3 חטופים נותרו בשבי: רס"ל רן גואילי, דרור אור וסונטאיה אוקארסרי נותרו ברצועת עזה. עצרת משפחות החטופים התקיימה הערב (שבת) בסימן "לא משאירים אף אחד מאחור". שורד השבי מקסים הרקין הגיע לראשונה לכיכר, ובהתרגשות גדולה עמד על הבמה ואמר כי "אחרי שנתיים קשות, הגשמתי את החלום שלי".
מטעם משפחות החטופים נמסר: "מזמינים את עם ישראל להתכנס לעצרת המרכזית בכיכר החטופים, ולהראות ביחד - עם ישראל לא משאיר אף אחד מאחור".
"ברחנו והתחבאנו"
שורד השבי גיא גלבוע דלאל: "אני סוף סוף בבית. ב-7.10 יצאתי מהבית יחד עם חבריי עידן הרמתי, רון צרפתי ואביתר דוד למסיבת הנובה. חיכינו מאוד לאירוע הזה, נהנינו מאוד והכי שמחתי כשאחי גל הצטרף. בסביבות 6 בבוקר, זמן קצר לאחר מכן התחילו הטילים, והגיעו המחבלים. ברחנו, והתחבאנו.
"נחטפתי יחד עם אביתר - בלי לדעת מה עלה בגורלם של אחי גל, עידן ורון. ביום שחרורי נודע לי כי עידן ורון נרצחו, לעד הם יהיו בליבי. אני עומד כאן היום אחרי שנתיים קשות וארוכות שהרגישו כמו נצח. שנתיים של חושך, געגוע ופחד - אבל גם תקווה שלא הסכמתי לוותר עליה.
"התקווה הזאת הגיעה מכם. לפני שירדתי למנהרות נחשפתי לתצלומים מהכיכר. נתתם לי תקווה וכוח, עם ישראל שלא שוכחים את אחיהם מאחור - תודה לכם!
"עומד פה בזכותכם"
"תודה לחיילי צה"ל האמיצים והגיבורים שלנו, שעמדו איתנים להגן על ארץ ישראל. חיילי סדיר, ומילואימניקים שעזבו את משפחותיהם ואת העסקים שלהם - אני עומד פה היום בזכותכם! חיילי צה"ל הקריבו את גופם ונפשם כדי שאני אוכל לחזור הביתה, אני מצדיע להם ושולח את תנחומיי העמוקים למשפחות הגיבורים שנפלו ואיחולי החלמה מהירה לפצועים.
"לא נשכח לרגע את שלושת החטופים שעדיין בעזה - רן, דרור, וסותטיסאק, משפחותיהם וכל עם ישראל מחכים לכם, המלאכה עדיין לא הושלמה עד שכולם יחזרו, עד החטוף האחרון. עם ישראל חי".
שורד השבי מקסים הרקין, שהגיע לראשונה לכיכר החטופים: "לא הכנתי שום נאום. אני פה בזכותכם - סוף סוף מגשים את החלום שלי. אני שנתיים חלמתי על הרגע הזה. על הזכות לעמוד כאן במטרה אחת - להגיד לכם תודה. אתם הגיבורים האמיתיים. אתם החזרתם אותי הביתה - ולא רק אותי - כמעט את כל החבר'ה. עברנו את הדרך הארוכה הזאת, וניתן את כל הכוח כדי להגיד לנקודת הסיום. אנחנו חייבים.
"אני רוצה שוב לחזור על עצמי, אני מבקש מכם - תשמרו על ההדדיות והעזרה. לעומת כל הקושי, עשיתם את זה ותמשיכו עם זה. תודה רבה. אני חייבת לכם את החיים שלי".
רובי חן, אביו של סמ״ר איתי חן ז"ל שהושב לישראל: "אחרי 760 ימים עם חזרתו של איתי, משפחתי סוף סוף זכתה בתואר של 'רק משפחת שכולה'. יש לאיתי שלנו את הכבוד שמגיע לו: שסוף סוף איתי שב למנוחת עולמים כגיבור ישראל ולנו יש קבר לבוא אליו ומשפחתי יכולה להתחיל ללמוד ללכת מחדש.
"להציל חיים"
"במילה 'גיבור' משתמשים לפעמים בקלות דעת. מעטים בעולם באמת יכולים לקבל את התואר הזה. אבל אתה איתי, ביחד עם צוות פרץ, היקום שיבץ אותך בתפקיד החשוב מכל: להציל חיים.
"כמו איתי, היו גיבורים נוספים ממלחמת 7.10 ולא, לא נקרא למלחמה הארורה הזו 'מלחמת התקומה'. אחד מהם שעדיין בעזה הוא רן גווילי. רן, כמו איתי, היה לוחם על מדים שהלך להציל אזרחים ישראלים רבים מגורל אכזר.
"רן עדיין לא שב וליבנו עם משפחתו ונמשיך להילחם איתם עד שיקבלו אותו חזרה. אנו מבינים עד כמה שהחזרתו של איתי זה היה להציל חיים – להציל את החיים של משפחתי וכך צריכים להציל את משפחת גווילי בכך שנחזיר את רני, וכך צריך להחזיר את דרור אור ואת סותטיסאק רינטלאק.
"אני מאמין שמלחמת 7.10 הוא נקודת פיתול בהיסטוריה של מדינת ישראל. זהו מלחמה שתגדיר מה הערכים המובילים של העם בישראל קדימה. השאלה האם נצליח לאמץ את הערכים של ערבות הדדיות ועזרה לזולת כמו האריות וגיבורים שנלחמו במלחמה או נאפשר לנבחרי הציבור שלנו לחזור ולהתמקד בשלושת הכפים של כבוד כח וכסף על חשבוננו?".
"חמאס ידע - חטופים הם נכס"
נעם כץ רודאיף, בתו של ליאור רודאיף ז״ל שהושב לארץ: "יש עוד שלוש משפחות שממתינות, שחרדה מכרסמת בליבן שאולי לעולם לא יוכלו לעשות את הדבר האנושי ביותר. בשבילן אנחנו כאן. בשבילן אנחנו ממשיכים. כשנחתם ההסכם, וכל המשפחות קיבלו שיחת טלפון עם בשורות על השבת יקירהן, מאיתנו ביקשו לקבוע מועד לפגישה. בשנתיים האלה למדנו היטב מה משמעותה 'פגישה'. למדנו שזו כמעט תמיד בשורה רעה. וכך היה. נאמר לנו שאבא הוא 'מקרה מורכב', שזה ייקח זמן".
"אבל לפני כשבועיים החלה תזוזה. הוחלט על לחץ מדיני, שנועד להפעיל לחץ נוסף על הג’יהאד האסלאמי. וקצת אחר כך הגיע הרגע שלא העזנו לקוות לו- סימן שמשהו קורה. ואכן, זה התקדם מהר. וביום שישי לפני שבוע קיבלנו את אבא. אבל גם זה, בעולם המעוות שנכפה עלינו, היה רגע של חסד: אבא חזר לאדמה שלו.
"הסיפור של אבא מוכיח דבר אחד ברור: אפשר להחזיר את כולם ארגוני הטרור שמולנו ידעו בדיוק מה הם עושים. הם התכוננו ל־7 באוקטובר, הם ידעו שחטופים הם נכס. הם שמרו על כולם, חיים ומתים, טוב יותר משהעולם רוצה להאמין. ולכן המאבק הזה חייב להימשך. לא כי הוא קל. לא כי יש לנו כוח. אלא כי הוא המעשה המוסרי, הנכון, האפשרי.
"בתוך ההקלה העצובה שלנו, אני לא יכולה שלא לחשוב עליה לי, נעם ועלמה, ילדיו של דרור, שמחכים גם הם לשיחה שתביא איתה את אותה הקלה עצובה, מעט נחמה, השיחהשתבשר להם שגם אבא דרור בבית.
"אלה שנשארו בסוף"
"ליבי היום איתם ועם משפחותיהם של רן וסותטיסאק. משפחות שחיות את הרגעים הקשים ביותר. אני יודעת איך זה מרגיש להיות 'אלה שנשארו בסוף', איך זה להמשיך להילחם כשכולם עייפים. אני יודעת מהו הפחד שהמאבק הזה ייפול על כתפיך בלבד, ומהי החרדה מלא להצליח להחזיר את האדם היקר לך מכל הביתה. אבל למשפחות האלה אני אומרת מפה, ביחד עם כולכם: אתן לא לבד. לא עכשיו, לא מחר, ולא עד שיקירכן יחזור. אנחנו איתכן. עד החטוף האחרון".
במקביל, מתקיימת הערב גם עצרת בצומת הקשתות בשער הנגב. בר ומור גודארד, בנותיו של החטוף החלל מני גודארד, שהושב לישראל לפני יומיים (חמישי) דיברו בה לראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו