יותר מחודש עבר מאז החתימה על הסכם טראמפ. חודש טעון ומותח שבסופו כמעט כל החטופים בישראל. חודש שגם בסופו אחי דרור לא הושב לקבורה ראויה בישראל.
החזרתו של הדר גולדין ז"ל השבוע מחדדת כל כך את הצער הנורא על החיים שנגדעו, שלא יחזרו.
הכעס העצום על השנים שעברו ועל קהות הלב, אוזלת היד וההפקרה, וגם ההבנה שאפשר, שאפשר ממש עכשיו, לסיים את המשימה - להחזיר הביתה את דרור, את רן, את מני ואת סודתיסאק.
אחרי 4,118 ימים של מאבק: החטוף החלל סגן הדר גולדין הושב לישראל
אנחנו רואים בעינינו כי מה שחשבנו עד לפני חודשיים שהוא בלתי אפשרי יכול לקרות. הסכמים בינלאומיים יכולים להפסיק מלחמות, יכולים להביא הישגים, יכולים לסיים את המציאות הבלתי נסבלת של החזקת חטופים בידי חמאס.
לצערנו, ועקב הזמן שעבר והלחימה הממושכת, החזרתו של דרור תכלול כנראה מבצע מורכב שמחייב שותפות בינלאומית. זה ארוך וקשה ומורט עצבים - אבל זה אפשרי.
להמשיך ולקיים את ההסכם
כדי להשלים את משימות החילוץ האחרונות והמורכבות שנותרו אנחנו חייבים להמשיך ולקיים את ההסכם.
אנחנו צריכים עוד גיבוי ציבורי, עוד תמיכה בהשלמת המשימה, עוד זמן ללא לחימה. ללא ספינים פוליטיים, ללא פוליטיקה קטנה, עוד אמירה ברורה שלפיה ישראל לא שלמה עד שכולם בבית.
איבדנו כל כך הרבה בשנתיים האלו. איבדנו את דרור אחי, איש כל כך מיוחד, עדין נפש ומשפיע טוב על סביבתו ועל המשפחה. איבדנו את יונת, אשתו של דרור, שהיתה אדם מדהים ואמא מעוררת השראה.
איבדנו כל כך הרבה חברי קהילה אהובים במתקפת 7 באוקטובר ובחודשים הרבים שאחריה. כל כך הרבה חיים של חיילים ושל אזרחים.
איבדנו חברים יקרים שהופקרו בשבי, ביניהם כרמל גת, ששמרה על עלמה ונעם, ילדיו של דרור שהוחזקו עימה בשבי, ועשתה עבורם כל מה שיכלה. איבדנו את שגרת הבית והמשפחה שהיתה ברעים ובבארי. לא נחזור להיות אותו דבר. לא נשכח ולא נסלח.
עכשיו, אחרי 25 חודשים כה ארוכים, מגיע לכולנו - לילדים של דרור ויונת, למשפחה שלנו, לשלוש המשפחות הנוספות, לקיבוץ בארי ולכל מדינת ישראל, הכבוד האחרון הזה - להיפרד מדרור, להניח אותו באדמתו ולהתחיל בשיקום. אסור לנו לעצור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו