הסיוט נגמר.
"כל אחד מאיתנו רוצה להפסיק להיות דמות ציבורית ולסיים את הסיפור, אבל מדובר בחברים קרובים שלנו", הוא אומר. "אמא שלי סיפרה בשבת, בעצרת בשער הנגב, איך ב-4 באוקטובר 2023 הם ישבו עם מני ואשתו איילת, שגם נרצחה. הכרתי אותם כל חיי והייתי איתם לאורך המאבק רק שכעת נשארנו שתי משפחות ישראליות, אחרונות".
"ישנה שמחה ענקית על כל מי שחזר, כי הפכנו לסוג של משפחה", מסבירה טליק, אמו של רן. "אלה מבחינתנו לא פוסטרים, אלא אנשים וכשאני מדברת כעת עם אלעד אנחנו פחות או יותר מרגישים את אותם דברים וקל לך גם לפעמים לצחוק על המצב. יש לנו הומור ציני שרק אנחנו מבינים אז כשמישהו חוזר יש תחושה שחלק מאיתנו חזר. אני שמחה ומרגישה שזה גם מקרב אותנו לשובו של רני".
יש תחושה שנשארתם אחרונים, או שיש עדיין רוח גבית להמשך המאבק?
אלעד: "אחרונים זו עובדה, לא הרגשה, אבל הציבור רתום ומרגישים אותו איתנו. האירוע של משפחת גולדין כל כך זעזע בהבנה של מחיר ההפקרה וההשארה מאחור ואני מתכוון גם למשפחות החטופים האחרות. תחשוב מה עשה רובי חן, שרק קבר את איתי, הוא בא לעצרת לדבר על רן והבנות של מני נסעו לחזק את הוריי בעצרת בדרום עוד לפני הלוויה של אביהן".
לפני ה-7 באוקטובר הבנתם את הקרב שניהלה משפחת גולדין על החזרת הדר?
"איזו שאלה", טליק נאנחה. "ברמה ההגיונית הבנתי שאנחנו צריכים להיכנס לעזה בכדי להחזיר אותו, אבל היה פחד גדול שזה יפתח מלחמה ומי רוצה מלחמות? לא רצינו שאף אחד ימות. מצד שני אני בטוחה שלא עשינו מספיק להחזרתו של הדר".
אלעד: "לא הלכתי לישון לפני חמש שנים בהרגשה שהדר גולדין הוא כמו אחי. היינו בתוך הנרמול הזה שקורים כל מיני דברים בישראל וישנם שני חטופים חיים, אזרחים ישראלים - אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שחזרו לפני כמה חודשים והדר ואורון חטופים חללים. חיינו בתוך הנורמאליות הזו. היום אני הרבה יותר מבין ומודה לכל מי שלא מנרמל את המצב וממשיך להיות איתנו".
טליק ממשיכה להאמין ולקוות שבנה רן יחזור הביתה חי מהשבי ולא כפי שנקבע בתחילת השנה שעברה. "אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים, אבל כל עוד אין יותר מדי אינפורמציה והמודיעין לא יודע, לפחות במקרה שלנו, אנחנו רוצים להחזיק בתקווה הזו, כי היא מחזקת אותנו", היא אומרת. "נותן לנו לעבור את השלב הזה ועם זאת אנחנו בהחלט מציאותיים".
מעדכנים אתכם במהלך החיפושים?
אלעד: "כל יום או יומיים מדברים איתי ואם חסר פרט, או שיש משהו לא ברור אני מתקשר והם עונים. אני מרגיש שעובדים בשבילנו".
טליק סיפרה שאתמול בבוקר הם עודכנו שהחיפושים חודשו אחרי יומיים של הפסקה, מה ששוב עורר את האופטימיות שגם עבורם יגיעו בקרוב בשורות מעודדות.
"במהלך השנתיים האלה וגם היום אני לא שופט אנשים אחרים על בחירותיהם בחיים", אלעד אומר. "יש בעיניי חשיבות אדירה בחיים ובלחיות אותם ובלזכור על מה אנחנו נאבקים - חיים שיש בהם טוב ושמחה ואהבה ואני לא מוותר על הדברים האלה. יחד עם זאת אני קורא לכולם להיות איתנו עד שכולם יחזרו לישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו