ראשי ההתיישבות על האנרכיסטים ביו"ש: "עבריינות שמסכנת את כולם"

אזור יהודה ושומרון לוהט בשבועות האחרונים. שרשרת אירועי אלימות של אנרכיסטים - חלקם מיעוט זעיר בנוער הגבעות, ורובם "חוצניקים" שמגיעים מחוץ לאזור רק כדי "לעשות בלגן" - מציתה את השטח פעם אחר פעם.

באוגוסט האחרון נרשמו 56 אירועים אלימים שבוצעו בידי יהודים. בספטמבר המספר עלה ל-60, ובאוקטובר - שיא חדש: 97 אירועים. תקופת המסיק יוצרת חיכוך, אך במערכת הביטחון מסבירים שהעלייה קשורה גם לאווירת "הכל אפשרי" של קבוצות הפורעים, ולכך שאין גורם שמצליח לבלום אותן.

המתח מורגש היטב בשטח וכל אירוע קטן עלול להתלקח. הכוחות נעים בין כפרים, שטחי מרעה וצירים מרכזיים, ובמקרים רבים מוצאים את עצמם מטפלים באלימות יהודית במקום בטרור הפלשתיני. "חיילים שנלחמו בעזה, בלבנון ובסוריה, שהקריבו את עצמם למען עם ישראל ועכשיו מוצאים את עצמם נלחמים באחים שלהם. זה לא קל", כך מתאר גורם בכיר בצה"ל את עומק הקרע.

לדבריו, כל שעה שבה הכוחות נדרשים לפזר פורעים יהודים היא שעה שלא מופנית להגנה על היישובים או ללחימה בטרור. "זה פשוט מסיט את הצבא ממשימתו", הוא אומר.

האיגרת החריגה של מח"ט שומרון, אל"ם אריאל גונן, המחישה עד כמה המצב החמיר, ובהתאם המסר הברור: לא לעמוד מנגד. "קבוצת שוליים של עבריינים ואנרכיסטים לוקחת את החוק לידיים", כתב. "מדובר במעשים שאינם ניתנים להצדקה או לסובלנות. האלימות הזו מערערת את היציבות הביטחונית".

גורמי ביטחון מסבירים כי האלימות מגיעה משלוש קבוצות: צעירים ספורים מתוך הגבעות שמוּנָעים לעיתים על ידי אחרים שמעלים אותם לשטח; "חוצניקים" מהמרכז, מירושלים ומהשרון שמגיעים במיוחד כדי "לעשות אקשן"; וקבוצה קטנה של מסיתים ברשת שמתדלקים את הפרובוקציות בקבוצות ווטסאפ וטלגרם.

"זו הפוליטיקה שהשתנתה"

מנגד, בתוך ההתיישבות עצמה מתרחש מהפך. ראשי שומרון, קדומים וקרני שומרון פרסמו גינויים חריפים. ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין ויו"ר מועצת יש"ע, היה החריף מכולם וקרא לפורעים "אנרכיסטים", מונח שבעבר יוחס רק לשמאל הקיצוני וממחיש כעת את עומק הזעם.

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, מוצא את עצמו יום אחרי יום מתראיין כדי להבהיר שההתיישבות לא עומדת מאחורי האלימות. "המשטרה היא זו שאמורה לעצור את הפורעים, לא ראש המועצה", אמר, והוסיף כי ראש שב"כ לשעבר רונן בר אמר לו בפורום רחב כי בחבורה האלימה שבה מדובר יש כ-20 איש בלבד, רובם כלל אינם מיו"ש. "עשרים איש, זה הכל. לראות איך המעשה של קבוצה כזו הופך לקמפיין נגד חצי מיליון מתיישבים, זה לא הגיוני".

שי אלון, ראש מועצת בית אל, חידד אף הוא וציין כי "מי שמבצע פשעי שנאה, מכניס את כל ההתיישבות לסכנה. זו לא אידיאולוגיה ולא חלוציות - זו עבריינות שמסכנת חיי אדם ופוגעת בכולנו".

אל הקולות הללו מצטרפת עדות נדירה מהעבר - דני יתום, אלוף פיקוד מרכז לשעבר וחבר "מפקדים למען ביטחון ישראל", שאומר ל"ישראל היום" כי מה שמתרחש כעת רחוק מאוד מהמציאות שזכר: "התופעה הזאת לא היתה בזמני. היו מקרים בודדים של יהודים שניסו להקים בלילה מאחזים לא חוקיים, והפקודה היתה להוריד את הקרוואן עוד באותו לילה. ניסינו להגיע להבנות, אבל לא היו מקרים חמורים כמו היום".

לדבריו, לא נרשמו אז עימותים בין מתיישבים לחיילי צה"ל. "המתיישבים לא השתנו. הפוליטיקה השתנתה. בן גביר וסמוטריץ' נותנים להם גב. צריך להילחם בתופעה הזאת. מדובר באנשים שלא גרים ביו"ש. צה"ל נאלץ להביא כוחות רק כדי לטפל בבעיות שהם יוצרים. התחושה היא שאין דין ואין דיין".

מחפשים פתרונות

לתוך המציאות הזו נכנס לפני כחצי שנה מהלך חדש: שר הביטחון ישראל כ"ץ מינה את אל"ם אביחי תנעמי לפרויקטור לטיפול בנוער הגבעות, במטרה להעדיף חינוך ושיקום על פני אכיפה. תנעמי עצמו הגדיר את המשימה "דיני נפשות", אך גורמים בשטח טוענים שהניסוי נכשל ודבר לא השתנה. לדבריהם, הפרויקט מתנהל בעיקר מול שירותי הרווחה, ובשטח אין לו השפעה ממשית.

המשטרה מצידה מתקשה להתמודד. שוטר לשעבר ממחוז שי מסביר כי "מדובר בשוטרים מצוינים, אבל מעטים מדי. אין כוח אדם". המצב מורכב גם בשל מגבלה מבנית: המשטרה לא נכנסת לשטחי B ללא צה"ל, מה שגורם עיכובים ומאפשר לפורעים להיעלם זמן רב לפני הגעת הכוחות.

בשב"כ מחפשים פתרונות חדשים, ולאחרונה הומלץ לבחון שימוש באיזוק אלקטרוני כלפי פעילים אלימים שיש נגדם צווי הרחקה. המהלך דורש שינוי חקיקה וצפוי להיבחן משפטית, אך עצם העלאתו מעידה על עומק הבעיה.

לבסוף, התמונה בשטח ברורה: מול רוב מוחלט של מתיישבים שחיים ביו"ש מתוך תחושת שליחות, שמירת חוק ואהבת הארץ, עומד קומץ קטן ורעשני שמצליח ליצור כאוס, לפגוע בהתיישבות, לשחוק את אמון הציבור ולהסיט את צה"ל ממשימתו  - ואין שום גורם אכיפה שמצליח לעצור אותו בזמן.

יהודה ושומרון: מדריך מונחים

היישובים

ביו"ש יש עשרות יישובים, חלקם ערים כמו אריאל ומעלה אדומים, עם אוכלוסיות שונות שחלקן לא מזוהה כלל עם ימין קיצוני - קהילות בורגניות של אנשי הייטק, רופאים, אנשי חינוך ועובדי ציבור שרבים מהם עובדים מחוץ ליו"ש.

ההתיישבות הצעירה

מאחזים לשעבר שנולדו מתוך מצוקת דיור או אידיאולוגיה, עברו הליכי הסדרה והפכו ליישובים. התפיסות של רוב תושביהם דומות לאלו של אנשי היישובים הוותיקים, ורק מיעוט מהם בעל אופי חלוצי יותר.

החוות

חוות חקלאיות שהוקמו בשטחי C, בהובלת משרד ההתיישבות ובשיתוף צה"ל, לחיזוק האחיזה בקרקע מול השתלטות פלשתינית ולעיתים אף כמסגרת טיפולית לצעירים. רוב תושביהן אידיאולוגיים ועובדי אדמה שנמנעים מעימותים.

נוער הגבעות

צעירים שמקימים נקודות התיישבות ללא אישור, בעיקר בבנימין, לעיתים בשטחי C ולעיתים בטעות או במזיד בשטחי B שבשליטה פלשתינית. מיעוטם פועל באלימות נגד פלשתינים ואף נגד חיילי צה"ל, משום שלתפיסתם הצבא אינו נוקשה דיו מול הפגיעה בהתיישבות.

ה"חוצניקים"

צעירים מחוץ ליו"ש שמגיעים במיוחד כדי "לעשות אקשן", לא מכירים את המציאות המורכבת של האזור ולרוב אינם חלק משום מערך אידיאולוגי. במקרים לא מעטים הם חלק עיקרי באירועי האלימות, ודוחפים עימם קדימה קומץ מנערי הגבעות שמצטרפים אליהם.